מורכבות בניהול

תיאורית "האליטות כמאפיה", שפותחה בידי סוציולוגים איטלקים ואחרים, מתארת מצב שבו אליטות שומרות על כוחן באמצעות "דילרים" – גורמי ביניים שתפקידם לאכוף משמעת, לייצר הרתעה ולשמר את נאמנות חברי הרשת. ניתן לטעון כי ה"דילרים" של האליטה שלנו הם דמויות כמו: שי ניצן, נוני מוזס, גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית.

על "שיטת המערבולת" או "שיטת הסחרור" להגחכת אישי ציבור, שמעתם? היא אהובה על יועצי אסטרטגיה ותקשורת, בעיקר כאלה שנהנים מרוח גבית של תקשורת הליבה המגויסת.

כאשר מנתחים את הזירה הבינלאומית דרך המשקפיים של תורת המערכות המורכבות ומדע המדינה, מבינים כי הסכמים 'יציבים' אינם תחליף למלחמה או למאזן עוצמה, אלא הם השתקפות ישירה שלהם.

מאזן עוצמה אינו מצב סטטי של "משקל נגד" פיזיקלי, אלא מצב חירום דינאמי (Dynamic Emergence) הנוצר בתוך מערכת כאוטית, המשתנה ללא הרף בין קיפאון, יציבות, ואובדן שליטה.

'פרדוקס הדורסנות' הוא השימוש הציני בכלים מוסדיים, כדי לשמר את כוחה של האליטה., דווקא הוא מאיץ את תהליך התחלופה שלה עצמה, כי בכך, היא "חונכת" ומלמדת את יורשיה שליטה אפקטיבית מהי.

אם מישהו מחפש הצדקה לביטול החלטת ממשלה 666 של ממשלת המעבר ב-1977 – אותה החלטה שנתנה לאוניברסיטאות אוטונומיה תקציבית מוחלטת – הרי היא לנגד עיניו. ההחלטה שימשה חומת מגן עבור אוניברסיטאות שעברו פוליטיזציה חמורה, והפכו – כמו ההיוריסטיקה – לשמאל רדיקלי, ופורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא שמאל רדיקלי בחזקת שתיים.

מביך לשמוע את התגובות הנחרצות מימין ומשמאל, לתוצאות הפסקת האש במלחמה עם איראן: "ניצחנו", "הפסדנו", "נתניהו"… שהרי, אי הוודאות היא ששולטת בחיינו, הלאומיים והפרטיים. אין קשר ישיר בין סיבה ותכנון לתוצאותיהם. אפשר לתכנן נכון ובמקצועיות ולהיכשל, או לא לתכנן כלל, ובכל זאת לנצח בזכות המזל או טעויותיו של הצד השני…

כישלון מינויו של עו"ד רואי כחלון לתפקיד נציב שירות המדינה הוא מופע נוסף ומטריד, של מה שמכונה "שיטת התיק הפתוח" שבו הפרקליטות מתנהגת כאחרון העבריינים ומסכלת דרך ההליך הפלילי את מינויי הממשלה הנבחרת, כדי להכשילה.