לא נכות בכושר ההחלטה של הקבינט יצרה את המתחים בהם מתנהלת המלחמה. אלא המציאות הסבוכה במורכבות האתגר שהציבה לעם ישראל. לנוכח המשבר, הנהגתה הלאומית של מדינת ישראל יחד עם מערכת הביטחון, מחויבות לגיבושה של תפיסת ביטחון לאומי חדשה. לשם כך נדרש גם סיפור לאומי חדש ומנהיגות שתגבש אותו.
תרבות אסטרטגית (Strategic Culture) היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות תרבות אסטרטגית והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
אעשה היום שימוש במבצע ההתנתקות כמקרה בוחן אסטרטגי. את הפן הטקטי נשאיר לדיון אחר; ואני מניח שמעטים יחלקו על העובדה, שבניגוד להיעדר החשיבה האסטרטגית שמאחוריו, הוא נוהל בצורה מרשימה ותכליתית, לטוב ולרע.
הדיון החשוב שהחל באתר זה בשאלה: "מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל" מחייב אולי דיון מקדים בשאלה: מדוע אין לישראל אסטרטגיה לאומית גלויה, כתובה, מפורסמת ונלמדת?
תרבות פוליטית היא אופייה של החברה או התרבות הארגונית של חברה/מדינה: אוסף העמדות, הערכים, הרגשות, המידע והכישורים פוליטיים בקרב אזרחיה, ובעלי התפקיד שבתוכה, המספק את הנחות היסוד והכללים השולטים בהתנהגות במערכת הפוליטית, ומשפיע - על התנהגות אזרחיה ומנהיגיה במערכת הפוליטית, בארגונים הצבאיים ובשירות הממשלתי - לאורך שנים, כמו בתכתיב גנטי....
נטילת הימורי מדיניות הם חלק מתרבותה האסטרטגית של מדינה. זוהי פעולה חדה, שמשנה לתמיד מציאות קיימת, שמכבידה עלינו. היא יוצרת מציאות חדשה במהותה. אמנם, ליוזם הפעולה אין יכולת לקבוע לאן תוביל (מלחמת רוסיה אוקראינה כמקרה בוחן...); אבל הרשות נתונה בידיו לנסות ולעצב אותה להשגת מטרותיו הלאומיות.
פורים ומגילת אסתר הם בית ספר נפלא לתורות המורכבות. המציאות המתוארת במגילת אסתר היא מציאות דינאמית המשתנה במהירות, ממש כמו בימינו אלה. היא בנויה נדבכים, וכל נדבך משנה את הכיוון שיצרו קודמיו ומעמיק את אי הוודאות. אנו רואים גם כי מומחים ויועצים אינם מסייעים להתמודדות עם אי הוודאות. להיפך: משתי ההחלטות האסטרטגיות שקיבל המלך בהשפעתם הוא מבקש לחזור...
'הסכמי אוסלו' היו אמורים להזניק את שמעון פרס לגדול שבהישגיו, ולהעצים את הילת פרס הנובל שקיבל. תחת זאת, הם נחשבים בעיני רבים לטעות הגדולה מכולן של המדינאות הישראלית. הם הפכו אותו לשנוי במחלוקת בציבוריות הישראלית; והיעדר חשבון הנפש בעקבותיהם, הוא אחד הגורמים החשובים לשקיעת השמאל הישראלי.
ב- 10 במרץ 2015 פרסם הסופר, עמוס עוז ז"ל, מאמר ארוך ומרתק בעיתון הארץ, תחת הכותרת: אם לא נתגרש מהפלסטינים מיד, נחיה במדינה ערבית. מאמר נפלא, רהוט ולכאורה משכנע. אבל, איך נדע אם הוא גם צודק?
