אליטת ההון

דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.

כל עוד המאבק הפוליטי בישראל ימשיך להתנהל מתוך פטרונות גזענית ויוהרה אקדמית, השמאל ימשיך לגלות שהוא כבר איבד מזמן את האמון ואת הלגיטימציה של מרבית הציבור לראות בו חלופה רלוונטית.

עמית, בהרב-מיארה, דטל, ושאר ה'דילרים' של היוריסטוקרטיה וההגמוניה הישנה – אותם גורמים שפועלים פעם אחר פעם להגנת מבנה הכוח הקיים – יעשו הכול כדי למנוע ממני לפעול במלוא הכוח לניקוי ההשחתה הפוליטית והריקבון שהם חוללו באוניברסיטאות, המבצר הפרטי של ההגמוניה הישנה.

המושג "אפקט צינון" או "אפקט מצנן" (Chilling Effect) הוא מצב שבו איום משפטי – ממשי או פוטנציאלי – גורם לפרטים או לבעלי תפקידים להימנע מפעולות חוקיות ולגיטימיות, מחשש להשלכות עתידיות. הוא אינו מחייב הפעלת סנקציה בפועל; די בקיומה של אפשרות ענישה כדי להשפיע. כך מצליח כוח מוסדי, שלטוני או חברתי, להשפיע, להרתיע, להשתיק ביקורת ולדכא פעולה אזרחית. זאת, מבלי להשתמש בהכרח באלימות פיזית או בצנזורה ישירה.

תיאורית "האליטות כמאפיה", שפותחה בידי סוציולוגים איטלקים ואחרים, מתארת מצב שבו אליטות שומרות על כוחן באמצעות "דילרים" – גורמי ביניים שתפקידם לאכוף משמעת, לייצר הרתעה ולשמר את נאמנות חברי הרשת. ניתן לטעון כי ה"דילרים" של האליטה שלנו הם דמויות כמו: שי ניצן, נוני מוזס, גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית.

על "שיטת המערבולת" או "שיטת הסחרור" להגחכת אישי ציבור, שמעתם? היא אהובה על יועצי אסטרטגיה ותקשורת, בעיקר כאלה שנהנים מרוח גבית של תקשורת הליבה המגויסת.

תקציר: בתורת השלבים הפלסטינית, הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון היא שלב מקדים ומחולל ("שלב א'") להפיכת ישראל שבתוך הקו הירוק למדינת כל אזרחיה ("שלב ב'"), בדרך לאיחוד בין המדינות ("שלב ג'"). ניתוח מערכתי זה נשען על הבנת הדינמיקה של מערכות מורכבות ומאזני עוצמה. כשבאים אלינו עם החזון של שתי מדינות לשני עמים ראוי לדרוש הסבר, … להמשך קריאה