האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
על פי המתואר בספר במדבר (פרק ה'), אישה שבעלה חשד בה שזנתה תחתיו ("אישה סוטה") הובאה אל הכהן בבית המקדש, והיה עליה לשתות את "המים המאררים". ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' על 'טקס הסוטה' / האורדל, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בפרשת נשא אנו למדים על טקס האורדל, שבו אישה החשודה בניאוף נדרשת לשתות 'מים מאררים' כדי להוכיח את חפותה. טקס זה בוטל ביהדות עוד בתקופת בית שני, אבל הטקס המקביל, המוסלמי – ה"בישעה" (البשعة) – המשפט הבדואי המנהגי להוכחת חפות – עדיין תקף בחברות איסלאמיות רבות.
המאמר בוחן את אחד המשברים העמוקים ביותר בתולדות הכס הקדוש: הנתק המוסרי והתאולוגי בין הנהגת הוותיקן לבין המציאות המדממת של מאמיניו.
כפי שהודגש היטב בתורת האר"י הקדוש, האל ברא את האדם כי הוא זקוק לו וליוזמת פעולתו. זו נקודת המוצא של המהפכה הציונית. טמון כאן יסוד עמוק לדיון אין סופי, דיון בממדיו של המעשה האסטרטגי, הרבה יותר מאשר דיון תאולוגי דתי. מבט אמוני תנ"כי יודע לכרוך את הסוגיות האלה לדיון אחד. כאן יבחר כל אדם את ההתבוננות המתאימה לו.
חטא העגל מלמד אותנו שברגע שאדם – או עם – מפסיקים להאמין בייעודם הייחודי ומחפשים תחליפים, בדמות "עגלי זהב" של התקופה, סופם להיטמע ולהיעלם בתוך המערכות שהם עצמם סייעו להקים.
המאבק על נוכחות הכלבים ברחובות המערב אינו באמת על בעלי חיים; הוא על השאלה מי קובע את כללי הטקס במרחב הציבורי. כשהמערב מתחיל להתנצל על נוכחותו של "חברו הטוב ביותר", הוא למעשה מאותת על טשטוש הזהות שלו עצמו אל מול דרישות דתיות חיצוניות.
האירוע המכונן אינו זיכרון קפוא, אלא צו קטגורי שמחייב את המאמין לעצב את עולמו מחדש לאור ההתגלות שנחשפה בו. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על תפיסתם של אירועים מכוננים כצווי דתי, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
פירושה המילולי של המילה דע'ווה (دعوة) הוא "קריאה" או "הזמנה". באיסלאם, הכוונה היא הזמנה לקבלת האיסלאם או הזמנה לחיים על פי צווי האל. בשונה ממיסיונריות נוצרית, הדע'ווה אינה ממוסדת כארגון מרכזי אחד, אלא כמצווה אישית וקולקטיבית לכלל המאמינים.
ניסיון החיים המשותפים של מוסלמים עם בני דתות אחרות במזרח התיכון ובמערב כולו, רחוקים מלהיות מעודדים. וכיוון שהווק שלנו – שחותר בעקביות לחזון 'מדינת כל אזרחיה' – נזהר מעובדות ומדבר בדימויים, אין מנוס מלהציב את העובדות ולדרוש הסברים: למה הם סבורים שאצלנו זה יהיה אחרת?
דפוס חדש התקבע בשנים האחרונות בשווקי חג המולד של אירופה: שיבושים, הפחדה, והתחושה שחגים נוצריים זקוקים להגנה משטרתית רק כדי להתקיים. איסלאמיסטים אינם מכוונים למרחבים האלה בגלל עזה או ישראל. הם עושים זאת משום שהחיים הציבוריים הנוצריים הם שדה קרב סמלי במאבק ציביליזציוני עתיק הרבה יותר.
