משה כהן אליה: המשבר החוקתי בפולין ובישראל
קואליציית השמאל בפולין יוצרת משבר חוקתי בגיבוי האיחוד האירופי. תחשבו ישראל!
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
קואליציית השמאל בפולין יוצרת משבר חוקתי בגיבוי האיחוד האירופי. תחשבו ישראל!
'קוף' היא מילה הלקוחה מעגת 'העולם התחתון' ומשמעה 'איש קש', שה'בוסים' משתמשים בו ומעמידים אותו מלפנים תוך טשטוש זהותם כאחראים. ב- 19 באוקטובר, היגר המושג מהתחום הפלילי גם אל העולם הפוליטי. ינון מגל תיאר ב'פטריוטים' את גדי אייזנקוט כ"קוף מזרחי-מרוקאי, שמאחוריו כל האשכנזים מנהלים אותו"… השמאל נזעק. הימין לא קנה, והתגלגל מצחוק.
כן, חברי השמאלנים והיוריסטוקרטים הקיצונים, ככה זה כשמשחיתים פוליטית את התרבות ומרדדים אותה לביבי.ביבי.ביבי.ביבי. כי אז צומחת תרבות נגדית, והיא מגניבה בטירוף.
לטעמי, מלחמת אחים אלימה כבר קיימת, כי שימוש לרעה במערכת האכיפה, כנשק נגד ממשלה נבחרת, הוא מרד אלים, ומרד הוא 'מלחמת אחים'. השאלה היא רק האם תסלים לאש חיה, ואם כן, על ידי מי.
דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.
כל עוד המאבק הפוליטי בישראל ימשיך להתנהל מתוך פטרונות גזענית ויוהרה אקדמית, השמאל ימשיך לגלות שהוא כבר איבד מזמן את האמון ואת הלגיטימציה של מרבית הציבור לראות בו חלופה רלוונטית.
עמית, בהרב-מיארה, דטל, ושאר ה'דילרים' של היוריסטוקרטיה וההגמוניה הישנה – אותם גורמים שפועלים פעם אחר פעם להגנת מבנה הכוח הקיים – יעשו הכול כדי למנוע ממני לפעול במלוא הכוח לניקוי ההשחתה הפוליטית והריקבון שהם חוללו באוניברסיטאות, המבצר הפרטי של ההגמוניה הישנה.
'אפקט מצנן' או 'אפקט צינון' (Chilling Effect) הוא, הגדר הווירטואלית שהכוח הממסדי מציב בתוך התודעה של הפרט. זהו מנגנון של צנזורה עצמית מונעת, שבו "תג המחיר" על השמעת ביקורת או הובלת שינוי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' על 'אפקט הצינון' / 'האפקט המצנן' ככלי שליטה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
המושג "אפקט צינון" או "אפקט מצנן" (Chilling Effect) הוא מצב שבו איום משפטי – ממשי או פוטנציאלי – גורם לפרטים או לבעלי תפקידים להימנע מפעולות חוקיות ולגיטימיות, מחשש להשלכות עתידיות. הוא אינו מחייב הפעלת סנקציה בפועל; די בקיומה של אפשרות ענישה כדי להשפיע. כך מצליח כוח מוסדי, שלטוני או חברתי, להשפיע, להרתיע, להשתיק ביקורת ולדכא פעולה אזרחית. זאת, מבלי להשתמש בהכרח באלימות פיזית או בצנזורה ישירה.
תיאורית "האליטות כמאפיה", שפותחה בידי סוציולוגים איטלקים ואחרים, מתארת מצב שבו אליטות שומרות על כוחן באמצעות "דילרים" – גורמי ביניים שתפקידם לאכוף משמעת, לייצר הרתעה ולשמר את נאמנות חברי הרשת. ניתן לטעון כי ה"דילרים" של האליטה שלנו הם דמויות כמו: שי ניצן, נוני מוזס, גלי בהרב-מיארה ויצחק עמית.