גרשון הכהן

מדינת ישראל נדרשת לשוב אל נקודת האיזון, בין השאיפה לנורמליות, לבין תודעת התמסרות חלוצית, בה פעלה בראשית ימיה.

קיימת הסכמה רחבה שתופעת פורעי החוק ביו"ש הגיעה למקום, שבו היא מסכנת את מדינת ישראל ומעמדה בעולם, ולא רק את ההתיישבות. בכל דרך, מדינת ישראל חייבת להשיב לעצמה שליטה ריבונית מוחלטת על המתרחש במרחב, ולהקצות לכך את המשאבים הנדרשים.

שוב מוכח כי מערכת חוקית ומשפטית אינה מסוגלת להתגמש בזריזות הנדרשת, בעת אירוע חירום משברי, חסר תקדים במהותו; ולהיפך. דווקא מערכות כמו קק"ל – המשוחררות מהאילוצים הפורמליים – מצליחות להיות אפקטיביות במצבים כאלה.

ככל שהמדינה מעמיקה את מצוינותה על מסילות השגרה, כך פוחתת היכולת המחשבתית והמבנית שלה להתמודד עם תרחיש החירום התקדימי. ברגע האמת, שבו נשבר המשוואה ונדרשת גמישות רדיקלית, היא מוצאת את עצמה שבויה בתוך המנגנונים שהיא עצמה טיפחה: מושלמת אולי בניהול המוכר, אך פגיעה לחלוטין מול הבלתי צפוי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על שגרה, חירום והמדינה המודרנית. קריאה מועילה.

במדינה שאיבדה את היכולת להסכים על חזון לאומי משותף, לא נותר שום גורם מאחד מלבד "שלטון החוק" הפורמלי והמשתק. כדי להחזיר למדינה את יכולת התפקוד, הפעולה והחזון – עלינו לחזור לאותה ממלכתיות חלוצית המציבה את היעדים הלאומיים במרכז.

במבט על השנה שהסתיימה, חשבון הנפש הישראלי מתקשה להשלים עם זירות המלחמה שנותרו פתוחות. הציפייה לסגירת הזירות מגיעה מציפיית האדם הטבעית להבטחת מציאות חיים יציבה, פטורה מדאגות וחרדות ליום המחר. אבל, ראוי לבחון מתי בכלל הצליחה מדינת ישראל לסגור זירת מלחמה באופן שהבטיח לה יציבות?

אלימות הפורעים ביו"ש ממקדת קשב בינלאומי מסוכן, לעצירת פעולותיה של מדינת ישראל בכלל מרחבי יו"ש, ובעיקר באזור החיוני הזה. בנוסף, במבט אל החברה הישראלית, האלימות הפרועה מסכלת את האפשרות להסכמה לאומית רחבה לפעילות הממשלה, הממוקדת נכון בסדר העדיפויות הלאומי הניתן להסכמה. 

פרופסור ארנון סופר בלט בייחודו במאמציו האישיים להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל, ולהכווינם לצעדים ההכרחיים למגמות הפיתוח האזרחיות והביטחוניות, הנדרשות לעתיד מדינת ישראל. בכך פעל, לא רק כפרופסור במרחבי המחקר וההוראה, אלא כסוכן השפעה לעיצוב כיווני התפתחות מדינת ישראל.

באילוצי צנזורה הדהדה השבוע ידיעה על מדינה באזור שהמליצה למדינה אחרת להגיע להסדר שלום עם ישראל ובעתיד בעיתוי מתאים לפתוח במלחמה. הידיעה נגעה ביסודות הכמיהה הישראלית להסדרים ולהסכמי שלום עם מדינות האזור. השיח בנושא הציף את השאלה הישראלית המדאיגה: הלנצח נחיה על חרבנו?

מדינת ישראל צריכה לפעול בלבנון, בשני ערוצים במקביל: מצד אחד, להמשיך בכנות במאמצי המו"מ עם ממשלת לבנון; מצד שני, להתכונן במבט חדש ולא מקובע למלחמה נוספת עם חיזבאללה.