פנחס יחזקאלי: אידיוטים שימושיים, אוסף ממים שני

המציאות המורכבת מלמדת, שאיש אינו חסין; ברגע שאנו מפסיקים לשאול שאלות קשות, מוותרים על חשיבה ביקורתית ומאמצים ססמאות פשוטות רק כדי להרגיש שייכים או "צודקים", אנחנו מסתכנים בלהפוך לכלי המשחק הבא על לוח השחמט של מישהו אחר… זהו אוסף שני של ממים אינטרנטיים על 'אידיוטים שימושיים' והנזק שהם גורמים. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.

פנחס יחזקאלי: פשיזם ודמוקרטיה, אז והיום

במשך המאה העשרים, הניגוד בין דמוקרטיה לפשיזם היה ברור, חד ומוחשי. הדמוקרטיה ייצגה את שלטון החוק, חירויות הפרט, פלורליזם רעיוני וחילופי שלטון בדרכי שלום. הפשיזם, לעומתה, ייצג את הטוטליטריות של המדינה, הכנעת הפרט לקולקטיב, אלימות פוליטית והשתקת כל שמץ של ביקורת. אולם במאה ה-21, אנו עדים לטרנספורמציה מושגית ומבנית עמוקה, ע"י תרבות ה"ווק" (Woke)…

פנחס יחזקאלי: טלי גוטליב וקשרי הגומלין של השב"כ

מול המרד בממשלה נבחרת – שאוכל בנו כל חלקה טובה בעיצומה של מלחמת קיום – עמדה אישה אחת וחשפה קשר שחייב להיבדק לעומק. על כך היא ראויה לתשואות, לא לחקירה פלילית.

פנחס יחזקאלי: בפרשת המשט, ולא רק בה, בן גביר צודק

הפרחח בן גביר רק הציב מראה מול מערכות הביטחון והדרג המדיני, שלא הבינו מעולם את מחירו של חילול הריבונות והכבוד הלאומי. על כך הוא ראוי לתודה!

פנחס יחזקאלי: אוסף המאמרים על מסעות הציד (פישינג) של מערכת אכיפת החוק בישראל

"מסע ציד"/'פישינג' (Witch Hunt) מצד מערכת אכיפת החוק הוא מצב שבו המטרה אינה חקירת פשע כדי למצוא את האשם, אלא סימון אדם או קבוצה מראש, ולאחר מכן חיפוש אקטיבי ומאולץ של עבירה כדי להפילם. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'מסעות הציד' של מערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

פנחס יחזקאלי: מהמהפכה הבולשביקית אל הווק והמחאה

השימוש – שעשו הבולשביקים בשנאה כמשאב אסטרטגי – הוכיח את עצמו כיעיל להפליא בטווח הקצר: הוא אפשר להם לתפוס את השלטון ולשמור עליו כנגד כל הסיכויים. עם זאת, המחיר לטווח הארוך היה הרסני: השנאה והחשדנות ההדדית לא אפשרו לקיים חיים אזרחיים תקינים, מה שהוביל בסופו של דבר לטיהורים הגדולים של סטלין ולשחיקה מוסרית של המערכת כולה.

פנחס יחזקאלי: השנאה כמשאב אסטרטגי של הווק

ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.

פנחס יחזקאלי: עשרה ממים על תקשורת אקטיביסטית וטיפשות, אוסף רביעי

תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו בעת מלחמה – יוצא השבר הזה לאור במלוא עוצמתו, ומקריס את החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור. אספנו עבורכם אוסף רביעי של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.

פנחס יחזקאלי: השנאה כמנגנון מניע במחאה הישראלית, ניתוח סוציולוגי

מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע בשמאל הישראלי: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. אם בימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי, הרי שבשמאל היא מוצגת כהכרח מוסרי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.

פנחס יחזקאלי: בין תרבות הביטול של הבולשביקים לזו של הנאצים

'תרבות הביטול' על רקע פוליטי של הווק לא נולדה היום. הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות), והנאצים אחריהם, השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.