האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
ככל שהמדינה מעמיקה את מצוינותה על מסילות השגרה, כך פוחתת היכולת המחשבתית והמבנית שלה להתמודד עם תרחיש החירום התקדימי. ברגע האמת, שבו נשבר המשוואה ונדרשת גמישות רדיקלית, היא מוצאת את עצמה שבויה בתוך המנגנונים שהיא עצמה טיפחה: מושלמת אולי בניהול המוכר, אך פגיעה לחלוטין מול הבלתי צפוי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על שגרה, חירום והמדינה המודרנית. קריאה מועילה.
דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.
ככל שננסה לצנזר, למחוק, לאסור פרסום או להשתיק מידע, נגרום לתוצאה ההפוכה: להעצמתו, להפיכתו לוויראלי ולמשיכת תשומת לב גדולה בהרבה מזו שהייתה ניתנת לו, אלמלא הניסיון לחסום אותו.
במאמר זה אסקור את ההחמצה האדירה של פיתוח הלייזר רב-העוצמה בשנות ה-70 של המאה הקודמת בישראל, מה התפתח מאז ועד עתה ומהן השלכותיו לעתיד.
עמית, בהרב-מיארה, דטל, ושאר ה'דילרים' של היוריסטוקרטיה וההגמוניה הישנה – אותם גורמים שפועלים פעם אחר פעם להגנת מבנה הכוח הקיים – יעשו הכול כדי למנוע ממני לפעול במלוא הכוח לניקוי ההשחתה הפוליטית והריקבון שהם חוללו באוניברסיטאות, המבצר הפרטי של ההגמוניה הישנה.
תיאורית "האליטות כמאפיה" (Elites as a Mafia) טוענת כי בשלבים מסוימים של התפתחות חברתית – או לחלופין, בתקופות של ריקבון מוסדי – אליטות שלטוניות, כלכליות וביורוקרטיות מתחילות לפעול לפי דפוסי התנהגות, קודים ומנגנוני הישרדות, המאפיינים באופן מסורתי את הפשע המאורגן.
אחד מ"חוקי הליבה של החשיבה המערכתית" של פיטר סנג'י, הוא ש"הבעיות של היום נובעות מהפתרונות של אתמול, והפתרונות של היום יהיו הבעיות של המחר". מה עומד מאחורי הכלל הזה?
המניע המרכזי של האדם והמערכת אינו מימוש ערכים נאצלים או השגת יעדים מוצהרים, אלא הבטחת המשך קיומם ושמירה על מעמדם בסביבה מאיימת.
ד"ר אורי מילשטיין טוען כבר שנים כי "צה"ל רחוק מאוד מהמודלים של צבאות מקצועיים" (ובכך הוא צודק מאוד), ו"הוא נותר מאז הפלמ"ח כסוג של מליציה". האם הוא צודק גם בכך? לטעמי לא. בשדות הקרב המודרניים, המפגש בין צבא מקצועי לבין מיליציה אינו רק מפגש בין מקצוענות לאלתור. הוא בעיקרו מפגש בין שני מודלים ארגוניים שונים, ואפילו קוטביים.
לרל"ביסטים אין זהות "חיובית" ואין רצף אידאולוגי המחבר בין ליברמן ליאיר גולן. אבל יש להם זהות "שלילית": הם לא בהכרח יודעים במה הם תומכים, אבל הם יודעים היטב את מי הם שונאים.
