תודעה

ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.

מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע בשמאל הישראלי: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. אם בימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי, הרי שבשמאל היא מוצגת כהכרח מוסרי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.

'תרבות הביטול' על רקע פוליטי של הווק לא נולדה היום. הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות), והנאצים אחריהם, השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.

בליל ה- 13-12 באפריל 2026, התחלף השלטון בהונגריה בבחירות. האם זוהי מהפכת צבע?

קיים דמיון רב בין המחאה הפולנית שהפילה את קואליציית הימין ב- 2023 למחאה שלנו. הצלחתה הגדולה הייתה הפיכת הבחירות למשאל עם על קיומה של פולין כדמוקרטיה מערבית (נשמע לכם מוכר?). נו אז מה דעתכם? זה יעבוד גם אצלנו?

מלחמת התודעה של הווק אינה מבקשת "תיקון עולם" במובן הקלאסי של שיפור תנאים חומריים. מטרתה היא דה-קונסטרוקציה (פירוק) של הערכים הליברליים הישנים – חופש הביטוי, אינדיבידואליזם ועיוורון צבעים – והחלפתם במערכת היררכית המבוססת על זהות קבוצתית. מי שמבין את המלחמה הזו מבין שהקרב אינו רק על הקלפי בבחירות, אלא על המרחב שבין האוזניים, של כל אחד מאיתנו.