האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בעוד שהסכם חודייביה משמש בהלכה כמודל לשביתת נשק טקטית וזמנית מול אויב ישיר, הבריתות המבוססות על אויב משותף וטובת המדינה (מסלחה) מאפשרות הלכתית ליצור שיתוף פעולה אסטרטגי ארוך טווח עם גורמים לא-מוסלמיים. אבל, כאן אנו מגיעים לאופוזיציה האיסלאמיסטית…
באילוצי צנזורה הדהדה השבוע ידיעה על מדינה באזור שהמליצה למדינה אחרת להגיע להסדר שלום עם ישראל ובעתיד בעיתוי מתאים לפתוח במלחמה. הידיעה נגעה ביסודות הכמיהה הישראלית להסדרים ולהסכמי שלום עם מדינות האזור. השיח בנושא הציף את השאלה הישראלית המדאיגה: הלנצח נחיה על חרבנו?
'הודנה' ו'תהדיה' הן שני מושגים מפתח להבנת דפוסי ההתנהגות של תנועות אסלאמיות מודרניות. שניהם מגלמים את הפער התרבותי והערכי בין עולם האיסלאם לעולם המערב: בעוד שהמערב מפרש רגיעה כשלום, ההלכה האיסלאמית רואה בה שלב טקטי של התאוששות, מנוחה והיערכות, במלחמה מתמשכת.
אז סיפרו לי שיש דיבור על הודנה עם החמאס… מה שלא עשינו מעמדת יתרון במחיר אפסי – או קרוב לאפסי – אחרי צוק-איתן, אנחנו עושים עכשיו במחיר הרבה יותר גבוה?
