יהודה ושומרון

לכאורה, סוגיית המחיר הבינלאומי, שנשלם על שינוי המעמד המדיני של יהודה ושומרון, הופכת את סוגיית הסיפוח ללא כדאית. אבל המציאות הבינלאומית משתנה במהירות והתנאים משתנים…

אלימות הפורעים ביו"ש ממקדת קשב בינלאומי מסוכן, לעצירת פעולותיה של מדינת ישראל בכלל מרחבי יו"ש, ובעיקר באזור החיוני הזה. בנוסף, במבט אל החברה הישראלית, האלימות הפרועה מסכלת את האפשרות להסכמה לאומית רחבה לפעילות הממשלה, הממוקדת נכון בסדר העדיפויות הלאומי הניתן להסכמה. 

הפרעות נגד פלסטינים – המתחוללות במרחבי יו"ש בידי קבוצות צעירים יהודיים – מסכנות את כושר העמידה הישראלי במאבק על זכויותיה בירושלים ובמרחבי יו"ש. למרות שמדובר בקבוצה קטנה שאינה עולה על כמה מאות, היא מהווה איום אסטרטגי על האינטרסים החיוניים של הביטחון הלאומי הישראלי.

מאמצי מועצת יש"ע – שהתמקדו בשנים האחרונות בעיקר לגורמי השפעה בארה"ב – חייבים לפנות בשפה מתאימה אל הציבור הישראלי, לא רק בהסברת האיום הביטחוני אלא גם בהדגשת הפוטנציאל המצוי ביישובי יו"ש להורדת מחירי הדירות ולאיכות חיים מחוץ לצפיפות ההולכת וגוברת בערי גוש דן. 

ממשלת ישראל מחויבת לגיבוש תפיסה כוללת מותאמת לאיום העיקרי הטמון במגמה הבינלאומית להקמת מדינה פלסטינית. זה איום קיומי על מדינת ישראל, לא פחות מסוכן מהגרעין האיראני ונדרשת תכנית לסיכולו. יש לכך השלכות לתוכנית פעולה מקיפה בכל הממדים המדיני, הביטחוני, וההתיישבותי. במבט הזה, הטרור הפלסטיני העלול להתעצם ביו"ש, צריך לפגוש תפיסה ישראלית כוללת להתנהלותה במרחבי יו"ש מותאמת להקשר האסטרטגי המתחדש.

שר הביטחון הנחה את צה"ל "להיערך לשהייה ממושכת במחנות שטוהרו למשך השנה הקרובה ולא לאפשר חזרת תושבים ולטרור לשוב ולצמוח." במקום הזה, הוצב צה"ל על פרשת דרכים היסטורית: בכל המבצעים הקודמים, גם "חומת מגן", בתום פעולת הסיכול יצאו כוחות צה"ל ממרכזי המחנות, פעילי הטרור שבו למחנה והתארגנו מחדש בהיערכות מוגברת ומשופרת. הפעם יתכן והנחיית שר הביטחון, תצליח לחולל שינוי בגישת הסטטוס קוו לניהול מחנות הפליטים.

באזכור העובדה שהכיבוש הישראלי בג'נין הסתיים בינואר 1996 – עת הועברו שטחי AB לידי הרשות הפלסטינית – יחד עם העובדה שבאזור צפון השומרון נעקרו במסגרת ההתנתקות ארבעה ישובים, התהוותה של ג'נין לבירת טרור, אינה עוד צעד מוכר במאבק הפלסטיני ל"סיום הכיבוש", אלא סיפור חדש בו משתלבות קבוצות הטרור בג'נין, במסגרת כלל הכוחות האזוריים המופעלים בידי איראן באיחוד זירות, במטרה מוגדרת להשמדת מדינת ישראל.

ב- 22 במאי 2024, פרסם עמית סגל סרטון תחת הכותרת: "ניסוי ענק של עשרים שנים מלמד: נסיגות הורגות". בסרטון מוכיח סגל כי במקרה הישראלי-פלסטיני התפתח דפוס חוזר, לפיו ויתור על עמדות אסטרטגיות מוביל לקריסה. מפאת חשיבות הדברים תמללתי אותם פה עבורכם. אנו מאמינים כי אנחנו עושים בחומר שימוש הוגן.

בסיס איראני ביו"ש אינו תרחיש מופרך, אם ישראל תיסוג מבקעת הירדן. אם מנהיגי מפלגות המרכז יכירו בתובנה הזו במקום לאמץ תוכניות שמקורן בתוכנית קלינטון – הם יוכלו לחולל שינוי דרמטי. התומכים בוויתור על הבקעה לא מכחישים את האינטרס הביטחוני. אלא שתקוות השלום גברו אצלם על השיקולים הצבאיים. בכיר בצה"ל אמר בזמן קמפ דיוויד כי מדובר ב"תועלת שולית", שאינה שקולה למצב של הסכם קבע.

קל לבטל את מה שמכונה אסטרטגיית הבידול של בנימין נתניהו, בין עזה ליהודה ושומרון. אבל האסטרטגיה הזו של "הפרד ומשול" – הרואה ברשות הפלסטינית אויב מסוכן בהקרבה לקיומה ישראל הן בגלל הלגיטימציה הבינלאומית שלה, והן בגלל החשש שגוש כפר סבא נתניה יהפוך ל'עוטף עזה' – רחוקה מלהיות מופרכת. רק שכל קונספציה טובה לשעתה. אסטרטג טוב בוחן יום־יום אם האסטרטגיה שלו עדיין בתוקף, ונתניהו משך ומשך את מדיניות הבידול, עד שהיא התפוצצה לו בפרצוף.