האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
חרמות פוליטיות ותרבות הביטול אינן נחלתו הבלעדית של מחנה אידאולוגי אחד. הימין, הן בעולם והן בישראל, אימץ כלים אלו מתוך צורך להגן על זהותו, להשיב כוח, ולהתמודד עם אתגרים תרבותיים ופוליטיים. כך משתנים כללי המשחק הפוליטי: במקום שיח דמוקרטי המבוסס על שכנוע, מתפתח שיח המבוסס על סנקציות…
תופעת הביטול וההשתקה של ימינו, היא הסתגלות טכנולוגית של מנגנון עתיק. היא התפתחה מהמרחב המיקרו־חברתי של הילדות, דרך מוסדות העולם העתיק וימי הביניים, ומשטרים טוטליטריים במאה ה־20, ועד לתרבות ה־Woke בעידן הפוסט־מודרני. חרף שינויי ההקשר, מתקיימת רציפות מבנית: מנגנון של סימון חריגה, ודה־לגיטימציה והדרה, המשרתים מבני כוח משתנים.
'תרבות הביטול' על רקע פוליטי של הווק לא נולדה היום. הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות), והנאצים אחריהם, השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.
ארבע סיבות לנטייה שלנו להחרים ולנדות: מנגנון ההישרדות האבולוציוני, הדהוד וחיזוק חיובי למחרימים, הגדרת ה"אנחנו" דרך סימון ה"הם", חסכון קוגניטיביב דרך של מניעת דיאלוג ומניעת דיסוננס קוגניטיבי, והאדרת הערך העצמי של המחרים.
בסוף ינואר 2026, הושק בערוצי הליבה קמפיין חדש נגד ערוץ 14, בהשקעה של מיליונים. זהו מהלך קלאסי של ירי בתוך הנגמ"ש התודעתי: ניסיון להילחם ביריב באמצעות דה־לגיטימציה תקשורתית, שבפועל מייצרת לו הון פוליטי חדש. בשנת בחירות, זו עשויה להתגלות כמתנה יקרה במיוחד לערוץ 14.
השתקה תמיד הייתה טקטיקה מוכרת ב'ארגז הכלים' של בעלי העוצמה. היא מבטאת את תרבות ה- WOKE הגורסת, שכל מי שאינו מסכים איתנו – מפרטים ועד לציבור שלם – מגלם בתוכו רוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. תביעת השתקה היא ניצול הפרקטיקה המשפטית של תביעת לשון הרע כדי לסתום פיות לצד היריב בדרך אפקטיבית שמחירה גבוה עבור המושתק. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על השתקה ותביעות השתקה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
הדף הזה מביא מבט על תופעת ה'השתקה' / ה'ביטול' (Cancel) של המחאה בישראל, שנועדה לייצר דעה אחידה בקרב קהל התומכים, ולמנוע חדירת רעיונות 'מזיקים'. אחד המאפיינים העיקריים של תרבות הביטול הישראלית מכונה 'אנוסים'. אנשים שחוששים לגלות את זהותם הפוליטית ואת דעותיהם במקומות העבודה, ו'שוחים עם הזרם', בידיעה שאחרת ייבולע להם!
ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים…
המושג 'תרבות הביטול' (Cancel Culture): הוא ביטוי שנטבע לקראת סוף העשור הראשון של המילניום. הוא מבטא תרבות שלמה הגורסת, שכל מי שאינו מסכים איתנו – מפרטים ועד לציבור שלם – מגלם בתוכו רוע גמור, שיש לסלקו מחיינו הציבוריים, המקצועיים והאישיים. כך מנודים פרטים וציבורים שלמים, ממעגלים חברתיים ומקצועיים ונפגעים זכויותיהם, ברשתות החברתיות, במקומות העבודה ואפילו ביחסיהם האישיים…
