האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בין מדינות צריך לנהוג על פי צדק, מוסר וזכויות אדם. נכון? ממש לא! היחסים הבין־לאומיים אינם מתקיימים בתוך מדינה. אין ריבון עולמי שמסוגל להשליט חוק, אין משטרה עולמית אפקטיבית, ואין בית משפט שמסוגל תמיד לכפות את החלטותיו על המעצמות. זוהי מערכת של תחרות בין ישויות ריבוניות, שבה כוח, אינטרס, הרתעה ויכולת כפייה, ממשיכים להיות מרכיבים מרכזיים. לכן, מי שמוותר על אינטרסים לאומיים משיקולי מוסר, קורס!
מערכות מורכבות – החל מארגונים אנושיים ועד לרשתות אקולוגיות – פועלות תחת פרדוקס מבני מובנה: בעוד שמטרתן המוצהרת עשויה להיות ניצחון, צמיחה, או שירות ערך עליון, מטרת העל האמיתית והאקטיבית ביותר שלהן היא עצם הישרדותן. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות שרידותן של מערכות מורכבות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
מאזן עוצמה אינו מצב סטטי של "משקל נגד" פיזיקלי, אלא מצב חירום דינאמי (Dynamic Emergence) הנוצר בתוך מערכת כאוטית, המשתנה ללא הרף בין קיפאון, יציבות, ואובדן שליטה.
מלחמה אכן תובעת מאמץ שיטתי בניהול ממדים טכניים הנדסיים. אולם בבסיסה היא תופעה מורכבת, מקיפה פי כמה מכל מה שניתן לניהול במצוינות ניהולית הנדסית. בכך מתמצה כל עניינה של תורת המערכה, וכאן קצרה היריעה מכניסה ליסודותיה ולחיוניותה. זו בתמצית הסיבה להבדל המהותי בהערכת המצב ביני לבין האלוף בריק.
הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".
כאשר הנשיא טראמפ מסביר, או אף מנסה להבטיח, שאין לישראל מה לדאוג ממטוסים מתקדמים, המופעלים בידי תורכיה, הוא מתעלם ממגבלות השליטה המעצמתית של ארה"ב כפי שמתבטאות בסדר העולמי החדש. בטווח הזמן המיידי, נקודות החיכוך הפוטנציאליות בין תורכיה לישראל מצויות במרחבי סוריה, ובמרחבי רצועת עזה. אולם העוינות של משטר ארדואן לישראל, עלולה להתפתח למרחבי חיכוך נוספים.
מערכות מורכבות – ממערכות ביולוגיות ועד ארגוניות וטכנולוגיות – בדומה ליחידים, מחזיקות במנגנוני הגנה ותחזוקה פנימיים, אך לעיתים הן נכנסות, מסיבות שונות, לדפוסים פרדוקסליים של פגיעה-עצמית קבוצתית. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על על הצורך המורכב של מערכות לפגוע בעצמן ואף להתאבד, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא 'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.
שרידות היא המטרה המרכזית של מערכות מורכבות. היא מתאפשרת בזכות תכונות כמו הסתגלות, גיוון, יתירות, ומשוב. הבנת עקרונות אלו מאפשרת להתמודד עם אתגרים ולהבטיח את המשכיותן של מערכות בעולם משתנה. יחד עם זאת, בצד השרידות נמצא במעין שלימות ניגודית גם "יצר התאבדות" במערכות אלה, אם כתוצאה משיבוש או טעויות בתוך המערכת ואם כחלק מתהליך אבולוציוני רחב יותר.
במאמר קודם הדגשתי כי שרידות היא המטרה המרכזית של רוב המערכות המורכבות. אבל, קיימות גם מערכות, שבהן קיימים מנגנונים שמובילים להשמדה עצמית. ונשאלת השאלה: מדוע מערכות מורכבות "מתאבדות"? כיצד ההתאבדות הזו אינה סותרת את מטרת העל, שהיא ההישרדות?
