אחד הסימפטומים המאפיין את בית המשפט העליון כמערכת בקיפאון-סטגנציה, הוא התופעה המוכרת של 'שכפול עצמי' של הרובד הבכיר בארגון. האליטות של המערכת נוטות לשכפל את עצמן, על מנת לשמר את העוצמה בידיהן; ולהגן על שלמותן, לאורך שנים. ה'שכפול הזה מורכב משני סוגי פעולות: הכנסת המתאימים ל'משפחה' מחד גיסא; והדרת ה'לא מתאימים' ממנה, מאידך גיסא...
השופט הרן פינשטין מצטט את שופט העליון המנוח מישאל חשין: "הרגשה כבדה מלווה אותי, ואני מתקשה להשתחרר מתחושה זו, כי שיטת המשפט והעושים מטעמה לא מילאו את חובתם כלפי החברה. בין אם נאמר כך ובין אם נאמר אחרת, רבים יסכימו - ואני בתוך הרבים - כי שיטת המשפט הכזיבה".
היום פורסם כי בית המשפט הגבוה לצדק - בהרכב הבא: כבוד השופט חנן מלצר; כבוד השופט יצחק עמית; וכבוד השופט דוד מינץ - שחרר החלטה קצרה הקובעת כי הקמת הוועדה לחקר פעולות מח"ש בטלה. כידוע, אני התמניתי לעמוד בראש הוועדה יחד עם הפרופסורים רינת סנג'רו ו-אבי דיסקין...
הפתעה משמחת הייתה פסק הדין של השופטת סליש מבית המשפט המחוזי בלוד, אשר אסרה על הקרנת ה"סרט" ג'נין-ג'נין וחייבה את ה"במאי" הרמאי מוחמד בכרי לשלם לתובע, חייל צה"ל, פיצויים בסך 175 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין, בסך 50 אלף שקל. השופטת גם ציוותה על החרמת כל העותקים של ה"סרט" הנמצאים בישראל. אבל, השמחה לא שלימה. מי שעלול להשבית אותה הוא בית המשפט העליון!
אי אפשר להמשיך במצב ההתגוששויות החוזרות ונשנות בין הכנסת ובית המשפט; ועדיף להגיע למצב של הכרעה חדה וברורה: או שהכנסת תיכנע לשופטים ואז נעבור למשטר פוליטי חדש; או שהשופטים יבינו כי במשטר דמוקרטי אמתי אין מקום להתערבותם...
לאור החלטת "המהירות הראויה" פניתי (במהירות) לכרך האחרון של פסקי הדין של בית המשפט העליון [כרך סז {2)] כדי להיווכח בעובדה הבאה: זמן המתנה מ מ ו צ ע לקבלת פסק דין של בית משפט עליון: 28 חודש. לא הופתעתי...
