האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע בשמאל הישראלי: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. אם בימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי, הרי שבשמאל היא מוצגת כהכרח מוסרי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.
לדעתי, מספר אנשים בשב״כ החליטו ללכת את ה'אקסטרה מייל' במטרה לייצר אירוע בטחוני חמור שיוביל להפלת הממשלה… כי זה מה שהם יכלו לתרום למאמץ של קפלן. הם השב״כ שאחראי על עזה, ולכן פעלו בגזרה שבה יכלו לפעול, כאשר המחנה כולו פועל בצירים שונים למען אותה מטרה.
אחת הסיבות שהפרקליטות נלחמת על הותרת מח"ש תחת ידיה היא השליטה על המידע שיש שם. במח"ש אספו הרבה מידע על יחסים "בינו לבינה", וכך אפשר להחזיק את השוטרים, כולל הבכירים שבהם, באזורים מוצנעים. כי המאפיה היוריסטוקרטית לא תוותר על כלי הסחיטה הללו…
אליטיסטים יקרים, זכרו את האמת הפשוטה של הכוח: "כשיש לך קצת, אתה רוצה עוד. כשיש לך עוד, אתה רוצה יותר. וכשאתה מאבד את הכל, אתה מבין שהספיק לך הרבה פחות!"
שופט העליון ח'אלד כבוב נתן לנו המחשה בשידור חי לפער הרלוונטיות שתפסו 'העליונים' מעמם. בדיון בג"ץ על ועדת חקירה ממלכתית, הוא גילה פתאום "שיש הסבורים שבג"ץ נגד המדינה"…
אם יש אדם המסוגל לספק הסבר רציונלי לרצף הטיוחים, שאינו מסתכם בבגידה, נשמח להקשיב. בהיעדר הסבר כזה, נקודת המוצא היא שכל קונספירציה גרועה פחות מהאמת, והטיפול בה יגיע אחרי הבחירות – אם וכאשר ישוב הימין לשלטון.
חרמות פוליטיות ותרבות הביטול אינן נחלתו הבלעדית של מחנה אידאולוגי אחד. הימין, הן בעולם והן בישראל, אימץ כלים אלו מתוך צורך להגן על זהותו, להשיב כוח, ולהתמודד עם אתגרים תרבותיים ופוליטיים. כך משתנים כללי המשחק הפוליטי: במקום שיח דמוקרטי המבוסס על שכנוע, מתפתח שיח המבוסס על סנקציות…
'תרבות הביטול' על רקע פוליטי של הווק לא נולדה היום. הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות), והנאצים אחריהם, השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.
המכונה עדיין נעה, הגלימות עדיין נלבשות, אך הרוח – אותה הסכמה חברתית שמעניקה לפסקי הדין את תוקפם האמיתי – כבר מזמן אינה שם.
אם מישהו מחפש הצדקה לביטול החלטת ממשלה 666 של ממשלת המעבר ב-1977 – אותה החלטה שנתנה לאוניברסיטאות אוטונומיה תקציבית מוחלטת – הרי היא לנגד עיניו. ההחלטה שימשה חומת מגן עבור אוניברסיטאות שעברו פוליטיזציה חמורה, והפכו – כמו ההיוריסטיקה – לשמאל רדיקלי, ופורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא שמאל רדיקלי בחזקת שתיים.
