פרוגרס

הטיפשות הקולקטיבית שהחדיר הווק באנשיו – בעזרת תרבות הדקלום וחסימת שיח לעומתי – עושה שמות גם בחסידיו הישראלים ומדרדרת מאוד את רמת האוריינות הפוליטית שלהם, לכדי טפשת גמורה. במאמר זה קיבצנו עבורכם מספר דוגמאות… אתם מוזמנים להוסיף עליהן.

למה באמת מתכוונים אותם המבקשים ליצור אצלנו 'מדינת כל אזרחיה'? מה ההבדל בין הרעיון למימושו בפועל? בעשורים האחרונים, ניתן לזהות כבר דפוס חוזר ביחסי מוסלמים עם לא מוסלמים, הן במזרח התיכון והן במדינות המערב. על בסיסו הרכבנו עבורכם חיזוי, כיצד תיראה המדינה הזו באמת.

הקמת 'מדינת כל אזרחיה' בגבולות הקו הירוק היא השלב השני בתורת השלבים, אחרי הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 1967. כיום, מחזיקים בחזון זה כשליש מאזרחי ישראל, כולל יהודים רבים. אבל, האם הם מבינים, שהם מביאים על עצמם כיליון? מדינה נוסח צרפת, עד לאיחוד הבלתי נמנע עם המדינה הפלסטינית ועם ירדן?

המציאות המורכבת מלמדת, שאיש אינו חסין; ברגע שאנו מפסיקים לשאול שאלות קשות, מוותרים על חשיבה ביקורתית ומאמצים ססמאות פשוטות רק כדי להרגיש שייכים או "צודקים", אנחנו מסתכנים בלהפוך לכלי המשחק הבא על לוח השחמט של מישהו אחר… זהו אוסף שני של ממים אינטרנטיים על 'אידיוטים שימושיים' והנזק שהם גורמים. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.

בשיח הווקיסטי, ההתנגדות למהלך צבאי אינה נשענת רק על ספירת נפגעים בזמן נתון, אלא על התנגדות עקרונית למושגים של כניסה לשטח, החזקת אדמה, ושימוש בכוח צבאי שנתפס כמשרת נרטיב לאומי-סמלי.

טביעת צרפת בלהבות אחרי המשחק שקיבע את מעמדה של קבוצת פאריז סן ג'רמן כקבוצה המובילה באירופה, היא האירוע האחרון, שממחיש את עליבותה של מדינת שהייתה פעם כלכלה מפוארת ופאר התרבות העולמית. "יקח לנו שלושה ימים להשתלט על המדינה", הצהיר אוהד נלהב בין ירי זיקוק לסקילת רכב. נראה שהוא צודק… זמנה של צרפת – במתכונת אותה היכרנו – עבר! זהו אוסף שני של ממים על כניעת צרפת לאיסלאם הרדיקלי.

לאן עלול להוביל אותנו חזון 'מדינת כל אזרחיה'? … בדף זה אספנו עבורכם אוסף שני של ממים אינטרנטיים על על דמותה של מדינה כזו בארץ ישראל. אתם מוזמנים להוסיף עוד. קריאה מועילה.

החיבור בין האיסלאם הרדיקלי לתנועת ה-Woke (הפרוגרסיביזם הקיצוני) במערב הוא אחד הפרדוקסים המרתקים, והמוזרים ביותר, של הפוליטיקה המודרנית. כדי להבין איך הרומן הזה עשוי להסתיים, צריך קודם כל להבין על מה הוא מבוסס, ומדוע הוא מוגדר מראש כקשר עם "תאריך תפוגה".

ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.