האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
החיבור בין האיסלאם הרדיקלי לתנועת ה-Woke (הפרוגרסיביזם הקיצוני) במערב הוא אחד הפרדוקסים המרתקים, והמוזרים ביותר, של הפוליטיקה המודרנית. כדי להבין איך הרומן הזה עשוי להסתיים, צריך קודם כל להבין על מה הוא מבוסס, ומדוע הוא מוגדר מראש כקשר עם "תאריך תפוגה".
גיל לימון אינו פועל בחלל ריק, וההתנהלות ה'אפורה' כביכול אינה מקרית. מדובר באסטרטגיה מערכתית המוכרת היטב בתורות המורכבות והניהול המודרני: הנדסת כאוס מנוהל, שמטרתו שיתוק שלטוני.
"מסע ציד"/'פישינג' (Witch Hunt) מצד מערכת אכיפת החוק הוא מצב שבו המטרה אינה חקירת פשע כדי למצוא את האשם, אלא סימון אדם או קבוצה מראש, ולאחר מכן חיפוש אקטיבי ומאולץ של עבירה כדי להפילם. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'מסעות הציד' של מערכת האכיפה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ההתיישבות בגבול הצפון חזרה להיות אתגר קשה. כמו אז, במכלול הצרכים המשוועים לסיוע ממשלתי, ניצב מחדש הצורך החיוני לחיזוק הקהילות בהצטרפות מיידית של חלוצים צעירים.
בהרב מיארה עושה שימוש בסיווג "סודי" כדי להסתיר את האמת מעם ישראל. נציגי הריבון – חברי הכנסת – צריכים לדרוש חקירה ציבורית נגדה בכנסת, מול המצלמות, כדי שכל העם יראה כיצד 'סוכנת הכאוס' הזו מחוללת מרד בעקרון העל של מדינה דמוקרטית: ריבונות העם
'פרדוקס הדורסנות' הוא השימוש הציני בכלים מוסדיים, כדי לשמר את כוחה של האליטה., דווקא הוא מאיץ את תהליך התחלופה שלה עצמה, כי בכך, היא "חונכת" ומלמדת את יורשיה שליטה אפקטיבית מהי.
הוויכוח בעניינה של ח״כ טלי גוטליב אינו רק על אדם כזה או אחר, אלא על גבולות החסינות המהותית ועל השאלה עד כמה דמוקרטיה מוכנה להגן על נבחר ציבור המבקר מוקדי כוח גם כאשר דבריו מקוממים ושנויים במחלוקת.
טיוח חקירות (Investigative Whitewashing) הוא מונח המתאר פעולה מכוונת שתכליתה להסתיר את האמת, להגן על מעורבים בעבירה או במחדל, ולמנוע חשיפה של כשלים מערכתיים או אישיים. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'טיוח חקירות', על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
ח"כ טלי גוטליב הקריבה את עצמה למען מטרה נעלה. אולי היא תשלם מחיר ואולי לא. אבל אי הציות הזה יצית תהליכים בשתי זירות המאבק: יקצר את זמנה של האליטה מחד גיסא, ויהפוך את הליכוד לגוף לוחם למען בוחריו… ממש כמו חברת הכנסת טלי גוטליב!
השימוש – שעשו הבולשביקים בשנאה כמשאב אסטרטגי – הוכיח את עצמו כיעיל להפליא בטווח הקצר: הוא אפשר להם לתפוס את השלטון ולשמור עליו כנגד כל הסיכויים. עם זאת, המחיר לטווח הארוך היה הרסני: השנאה והחשדנות ההדדית לא אפשרו לקיים חיים אזרחיים תקינים, מה שהוביל בסופו של דבר לטיהורים הגדולים של סטלין ולשחיקה מוסרית של המערכת כולה.
