זכייתו של הרדיקל הווקיסטי האנטישמי, זוהראן ממדני, בראשות עיריית ניו יורק, יצרה פניקה של ממש בקרב תושביה שאינם שותפים לאידאולוגית הווק, של "עולם ישן עד יסוד נחריבה". כיוון שפניקה וייאוש הם כר פורה ליצירתיות, מלאה הרשת בממים אינטרנטיים שהמשותף לכולם הוא קינה רבתי על העיר הגדולה. זהו אוסף שלישי של חלק מהממים הללו, ואתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
זכייתו של הרדיקל הווקיסטי האנטישמי, זוהראן ממדני, בראשות עיריית ניו יורק, יצר פניקה של ממש בקרב תושביה שאינם שותפים לאידאולוגית הווק, של "עולם ישו עד יסוד נחריבה". כיוון שפניקה וייאוש הם כר פורה ליצירתיות, מלאה הרשת בממים אינטרנטיים שהמשותף לכולם הוא קינה רבתי על העיר הגדולה. זהו אוסף שני של חלק מהממים הללו, ואתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
בהמשך למאמרים קודמים, אביא במאמר זה עשר דוגמאות נוספות לטכניקה אפקטיבית ומוכרת של הפרוגרסיביים החדשים, שהמחאה שלנו אימצה בהתלהבות רבה: השתלטות על מילים שגורות בשפה העברית ושינוי משמעותן לצורכי 'צריבת תודעה' וניהוג המונים. התופעה הזו קרויה 'מניפולציה סמנטית' (semantic manipulation) או 'הגדרה מחדש של מילים' (redefinition). אתם מוזמנים לתרום עוד.
דרך ארוכה עשתה ניו יורק מעידן 'החלונות השבורים' של רודולף ג'וליאני, בשנות התשעים של המאה הקודמת: עיר שהתאוששה מתהום כלכלית ופשע - בעזרת דגש על סדר ציבורי נוקשה - ועד ימינו, וניכר כי המטוטלת הפוליטית השלימה סיבוב רדיקלי. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על ניו יורק של זוהרן ממדאני, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ראש העיר הבא של ניו יורק, זוהרן ממדאני, מייצג את השילוב, שמסתבר שהוא הכרחי, בין הברבריות האיסלאמית לצדק החברתי של הפרוגרסיבים, פשוט כי מסתבר שהפרוגרסיבים לא מספיק ברברים, ובלי ברבריות אי אפשר לכפות על העולם את הצדק החברתי הפרוגרסיבי. המוסלמים משלימים לפרוגרסיבים - שהם ברובם גם קפיטליסטים וגם בורגנים - את הלהט המהפכני והאלים שאין להם.
בין אם אתם תומכים בשמאל או בימין הפוליטי, אתם חשופים למאמצים רבים 'להדביק' אתכם בפאניקה מוסרית ובפסיכוזת המונים. אלה הם הכלים שבהם מעצבי דעת קהל מעצבים המון ומניעים אותו לפעולה. 'אל תצאו פריירים'! אתם יכולים לתמוך בצד זה או אחר של המפה הפוליטית גם בלי להיות חומר בידם של אחרים, ולבחור לעצמכם את המאבקים שלכם מחוץ לעדר, המונע ומונהג ע"י אחרים.
זוהרן ממדאני - המועמד הדמוקרטי ההזוי לראשות עיריית ניו יורק - ותומכיו, נחשפו ברגע שבני הערובה חזרו הביתה. שתיקתם אמרה הכל. במשך חודשים הם צעקו ודרשו "הפסקת אש", אך לא דרשו אפילו פעם אחת שחמאס ייקח אותה. הם קראו ל"שלום", אך מעולם לא לשחרור החטופים או לסיום שלטון חמאס. ועכשיו, כאשר חמאס עצמו מוציא להורג פלסטינים בעזה, אין להם מה לומר.
כאשר איסלאמיסטים רדיקלים צועקים "ח'ייבר, ח'ייבר יא יהוד", זו לא סתם סיסמה. זוהי איום. זיכרון. הבטחה. ח'ייבר הייתה עיר יהודית בחצי האי ערב. בשנת 628 לספירה, היא נכבשה על ידי מוחמד וחסידיו. התושבים היהודים נהרגו, שועבדו או אולצו לוותר על אדמתם. עבור האיסלאמיסטים, ח'ייבר לא הייתה רק קרב. זוהי תוכנית אב.
אירופה מתקרבת לנקודת שבירה. תנועות איסלאמיסטיות הן סבלניות, מאורגנות ואידאולוגיות. האליטות המערביות מוסחות, מפולגות וחוששות להיקרא בשמות גנאי. קמפיינים של דה-מורליזציה מוודאים שזה יישאר כך. אם אירופה רוצה לשרוד כציוויליזציה חופשית, עליה להתעורר, לפני שיהיה מאוחר מדי, לעמוד לצד ישראל, ולהפסיק לטעות בין פיוס למוסר.
מאז השיג דונלד טראמפ את הסכם החזרת השבויים, אנו עדים לאחד המחזות המבדחים שאירעו לאחרונה במחוזותינו: אנשי מחאה נחפזים למחוק את דברי השיקוצים שכתבו על דונלד טראמפ מאז פתח בקמפיין הבחירות הראשון שלו לנשיאות ארה"ב ב- 2016, כשגולשי הימין מתחרים בהם, מעלים בחזרה את החומרים שמחקו, משווים אותם לדברי התודה המתרפסים הם מעתירים על טראמפ היום, ומתגלגלים מצחוק...
