האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
להפעלת תמרון התקפי של כוח יבשתי ישנן ארבע תכליות יסוד: (1) לכבוש שטח על מנת להיות שם; (2) לעצב מול האויב תנאיי כיתור; (3) להשמיד אמצעי לחימה וכוחות אויב כמו משגרי רקטות ומחסני אמל"ח, שאינם ניתנים להשמדה בתקיפה אווירית; (4) בהיבט התודעה ההרתעתית, להוכיח יכולת להכרעת האויב בלחימה פנים אל פנים גם במערכיו המוגנים. לכיבוש רכס הבופור ישנה תרומה משמעותית בכל ארבע תכליות אלה.
לאן עלול להוביל אותנו חזון 'מדינת כל אזרחיה'? … בדף זה אספנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים על על דמותה של מדינה כזו בארץ ישראל. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.
הניסיון המודרניסטי-פוזיטיביסטי לכפות הגדרות לוגיות, קשיחות ואוניברסליות על תופעות אנושיות – החל ממושג ה"ניצחון" הצבאי ועד למושגי מוסר, משפט והלכה – הוא כשל מתודולוגי מובנה. תופעות האדם משתנות ומקבלות משמעות אך ורק מתוך ההקשר הדינמי והחיכוך הממשי עם המציאות, ולא מתוך תיאוריות תלושות.
מוסד החסינות נולד בבריטניה של המאה ה-17 במסגרת "המהפכה המהוללת", כדרך להגן על חברי הפרלמנט מפני ניצול לרעה של כוח התביעה שנשלט על ידי המלך. בישראל המלך הוא השופט, כי החל מינואר 2024 ישראל איננה דמוקרטיה אלא יוריסטוקרטיה, שבה הריבון הוא השופט.
מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. גם בשמאל וגם בימין, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית. רק שבשמאל, השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח מוסרי, ובימין כהכרח קיומי.
הפרחח בן גביר רק הציב מראה מול מערכות הביטחון והדרג המדיני, שלא הבינו מעולם את מחירו של חילול הריבונות והכבוד הלאומי. על כך הוא ראוי לתודה!
על פי המתואר בספר במדבר (פרק ה'), אישה שבעלה חשד בה שזנתה תחתיו ("אישה סוטה") הובאה אל הכהן בבית המקדש, והיה עליה לשתות את "המים המאררים". ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' על 'טקס הסוטה' / האורדל, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בפרשת נשא אנו למדים על טקס האורדל, שבו אישה החשודה בניאוף נדרשת לשתות 'מים מאררים' כדי להוכיח את חפותה. טקס זה בוטל ביהדות עוד בתקופת בית שני, אבל הטקס המקביל, המוסלמי – ה"בישעה" (البשعة) – המשפט הבדואי המנהגי להוכחת חפות – עדיין תקף בחברות איסלאמיות רבות.
החיבור בין האיסלאם הרדיקלי לתנועת ה-Woke (הפרוגרסיביזם הקיצוני) במערב הוא אחד הפרדוקסים המרתקים, והמוזרים ביותר, של הפוליטיקה המודרנית. כדי להבין איך הרומן הזה עשוי להסתיים, צריך קודם כל להבין על מה הוא מבוסס, ומדוע הוא מוגדר מראש כקשר עם "תאריך תפוגה".
גיל לימון אינו פועל בחלל ריק, וההתנהלות ה'אפורה' כביכול אינה מקרית. מדובר באסטרטגיה מערכתית המוכרת היטב בתורות המורכבות והניהול המודרני: הנדסת כאוס מנוהל, שמטרתו שיתוק שלטוני.
