בחקירת המלחמה הזו ראוי להתמקד לא רק בטלטלת השבוע הראשון. למעשה, יש להבחין בשתי מגמות עיקריות לתחקור המלחמה. המגמה הראשונה תתמקד בשאלה המטרידה כיצד הגיעה מדינת ישראל בבוקר ה-7 אוקטובר לכישלון מערכתי שלא נודע עד כה. המגמה השנייה צריכה להתמקד בלמידה חשובה מהלחימה שהתפתחה בכלל זירות המלחמה, בלחימה קשה בה זכו כוחות צה"ל ומערכות הביטחון להישגים ראויים להערכה.
מלחמה במזרח התיכון - בוודאי המלחמה הנוכחית - היא תופעה הישרדותית מתמשכת, ודרך המאבק שהיא תובעת מאיתנו מקרבת אותנו הרבה יותר לקיום באוריינטציה מזרחית-אסלמית, מאשר באוריינטציה נוצרית.
אלה שמנסים לערער את האחדות הלאומית והעממית בישראל, זועקים את הטענה הפרוגרסיבית הידועה, שהלאומיות (nationalism) מחזקת את המלחמה. לפי דבריהם, להגן על המדינה שלך זה להיות לאומני, אך להיות לאומני זה לרצות מלחמה! לכן, על ידי אי הגנה על המדינה שלנו כנגד כל אלה המנסים להשמיד אותה, נגן על עצמנו בצורה הטובה ביותר מפני רצח עם. זוהי תמצית הדוקטרינה הפייסנית של שנות ה- 40 של המאה הקודמת, שגרסה כי רק שיתוף פעולה עם התוקפן תשמור על חירותנו!
מספרי הנפגעים - כ-1,300 הרוגים, ומעל 200 חטופים, הם בלתי נתפסים. הכיצד צה"ל הגדול, הצבא החזק ביותר במזרח התיכון, ואני לא ציני, קרס מול ארגון קיקיוני כמו החמאס?
שנה לפריצת המלחמה באוקראינה. היא תמקד בעתיד מאות ואלפי מחקרים, אבל כבר עתה מסמנת לקחים משמעותיים גם למדינת ישראל. גם באיראן וחיזבאללה נערכו בשבועות האחרונים מפגשי למידה מלקחי המלחמה.
תקציר: מהם ההבדלים בין דיקטטורות לדמוקרטיות ביציאה למלחמה ובמידת ההשקעה בה? מאמר שביעי בסדרת המאמרים של עמר דנק על דיקטטורות. [מאמר זה ראה אור במקור באתר של עמר דנק] [לאוסף המאמרים על דיקטטורות, לחצו כאן] המחבר (ראו תמונה משמאל), סא"ל במיל' עמר דנק, עשה את שירותו הצבאי בחיל האוויר ובחטיבה האסטרטגית באג"ת. הוא מהנדס מערכות מידע, מוסמך…
כמו בעזה, הסימן המעיד החזק ביותר - שישראל גולשת למלחמה בצפון - הוא להג ה"מומחים" שאין לחיזבאללה וללבנון אינטרס במלחמה. האמת היא שמעולם לא היו התנאים בשלים למלחמה בצפון כמו עתה.
תקיפת בסיס סאקי בחצי האי קרים, הזו מחזקת את האמת הכואבת, שבמציאות, לא בניסויים מתוכננים, אין עדיין יכולת אמיתית - גם לצבאות המתקדמים לרבות צבא ארה"ב - ליירט מתקפת טק"ק מדויק...