האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הוויכוח בעניינה של ח״כ טלי גוטליב אינו רק על אדם כזה או אחר, אלא על גבולות החסינות המהותית ועל השאלה עד כמה דמוקרטיה מוכנה להגן על נבחר ציבור המבקר מוקדי כוח גם כאשר דבריו מקוממים ושנויים במחלוקת.
טיוח חקירות (Investigative Whitewashing) הוא מונח המתאר פעולה מכוונת שתכליתה להסתיר את האמת, להגן על מעורבים בעבירה או במחדל, ולמנוע חשיפה של כשלים מערכתיים או אישיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'טיוח חקירות', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ח"כ טלי גוטליב הקריבה את עצמה למען מטרה נעלה. אולי היא תשלם מחיר ואולי לא. אבל אי הציות הזה יצית תהליכים בשתי זירות המאבק: יקצר את זמנה של האליטה מחד גיסא, ויהפוך את הליכוד לגוף לוחם למען בוחריו… ממש כמו חברת הכנסת טלי גוטליב!
השימוש – שעשו הבולשביקים בשנאה כמשאב אסטרטגי – הוכיח את עצמו כיעיל להפליא בטווח הקצר: הוא אפשר להם לתפוס את השלטון ולשמור עליו כנגד כל הסיכויים. עם זאת, המחיר לטווח הארוך היה הרסני: השנאה והחשדנות ההדדית לא אפשרו לקיים חיים אזרחיים תקינים, מה שהוביל בסופו של דבר לטיהורים הגדולים של סטלין ולשחיקה מוסרית של המערכת כולה.
ה"ווק" גילה שהשנאה היא מנוע צמיחה פוליטי, אך הוא עלול לגלות שהיא גם כוח שמכלה את הבסיס שעליו הוא עומד, כי כאשר חברה מפסיקה לחפש מכנה משותף ובמקום זאת משקיעה בחימוש רגשי של קבוצות זהות, התוצאה היא שחיקה של האמון הציבורי, משאב שבלעדיו אף קבוצה אינה יכולה להוביל לאורך זמן.
ככל הנראה, הממשל האמריקאי ממוקד רק בסיכול יכולת הייצור של נשק גרעיני באיראן. ובכל זאת, טעות תהיה לסכם את המלחמה ככישלון. לא זו בלבד שההישג המצטבר בתקיפות צה"ל והצבא האמריקאי הוא רחב היקף באורח חסר תקדים, הוא גם משמעותי בהיבטי העליונות שהושגה על כל מרכיבי המערכת הצבאית האיראנית. ניתן לצפות כי להישגים אלה תהיה בעתיד תוצאה מועילה.
תקשורת אקטיביסטית אינה מבקשת לתווך את המציאות אלא לעצב אותה, תוך שהיא חוברת למסרים פוליטיים מערערים, ומסרבת להכיר בלגיטימיות של המנהיגות הנבחרת. במצבי קיצון – כמו בעת מלחמה – יוצא השבר הזה לאור במלוא עוצמתו, ומקריס את החוזה החברתי של התקשורת עם הציבור. אספנו עבורכם אוסף רביעי של ממים אינטרנטיים על תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם. קריאה מועילה.
אין ארוחות חינם, ואם הכללים אינם שווים לכולם, הם חדלים להיות כללים!
מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע בשמאל הישראלי: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. אם בימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי, הרי שבשמאל היא מוצגת כהכרח מוסרי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.
כשאנו בוחנים את המציאות היום, עלינו לשאול את עצמנו: מהם מקורות ההשראה הרוחניים והתרבותיים של המנהיגים והמצביאים שלנו? ללא העומק הזה, נמשיך למדוד את המלחמה דרך חור המנעול של הסטטיסטיקה, ונחמיץ את גודל השעה ואת המהות האמיתית של הניצחון.
