גרשון הכהן: האם דמוקרטיה נדונה לנכות תפקודית?

תקציר: במדינה שאיבדה את היכולת להסכים על חזון לאומי משותף, לא נותר שום גורם מאחד מלבד "שלטון החוק" הפורמלי והמשתק. כדי להחזיר למדינה את יכולת התפקוד, הפעולה והחזון – עלינו לחזור לאותה ממלכתיות חלוצית המציבה את היעדים הלאומיים במרכז.

[בתמונה: אם דמוקרטיה נדונה לנכות תפקודית? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
[בתמונה: אם דמוקרטיה נדונה לנכות תפקודית? התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

* * *

אזרחי מדינה דמוקרטית שואלים את עצמם בצדק: האם איננו זכאים לצפות לממשלה מתפקדת?

כאשר מביטים לעבר משטרים מלוכניים, כמו קטאר למשל, רואים מוסדות הפועלים באפקטיביות מרשימה למען מטרותיהם – החל מהשחרת שמה של מדינת ישראל בעולם ועד חדירה למערכות הרגישות ביותר.

האפקטיביות הזו אינה מקרית: משטר מלוכני פועל ללא תפיסת מנהל ציבורי, הכפוף לסבך נהלים, וללא משרתי ציבור המגיעים לעבודה עם אג'נדה אידאולוגית, המנוגדת לזו של השלטון.

בכל המדינות הדמוקרטיות, ממשלות ומערכות ביורוקרטיות, מתקשות לתפקד באפקטיביות – בייחוד למול משברים, אסונות ענק חסרי תקדים (unprecedented) ושעות חירום. בזמנים כאלה נדרשת 'תרבות אסטרטגית', המאפשרת קבלת החלטות נועזת, ופריצה של נהלים ותקדימים. עולם ומלואו טמון בחקירת נכות התפקוד של מערכות ממשלתיות מוסדיות בעתות מצוקה.

[לאוסף המאמרים על 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן]

[בתמונה: בכל המדינות הדמוקרטיות, ממשלות מתקשות לתפקד באפקטיביות... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של chatgpt]
[בתמונה: בכל המדינות הדמוקרטיות, ממשלות מתקשות לתפקד באפקטיביות… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של chatgpt]

לא זהות העובדים, אלא חסמי השיטה

יש המלינים על השלטון ומחפשים את זהותם הדתית או הפוליטית של הפקידים במשרדי הממשלה. אך הבעיה אינה טמונה רק בהרכב הפרסונלי של המשרדים, אלא בחסמים הנוהליים המשתקים.

מבט על רשות התכנון, רשות מקרקעי ישראל, משרד האוצר, משרד החקלאות ומשרד החינוך מגלה שורת כבלים בירוקרטיים. בשיחות מתמשכות עם מנכ"ל מנהלת "תקומה", אביעד פרידמן, עולה בבירור כי הקשיים והעיכובים אינם נובעים מחוסר רצון טוב, אלא מתרבות ארגונית ומשפטית, שאינה מאפשרת ביצוע.

כך גם בבעיית הדיור: בממד המידי, בפרט לאחר מלחמה ממושכת, חיילים משוחררים ומשרתי מילואים זכאים מהמדינה לקורת גג, ולא להיקלע לשלושים שנות עבדות למשכנתה משעבדת. ייעוד עיקרי של מדינת ישראל הוא קיבוץ גלויות וקליטת עלייה. אך כיום, אם יהודי מניו ג'רזי עולה לישראל, מוכר בית על שטח רחב ידיים ומקבל כ-400,000 דולר, הוא אפילו לא יכול לרכוש דירת שיכון בירוחם.

ראוי ללמוד, כיצד ניהל אריאל שרון כשר השיכון את מאמצי הבנייה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, לנוכח גל העלייה מבריה"ם – התנהלות חלוצית ונחושה, שכיום הפכה לבלתי אפשרית לחלוטין. בדיוק לכך חייב השירות הציבורי למקד את פעולתו.

[בתמונה: ראוי ללמוד, כיצד ניהל אריאל שרון כשר השיכון את מאמצי הבנייה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, לנוכח גל העלייה מבריה"ם – התנהלות חלוצית ונחושה, שכיום הפכה לבלתי אפשרית לחלוטין.... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: ראוי ללמוד, כיצד ניהל אריאל שרון כשר השיכון את מאמצי הבנייה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, לנוכח גל העלייה מבריה"ם – התנהלות חלוצית ונחושה, שכיום הפכה לבלתי אפשרית לחלוטין…. התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

אבדן המומנטום החלוצי

כיצד הגענו לכאן? חלק מהאחריות מוטל דווקא על תפיסת הממשל הליברלית שהוביל הליכוד, אשר מתוך תפיסתו של מנחם בגין ("יש שופטים בירושלים") העביר סמכויות והכרעות רבות לידי המערכת המשפטית.

בהקשר זה ראוי להיזכר ברוח הפעולה של ימי ראשית המדינה: כשיגאל אלון הביא את "תכנית אלון" לממשלה בחודשים שלאחר מלחמת ששת הימים, ראש הממשלה לוי אשכול, בתבונתו המעשית, נתן לו להציג אותה, אך לא העלה אותה להצבעה. מיד לאחר מכן עלו גופי ההתיישבות והתנועות הקיבוציות להתיישב בבקעת הירדן. המעשה קדם לבירוקרטיה. כיום, מומנטום הביצוע הזה לא רק שנבלם, אלא נמוג לחלוטין.

הבעיה אינה נחלת צד אחד בלבד. גם באלטרנטיבות השלטוניות הקיימות כיום אין עוד שמץ ממומנטום החלוציות ההיסטורי של מפא"י.

השיבה לממלכתיות של בן גוריון

כדי להיחלץ מהשיתוק, חייבת לקום תנועת רנסנס של שיבה לפעולה חלוצית, המוכוונת על ידי חזון לאומי יהודי-ציוני, ולא רק חזון של חברה אזרחית ניטרלית.

הנקודה הקריטית ביותר טמונה בהבנת מושג הממלכתיות כפי שכונן דוד בן גוריון. הדיבור העכשווי על "ממלכתיות" אינו מתקרב למשמעותו המקורית. אצל בן גוריון, יסוד הממלכתיות נועד לבטא עבור כל עובדי הציבור והאזרחים את חובת הפעולה בהדרכת מצפן החזון הלאומי – מצפן העומד ביסודו מעל לחוק היבש ומהווה את מצפון המדינה [לאוסף המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן].

במדינה שאיבדה את היכולת להסכים על חזון לאומי משותף, לא נותר שום גורם מאחד מלבד "שלטון החוק" הפורמלי והמשתק. כדי להחזיר למדינה את יכולת התפקוד, הפעולה והחזון – עלינו לחזור לאותה ממלכתיות חלוצית המציבה את היעדים הלאומיים במרכז.

[להרחבה, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'חזון לאומי, המצפן של מדינה', לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על המושג: 'ממלכתיות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים, 'הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה