yehezkeally@gmail.com

השאלה אם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי נשמעת לכאורה פשוטה, אך היא נעשתה בשנים האחרונות כמעט בלתי אפשרית להכרעה בעולם המערבי כולו: השסע הפוליטי נעשה עמוק כל כך, עד שלגיטימיות המנהיג הפכה להיות תלויה בזהותו של מי שמביט בו.

דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.

בעוד שהסכם חודייביה משמש בהלכה כמודל לשביתת נשק טקטית וזמנית מול אויב ישיר, הבריתות המבוססות על אויב משותף וטובת המדינה (מסלחה) מאפשרות הלכתית ליצור שיתוף פעולה אסטרטגי ארוך טווח עם גורמים לא-מוסלמיים. אבל, כאן אנו מגיעים לאופוזיציה האיסלאמיסטית…

אלימות הפורעים ביו"ש ממקדת קשב בינלאומי מסוכן, לעצירת פעולותיה של מדינת ישראל בכלל מרחבי יו"ש, ובעיקר באזור החיוני הזה. בנוסף, במבט אל החברה הישראלית, האלימות הפרועה מסכלת את האפשרות להסכמה לאומית רחבה לפעילות הממשלה, הממוקדת נכון בסדר העדיפויות הלאומי הניתן להסכמה. 

בתורת השרידות (ובביקורת המערכתית הרחבה) של ד"ר אורי מילשטיין, ועדות חקירה הן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. מילשטיין רואה בוועדות החקירה לסוגיהן מנגנון עיקרי של "התרבות הארגונית הפגומה" בישראל, שתפקידו האמיתי הפוך מתפקידו המוצהר.

ככל שננסה לצנזר, למחוק, לאסור פרסום או להשתיק מידע, נגרום לתוצאה ההפוכה: להעצמתו, להפיכתו לוויראלי ולמשיכת תשומת לב גדולה בהרבה מזו שהייתה ניתנת לו, אלמלא הניסיון לחסום אותו.

פרופסור ארנון סופר בלט בייחודו במאמציו האישיים להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל, ולהכווינם לצעדים ההכרחיים למגמות הפיתוח האזרחיות והביטחוניות, הנדרשות לעתיד מדינת ישראל. בכך פעל, לא רק כפרופסור במרחבי המחקר וההוראה, אלא כסוכן השפעה לעיצוב כיווני התפתחות מדינת ישראל.