משה כהן אליה: רל"ביזם: התנגדות פוליטית שהופכת להפרעה בזהות
לרל"ביסטים אין זהות "חיובית" ואין רצף אידאולוגי המחבר בין ליברמן ליאיר גולן. אבל יש להם זהות "שלילית": הם לא בהכרח יודעים במה הם תומכים, אבל הם יודעים היטב את מי הם שונאים.
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לרל"ביסטים אין זהות "חיובית" ואין רצף אידאולוגי המחבר בין ליברמן ליאיר גולן. אבל יש להם זהות "שלילית": הם לא בהכרח יודעים במה הם תומכים, אבל הם יודעים היטב את מי הם שונאים.
תיאורית "האליטות כמאפיה", שפותחה בידי סוציולוגים איטלקים ואחרים, מתארת מצב שבו אליטות שומרות על כוחן באמצעות "דילרים" – גורמי ביניים שתפקידם לאכוף משמעת, לייצר הרתעה ולשמר את נאמנות חברי הרשת. ניתן לטעון כי ה"דילרים" של האליטה שלנו הם דמויות כמו: שי ניצן, נוני מוזס, גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית.
הצעת החוק בנוגע לקביעת הרכבים, היא טובה, וקובעת כי הרכבים בבית המשפט העליון ייקבעו בהגרלה. הדיונים האחרונים בבג"ץ מלמדים שהצעת חוק כזו יכולה להיות אפקטיבית הרבה יותר בשינוי מבנה הכוח בישראל, בהשוואה להרבה רפורמות רחבות היקף אחרות, שיש סבירות גבוהה שייפסלו בבג"ץ.
מוסד החסינות נולד בבריטניה של המאה ה-17 במסגרת "המהפכה המהוללת", כדרך להגן על חברי הפרלמנט מפני ניצול לרעה של כוח התביעה שנשלט על ידי המלך. בישראל המלך הוא השופט, כי החל מינואר 2024 ישראל איננה דמוקרטיה אלא יוריסטוקרטיה, שבה הריבון הוא השופט.
בהרב מיארה עושה שימוש בסיווג "סודי" כדי להסתיר את האמת מעם ישראל. נציגי הריבון – חברי הכנסת – צריכים לדרוש חקירה ציבורית נגדה בכנסת, מול המצלמות, כדי שכל העם יראה כיצד 'סוכנת הכאוס' הזו מחוללת מרד בעקרון העל של מדינה דמוקרטית: ריבונות העם
אחת הסיבות שהפרקליטות נלחמת על הותרת מח"ש תחת ידיה היא השליטה על המידע שיש שם. במח"ש אספו הרבה מידע על יחסים "בינו לבינה", וכך אפשר להחזיק את השוטרים, כולל הבכירים שבהם, באזורים מוצנעים. כי המאפיה היוריסטוקרטית לא תוותר על כלי הסחיטה הללו…
אם מישהו מחפש הצדקה לביטול החלטת ממשלה 666 של ממשלת המעבר ב-1977 – אותה החלטה שנתנה לאוניברסיטאות אוטונומיה תקציבית מוחלטת – הרי היא לנגד עיניו. ההחלטה שימשה חומת מגן עבור אוניברסיטאות שעברו פוליטיזציה חמורה, והפכו – כמו ההיוריסטיקה – לשמאל רדיקלי, ופורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא שמאל רדיקלי בחזקת שתיים.
כשבכיר ו/או ארגון חווים ירידה באמון הציבור ובלגיטימציה שלהם, פעולה אקטיבית – כמו מכתבו של סולברג לכהן-אליה – יכולה להועיל, רק אם מפלס האמון והלגיטימציה גבוה דיו. מתחת לסף קריטי – ושם מערכת האכיפה והמשפט מצויים – כל פעולה נתפסת כבדיחה, חושפת את הפחד שמאחוריה, ומעודדת אחרים להמשיך ולהכות בה.
נציב שירות המדינה הוא דמות חשובה מאוד בשלב של משבר חוקתי. אם, למשל, היועמ"שית תוציא את נתניהו לנבצרות ובג"ץ יאשר זאת, מישהו צריך להנחות את הבירוקרטיה כיצד לנהוג. אם הנציב אינו בובה של היועמ"שית (כפי שהרשקוביץ היה), אלא אדם עצמאי שמחויב לעקרון ריבונות העם, הוא לא יציית להנחיות של היועמ"שית – וזה game changer.
צריך לומר זאת ביושר: בג״ץ הוא מוסד מושחת, שאינו עוסק ב״צדק״ אלא בצביעות. תכליתו איננה פסיקה על פי חוק, אלא פסיקה על פי האינטרסים של שופטיו ושל ההגמוניה הישנה שאותה הם משרתים. זו אינה ״מפלגת בג״ץ״, זהו ״שלטון בג״ץ״, ואת השלטון הרקוב והמושחת הזה עם ישראל ימוטט מן היסוד. למוסד הזה אין עוד תקומה. הוא גמור.