גרשון הכהן: אשליית השקט מסוכנת יותר מזירות פתוחות

תקציר: במבט על השנה שהסתיימה, חשבון הנפש הישראלי מתקשה להשלים עם זירות המלחמה שנותרו פתוחות. הציפייה לסגירת הזירות מגיעה מציפיית האדם הטבעית להבטחת מציאות חיים יציבה, פטורה מדאגות וחרדות ליום המחר. אבל, ראוי לבחון מתי בכלל הצליחה מדינת ישראל לסגור זירת מלחמה באופן שהבטיח לה יציבות?

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

מאמר זה ראה אור לראשונה בעיתון ישראל היום, ב- 10 בספטמבר 2026. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

* * *

במבט על השנה שהסתיימה, חשבון הנפש הישראלי מתקשה להשלים עם זירות המלחמה שנותרו פתוחות. הציפייה לסגירת הזירות מגיעה מציפיית האדם הטבעית להבטחת מציאות חיים יציבה, פטורה מדאגות וחרדות ליום המחר.

בציפייה זו ממוקדת תפילת ראש השנה כפי שהתגבשה מאות שנים במסורת עדות ישראל. במשמעות המיוחסת לראש השנה כיום הדין, חוזרת ומודגשת בתפילה מידת הארעיות של כל תנאיי הקיום הנדרשים לחיי אדם, חברה ומדינה. כנאמר בתפילת מוסף: "ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים או למוות, מי לא נפקד כהיום הזה". היקום כולו תלוי ועומד ביום הזה למשפט בורא עולם. המסר המחריד הזה מהדהד בהפטרת היום הראשון, בתפילת חנה: "עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אומללה… ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם…" הכול פתוח לשינוי, בתקווה לעני שיוכל להתעשר ובחרדה לעשיר שמא יתרושש.

[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן]

[בתמונה: המסר המחריד הזה מהדהד בהפטרת היום הראשון, בתפילת חנה... הצייר: וילהלם וכטל (1875–1942). התמונה היא נחלת הכלל] — [בתמונה: המסר המחריד הזה מהדהד בהפטרת היום הראשון, בתפילת חנה… הצייר: וילהלם וכטל (1875–1942). התמונה היא נחלת הכלל]

דווקא בזירה שכביכול נסגרה, טמונה סכנת השאננות!

המבט הזה מטלטל את יומרת האדם להבטיח בכוחו את תנאיי העתיד, מול אימת הגורל. הכרה בארעיות הבסיסית של כל מה שקיים ומוכר, מציבה מסגרת התייחסות אחרת לתלונות על זירות המלחמה הפתוחות. כאשר הכול ממילא פתוח לאקראיות הגורל, גם זירת נלחמה שנראית כאילו נסגרה, יכולה מחר להיפתח במפתיע. במבט הזה, דווקא בזירה שכביכול נסגרה, טמונה סכנת השאננות.

ראוי לבחון מתי בכלל הצליחה מדינת ישראל לסגור זירת מלחמה באופן שהבטיח לה יציבות?

זה לא קרה אחרי מלחמת ששת הימים, עם מלחמת ההתשה שפרצה מיד אחריה בכל הזירות.
זה במידה מסוימת הצליח להתקיים אחרי מלחמת יום הכיפורים, בהסכמי הפרדת הכוחות של קיסינג'ר בסיני ובגולן. זה נבע באותה עת, משיווי משקל של סדר עולמי זמני שיצרה המלחמה הקרה.
אבל, זה ממש לא קרה במלחמת שלום הגליל.
לעומתה, במלחמת לבנון השנייה, שהסתיימה בתוך חודש במצג של סגירה מדינית, היה טמון זרע פורענות. למרות השקט היחסי שקיבלו יישוביי הצפון, חיזבאללה ניצל את המצב להתעצמות חסרת תקדים לקראת המלחמה הבאה. את החלטת או"ם 1701, שהגבילה את נוכחות חיזבאללה מדרום לליטני, לא היה כוח שיאכוף לא צבא לבנון, לא כוח האו"ם וגם לא צה"ל שחשש מהסלמה שתפר את השקט. בהכרה הזו ניתן לגלות יתרונות דווקא בזירת מלחמה שנותרת פתוחה.

בשבעה באוקטובר למדנו עד כמה אשליית הסגירה של זירת מלחמה יכולה להיות מסוכנת. כאשר הכול סביב משתנה ונתון אף לשינויים בלתי צפויים, מסוכן להנהגת מדינה וצבא להתנהל בתודעה כוזבת, כאילו המציאות מתקדמת על מסילה יציבה נתונה לחיזוי ושליטה.

[בתמונה: בשבעה באוקטובר למדנו עד כמה אשליית הסגירה של זירת מלחמה יכולה להיות מסוכנת... המקור: חמאס] — [בתמונה: בשבעה באוקטובר למדנו עד כמה אשליית הסגירה של זירת מלחמה יכולה להיות מסוכנת… המקור: חמאס]

מגבלות הבשורה המודרנית

בתקלה שהביאה בתחילת ספטמבר 2026 לסגירת מפעלי ההתפלה, טמון שיעור חשוב להכרת מגבלות המענה המדעי הטכנולוגי (ראו הכתבה למטה).

התחושה הרווחת הייתה שעם פיתוח יכולות ההתפלה נגאלה מדינת ישראל ממצוקת המים וחרדת הרעב המוכרת בארץ כנען עוד מימי אברהם. כאילו הסתיימה בארץ הקדושה התלות עתיקת הימים במטר השמיים ובחסדי האל. הייתה זו תקלה מפתיעה, שנבעה מפגעי טבע בלתי נשלטים. השבתת ההתפלה, איימה להשמיד בתוך יומיים, את כל היבול החקלאי בנגב המערבי ולהטיל את כל מדינת ישראל מחדש למחסור במים. ובמזון.

זה היה שיעור גדול למגבלות הבשורה המודרנית המבטיחה לאדם כי ככל שיובל על ידי תבונתו ועל ידי מומחים אחראיים במדינה מתוקנת, תהיה בידו מידה משמעותית של ראיית הנולד ושליטה בתנאים ההכרחיים לקיומו.

בדיוק בנקודה זו, כרוכה עוצמת הטלטלה אליה הושלכה החברה הישראלית בשבעה באוקטובר 2023. לנוכח גודל האסון, יש בהחלט מקום לתסכול ולתחושת הנטישה שחשו אזרחים בגילוי אזלת ידם של הצבא והמדינה. ובכל זאת במבט ריאלי, כדאי להזכיר שגם מדינות מודרניות מתוקנות נכשלות פעם אחר פעם, בעמדן נוכח אסונות המוניים כדוגמת הצונאמי ביפן, סופת קתרינה בניו-אוריליאנס בארה"ב, או מתקפת 11 בספטמבר על מגדלי ניו-יורק. המכנה המשותף לכל אירועים אלה, מושתת על משבר הציפיות שהם מחוללים, מתוך גילוי הפער בין ההבטחה שהבטיחה המדינה המודרנית, לשלוט באמצעות התבונה והמדע, גם בשרירות האקראית של הטבע, או התפרצות המלחמה, לבין המציאות הארצית הממשית, הנותרת פתוחה להפתעות. לכן, הפתעות מודיעיניות בתחום הביטחוני כה מטלטלות ומובילות בדרך כלל אל ועדות חקירה, הרי הפקדנו גורלנו בידי מומחים אחראיים "רואי-נולד", אם נכשלו אין זה לכאורה אלא מתוך כשל רשלני שיש לאתרו ולטפל בו.

[לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

שני אשכנזי ב'כלכליסט: התקלה במתקני ההתפלה חשפה את הפגיעות של משק המים בישראל
פריחת אצות קיצונית השביתה חמישה מתוך שישה מתקני התפלה והמחישה עד כמה ישראל תלויה בהם. במשרד החקלאות מזהירים מפגיעה ביבול וקיים חשש גם מפגיעה במתקנים רגישים. מומחים מזהירים: הפעם זה אירוע סביבתי קצר, אבל אירוע מהותי כמו סייבר יכול להתגלגל לאסון לאומי. — [לכתבה המלאה של שני אשכנזי ב'כלכליסט', לחצו כאן]

הפוטנציאל לתאונה גלובלית

הפילוסוף הצרפתי פול ויריליו בספרו "המרחב הביקורתי" – שיצא לאור ב– 1984 והקדים את זמנו – עסק במשמעות התאונה הגדולה לאדם המודרני. הוא תאר כיצד החשיבה הרציונאלית-מדעית, ביקשה להשיג שליטה בעולם התופעות, ביומרה לשלוט גם בבלתי ניתן לשליטה. אולם ההליכה שבי אחר ההבטחה היומרנית של הטכנולוגיה והמדע, תביא לדבריו עד לכדי תאונה רחבת ידיים – "תאונה אינטגרטיבית", אשר תשנה לא רק את תפיסת האדם את הטכנולוגיה, אלא גם תביא אולי לסיום החשיבה המודרנית.

מובן שהוא אינו מטיף או מייחל לתאונה מסוג זה. אלא שהראייה הפסימית שלו באשר לתפקידה ולמרכזיותה של הטכנולוגיה, בבניית היכולת לשלוט באמצעותה במכלול פעולות האדם והטבע, הובילה אותו להעריך כי האנושות בדרכה לחוות תאונה מסדר גודל שלא נודע עד כה. בעולם ההולך ומעצים את תלותו ברשת זיקות רשתיות גלובליות, יש להערכתו, סיכוי, הולך וגובר כי לתאונות המתרחשות במקום אחד תהיה השפעה על מקומות רבים אחרים, גם ללא קיום זיקה פיזית גלויה וישירה ביניהם. זה לדוגמה מה שמתרחש בחודשים האחרונים בזיקה הגלובלית בין הלחימה במייצרי הורמוז לבין הטלטלה הכלכלית הגלובלית שהיא מחוללת.

בנסיבות משבריות אלה, ציפיותיו של אדם מודרני מן המדע ומן המדינה, מוצאות עצמן נחבטות מול המציאות המתריסה, עד כדי לעורר גם באזרחי המדינה המודרנית ספק עמוק, באשר ליכולתה של המדינה לממש את אשר הבטיחה.

[להעמקה בסוגיה זו, ראו את מאמרו של האלוף במיל' גרשון הכהן: 'רכיב התאונה כקטליזטור בפירוק אידאל המשילות המודרני', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית – CC0 Creative Commons – שעוצבה והועלתה על ידי Thor_Deichmann לאתר Pixabay] — [בתמונה: הפוטנציאל לתאונה גלובלית… התמונה המקורית היא תמונה חופשית – CC0 Creative Commons – שעוצבה והועלתה על ידי Thor_Deichmann לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

אי וודאות גלובלית

עם המלחמה נגד איראן, גם ארה"ב כמעצמה עולמית, מתמודדת עם דעיכת הסדר העולמי הישן, זה שהתייצב לאחר מלחמת העולם השנייה ומאז הולך ונמוג. בינתיים בשנה שחלפה, לא מסתמן סדר עולמי חדש יציב. במציאות זו שהושלכה אל אי ודאות גלובלית, לחרדת האדם העתיקה הטמונה בתפילות ראש השנה, מצטרף השנה ממד אקטואלי ממשי המייחל לבשורה ולמרות הכול מאמין בתקווה טובה.

[בתמונה: ראש השנה באומן. ביוצר: תורה בוקס. תמונה חופשית שהועלתה על ידי benbentorah לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים בנושא אי הוודאות והשלכותיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת התוצאות הבלתי צפויות (תב"צים), לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!