האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הוויכוח בעניינה של ח״כ טלי גוטליב אינו רק על אדם כזה או אחר, אלא על גבולות החסינות המהותית ועל השאלה עד כמה דמוקרטיה מוכנה להגן על נבחר ציבור המבקר מוקדי כוח גם כאשר דבריו מקוממים ושנויים במחלוקת.
טיוח חקירות (Investigative Whitewashing) הוא מונח המתאר פעולה מכוונת שתכליתה להסתיר את האמת, להגן על מעורבים בעבירה או במחדל, ולמנוע חשיפה של כשלים מערכתיים או אישיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'טיוח חקירות', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ח"כ טלי גוטליב הקריבה את עצמה למען מטרה נעלה. אולי היא תשלם מחיר ואולי לא. אבל אי הציות הזה יצית תהליכים בשתי זירות המאבק: יקצר את זמנה של האליטה מחד גיסא, ויהפוך את הליכוד לגוף לוחם למען בוחריו… ממש כמו חברת הכנסת טלי גוטליב!
אין ארוחות חינם, ואם הכללים אינם שווים לכולם, הם חדלים להיות כללים!
מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע בשמאל הישראלי: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. אם בימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי, הרי שבשמאל היא מוצגת כהכרח מוסרי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.
אחת הסיבות שהפרקליטות נלחמת על הותרת מח"ש תחת ידיה היא השליטה על המידע שיש שם. במח"ש אספו הרבה מידע על יחסים "בינו לבינה", וכך אפשר להחזיק את השוטרים, כולל הבכירים שבהם, באזורים מוצנעים. כי המאפיה היוריסטוקרטית לא תוותר על כלי הסחיטה הללו…
שתי התופעות – נישואי קטינות ו'הלבנתה' ע"י השמאל העולמי – נפגשות בנקודת מפגש טראגית שבין פגיעה פיזית ואנושית קונקרטית, לבין כשל אינטלקטואלי ומוסרי שמונע את התיקון שלה. אלו שני קטבים של תופעה אחת: הפעולה המזיקה, והמנגנון שמאפשר לה להמשיך להתקיים. זהו אוסף שביעי של חומרים בסוגיה כאובה זו.
שופט העליון ח'אלד כבוב נתן לנו המחשה בשידור חי לפער הרלוונטיות שתפסו 'העליונים' מעמם. בדיון בג"ץ על ועדת חקירה ממלכתית, הוא גילה פתאום "שיש הסבורים שבג"ץ נגד המדינה"…
אם יש אדם המסוגל לספק הסבר רציונלי לרצף הטיוחים, שאינו מסתכם בבגידה, נשמח להקשיב. בהיעדר הסבר כזה, נקודת המוצא היא שכל קונספירציה גרועה פחות מהאמת, והטיפול בה יגיע אחרי הבחירות – אם וכאשר ישוב הימין לשלטון.
תופעת הביטול וההשתקה של ימינו, היא הסתגלות טכנולוגית של מנגנון עתיק. היא התפתחה מהמרחב המיקרו־חברתי של הילדות, דרך מוסדות העולם העתיק וימי הביניים, ומשטרים טוטליטריים במאה ה־20, ועד לתרבות ה־Woke בעידן הפוסט־מודרני. חרף שינויי ההקשר, מתקיימת רציפות מבנית: מנגנון של סימון חריגה, ודה־לגיטימציה והדרה, המשרתים מבני כוח משתנים.
