איך ממליצים על אונר"א לקבלת פרס נובל לשלום? כי הפרס משמש גם ככלי פוליטי בזירה הבינלאומית. הענקת הפרס לדמויות שנויות במחלוקת או למנהיגים פוליטיים בשיא הקריירה שלהם מצביעה על העובדה שועדת הפרס לא רק מושפעת משיקולים פוליטיים ואידיאולוגיים, אלא מנסה לעצב אותם. כאשר פרס נובל לשלום מוענק, הוא אינו רק מבטא הכרה בהישגים אלא גם מכוון, לעיתים קרובות, להשגת מטרות פוליטיות רחבות יותר בזירה העולמית.
תקציר: תחת איום איראני לתקיפת ישראל, לתמיכה האמריקאית במהלכים הישראליים יש משמעות דרמטית שרחוקה מלהיות מובנת מאליה. ככל הצפוי, פעולות המהלך היבשתי לא תסתיימנה בימים ספורים. בתיאום ציפיות מול הציבור ראוי להסביר כי גם הצלחה מלאה של המהלך הקרקעי כפי שתוכנן, עדין לא מבטיחה בטווח זמן קצר השגת המטרה להשבת תושבי הצפון לביתם בבטחה. מה…
תהיתם, מדוע המחאה נלחמת בבנימין נתניהו כשחיילים ישראלים מקריבים את חייהם במלחמה נגד האויב מבחוץ? תכירו את תפיסת 'האויב מבית' שגובשה ע"י הבולשביקים בברית המועצות, ואומצה ע"י ה- WOKE המערבי: האויב מבית - שעומד בדרכך לשלטון או מסכן את שלטונך - תמיד מסוכן ובעייתי יותר!
הקנאות היא דבקות נחרצת ואובססיבית במטרה, רעיון, או אמונה מסוימת, לעיתים תוך התעלמות מהשלכותיה על החברה או על אנשים אחרים. המושג ההופכי לקנאות הוא סובלנות, שמושגת בעזרת החינוך לתבונה ולפילוסופיה. זהו "האור הטבעי" על פי רנה דקארט. האם נוכל כיום לחדש את הוודאות הזו - המעוגנת במידה רבה באקדמיה - במצבה של האקמיה היום?
תקציר: תפנית אסטרטגית היא שינוי רדיקלי של מדיניות, עקרונות פעולה או סדרי עדיפויות, הנובעים בדרך כלל משינויים חיצוניים מהותיים (למשל, עליית כוח עוין חדש בזירה הבינלאומית) או מתוך הבנה פנימית שמבנה הפעולה הנוכחי אינו יכול להוביל להצלחה. על פי רוב, תפנית זו נובעת לא רק מתוך חשיבה עתידית, אלא גם בעקבות משברים או כישלונות.
בתוך מהומת תקיפות האש האווירית הישראלית, נעקרו מבתיהם ונעו צפונה כחצי מיליון פליטים שיעים. נוצר כך מנוף לחץ רב עוצמה להבאת איראן ומה שנותר מהנהגת חיזבאללה, להכרח לחשוב מחדש על המשך המלחמה. פליטות המונית מוכרת בעולם כחלק ממחיריה הטבעיים של תופעת המלחמה. פעמים רבות היא מנוצלת על ידי הצדדים הלוחמים כסוג של נשק אסטרטגי בניהול המלחמה. תופעה זו כמנוף לחץ, בוודאי ניתנת לניצול בידי ישראל.
במערכת הדיפלומטית המודרנית, אסטרטגיות של הפעלת לחצים על מנהיגים עברו תהליך אבולוציוני, בו לא רק הכוח הצבאי או הכלכלי משחקים תפקיד, אלא גם התקשורת, התזמון, והניצול של מוגבלויות זמניות. דוגמה כזו היא הדפוס שבו נוהג ממשל ביידן בנתניהו, ובכך עוסק המאמר.
מומלץ לא להתרגש מהערצה המורעפת עלינו ברשתות החברתיות הערביות הסוניות. זו אינה תוצאה של חיבה או קבלה של מדיניות ישראל בעולם הערבי. היא תישאר תמיד גורם טמא שלא, תהיה למוסלמים גאולה עד שיבערו אותו. רק שהשיעים הם האויב הדמוני הגדול מכולם של הסונים, ובעולם של אימפוטנציה מערבית, ישראל היום היא הכלי היחידי שיכול להושיע אותם מהגמוניה שיעית מתגברת!
