משטרה

מוגש כשירות לציבור שעדיין לא הבין שיש לנו עסק עם יוריסטוקרטיה מושחתת ועריצה שרודפת אחר כל מי שלא "עובר לה טוב בעין" ומקיימת בישראל אפרטהייד משפטי המבוסס על "ציד אדם". ותשאלו גם את ראש הממשלה נתניהו לגבי "ציד האדם" שהוא עבר בעשור האחרון.

אם יש תמונה הממחישה את אבדן הדרך של האליטה בשקיעתה, הרי היא זו שלמטה: יואב סגלוביץ' – שאינו דובר ערבית וזר לתרבות הערבית – יושב נבוך, כ'דימי', על כסא מונמך בין בכירי רע"ם, כשברקע מרעים המואזין פסוקים מהקוראן (מעניין אם הבין את דבריו…).

דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.

"מסע ציד"/'פישינג' (Witch Hunt) מצד מערכת אכיפת החוק הוא מצב שבו המטרה אינה חקירת פשע כדי למצוא את האשם, אלא סימון אדם או קבוצה מראש, ולאחר מכן חיפוש אקטיבי ומאולץ של עבירה כדי להפילם. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'מסעות הציד' של מערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

אחרי כל אשר עוללה לנו מערכת האכיפה מאז תחילת המלחמה, נותר רק לשאול: "אתם של ישראל"?

האם המשטרה הפכה לכלי, שמתחזק את המעטפת הדמוקרטית תוך שהוא מרוקן אותה מתוכן? האם כבר אינה פועלת לפי המודל הקלאסי של "משרת הציבור" (Public Servant), אלא כזרוע ביצועית של הדרג הפוליטי הנבחר? האם המשטרה צועדת אל סופה? על ספרה החדש של ד"ר אראלה שדמי.

משטרת ישראל רחוקה מלהיקרא ארגון אפקטיבי וסובלת מבעיות אין ספור. אבל ליבם של שוטרי השטח תמיד היה במקום הנכון, ולעולם לא התבלבלו לגבי חובתם להגן בגופם על אזרחים. למראה ביזיון השוטרים האוסטרלים שקפאו על מקומם ואצו לתפוס מחסה באירוע הטבח האנטישמי ב-14 בדצמבר 2025, בחוף בונדי בסידני שבאוסטרליה, יש צורך לומר תודה לאל על שוטרי משטרת ישראל!

השבר ביחסים האסורים בין המשטרה לפרקליטות מביא בשורה גדולה לדמוקרטיה הישראלית, שמנסה להשתקם מהאונס הברוטלי שהיא עוברת מידי שופטי בג"ץ ועושי דבריו במשרדי היועמ"שית והפרקליטות. יש לנו סיכוי לקבל בעתיד מערך חקירות עצמאי, שיעמוד על זכותו החוקית לאזן את כוחו של מערך הפרקליטים, כיאה לדמוקרטיה אמיתית.