האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.
מכיוון שאין לגיטימציה לקיומה של "חילוניות" באיסלאם, מנהיגי ערב אינם יכולים להרשות לעצמם להצטייר כחילוניים. זהו הפרדוקס המרכזי של השליט הערבי המודרני – שבהיעדר יכולת להכפיף את צוויי הדת ל'ריאל פוליטיק' – מערער הסכמים, ויוצר מדרון חלקלק בטווח הארוך למלחמה.
בעוד שהסכם חודייביה משמש בהלכה כמודל לשביתת נשק טקטית וזמנית מול אויב ישיר, הבריתות המבוססות על אויב משותף וטובת המדינה (מסלחה) מאפשרות הלכתית ליצור שיתוף פעולה אסטרטגי ארוך טווח עם גורמים לא-מוסלמיים. אבל, כאן אנו מגיעים לאופוזיציה האיסלאמיסטית…
בתורת השרידות (ובביקורת המערכתית הרחבה) של ד"ר אורי מילשטיין, ועדות חקירה הן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. מילשטיין רואה בוועדות החקירה לסוגיהן מנגנון עיקרי של "התרבות הארגונית הפגומה" בישראל, שתפקידו האמיתי הפוך מתפקידו המוצהר.
ככל שננסה לצנזר, למחוק, לאסור פרסום או להשתיק מידע, נגרום לתוצאה ההפוכה: להעצמתו, להפיכתו לוויראלי ולמשיכת תשומת לב גדולה בהרבה מזו שהייתה ניתנת לו, אלמלא הניסיון לחסום אותו.
הסכם מדיני אינו תחליף לביטחון לאומי, אלא נדבך אחד מתוך הארכיטקטורה שלו. כשאומה מסתמכת על ערבויות דיפלומטיות בלבד ומזניחה את נכסיה האסטרטגיים, ההסכם הופך מנכס לסיכון המייצר אשליה מסוכנת של יציבות. בדף זה ריכזנו אוסף ממים אינטרנטיים ראשון על שוויים של הסכמי נייר, בעולם המתנהל ע"י מאבקי עוצמה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
המושג 'חילוניות' (Secularism) הוא מאבני היסוד של העת החדשה, שהציע סדר יום חדש להבנת האדם, המדינה והתרבות. החילוניות היהודית היא תופעה ייחודית הנובעת מאופייה המורכב של ה'יהדות' – לא רק כדת, אלא גם כלאום, תרבות וציביליזציה. אבל נראה שהיא כושלת לעמוד במבחן הזמן…
הצדק נחרט בתודעה האנושית כדמות עיוורת האוחזת במאזניים, אך בפועל, יש לו אלף פנים, וכל אחת מהן מביטה בראי אחר לחלוטין. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות אלף הפנים של הצדק, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בעוד שבמערב נתפסים מושגים כמו "חילוניות" (סירקולריזציה) ו"אתאיזם" כשלבים טבעיים באבולוציה של חברה ומדינה, הרי שבעולם המוסלמי, ובמיוחד בעיני הוגי האיסלאם הפוליטי, מושגים אלו אינם סתם "זרים", הם נתפסים כבלתי אפשריים ליישום וכקטיעה מוחלטת של המהות המוסלמית.
אם תרצו, כל הסיפור של 'ישראל הראשונה' מול השנייה והפערים שביניהם באים לידי ביטוי בסרטו הקסום של אפרים קישון. סאלח אינו מוצג כקרבן סביל, אלא כאחד המעמיד מראה ומפתח טקטיקות הישרדות מול הבירוקרטיה האשכנזית, מתמרן בין המפלגות ומנצל את נקודות התורפה של השיטה. אם תרצו, סוג של "התנגדות חלשה" של המופלים נגד ההגמוניה.
