האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
שוב מוכח כי מערכת חוקית ומשפטית אינה מסוגלת להתגמש בזריזות הנדרשת, בעת אירוע חירום משברי, חסר תקדים במהותו; ולהיפך. דווקא מערכות כמו קק"ל – המשוחררות מהאילוצים הפורמליים – מצליחות להיות אפקטיביות במצבים כאלה.
ככל שהמדינה מעמיקה את מצוינותה על מסילות השגרה, כך פוחתת היכולת המחשבתית והמבנית שלה להתמודד עם תרחיש החירום התקדימי. ברגע האמת, שבו נשבר המשוואה ונדרשת גמישות רדיקלית, היא מוצאת את עצמה שבויה בתוך המנגנונים שהיא עצמה טיפחה: מושלמת אולי בניהול המוכר, אך פגיעה לחלוטין מול הבלתי צפוי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על שגרה, חירום והמדינה המודרנית. קריאה מועילה.
במדינה שאיבדה את היכולת להסכים על חזון לאומי משותף, לא נותר שום גורם מאחד מלבד "שלטון החוק" הפורמלי והמשתק. כדי להחזיר למדינה את יכולת התפקוד, הפעולה והחזון – עלינו לחזור לאותה ממלכתיות חלוצית המציבה את היעדים הלאומיים במרכז.
ד"ר אורי מילשטיין טוען כבר שנים כי "צה"ל רחוק מאוד מהמודלים של צבאות מקצועיים" (ובכך הוא צודק מאוד), ו"הוא נותר מאז הפלמ"ח כסוג של מליציה". האם הוא צודק גם בכך? לטעמי לא. בשדות הקרב המודרניים, המפגש בין צבא מקצועי לבין מיליציה אינו רק מפגש בין מקצוענות לאלתור. הוא בעיקרו מפגש בין שני מודלים ארגוניים שונים, ואפילו קוטביים.
ההתיישבות בגבול הצפון חזרה להיות אתגר קשה. כמו אז, במכלול הצרכים המשוועים לסיוע ממשלתי, ניצב מחדש הצורך החיוני לחיזוק הקהילות בהצטרפות מיידית של חלוצים צעירים.
האיחוד האירופי, שנוסד כחזון נאור של אחדות ושלום, כלוא היום בתוך "כלוב של זהב" ביורוקרטי, שהפך למנגנון של השמדה עצמית. השתלטות הפקידות המנופחת על מרחב קבלת ההחלטות, יצרה נתק אורגני בין המסדרונות הממוזגים של בריסל לבין הדופק הפועם של המציאות בשטח. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', פרדיגמות וניפוץ פרדיגמות, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
אנחנו נשלטים באיחוד האירופי על ידי אנשים שמעולם לא היו צריכים לעמוד בחשבונות שכר, או לנהל שרשרת אספקה. עבורם, תקנה בת 500 עמודים היא 'מסגרת'; עבור האדם בשטח, זוהי אחיזת חנק. הטפיל גדל כל כך שהוא מאמין שהוא הגוף, מבלי להיות מודע לכך שמשקלו הוא שגורר את כל המבנה אל תוך העפר.
נתבקשתי למנות את הבעיות והאתגרים העיקריים העומדים בפני משטרת ישראל ואת כיווני פתרונן בקצרה. הנה התוצאה. רמז: ממש לא מה שחשבתם… בגדול, מתחלקות הבעיות לשלוש בסיסיות ולאחת חדשה…
במבט היסטורי השוואתי, ישראל מהווה חריג כמעט יחיד במינו בעולם המערבי: מדינה שנמצאת מאז הקמתה במצב מתמשך של עימות, אך דווקא מכך צמחה והתחזקה. במונחים של תורת המערכות המורכבות, ישראל היא 'מערכת אנטי־שבירה': כזו שלא רק שורדת את הזעזועים, אלא מתפתחת באמצעותם.
כיצד לא ראו בכירי צה"ל את שראו התצפיתניות, ואת מה שיכול היה לראות כל מי שעיניו בראשו ומתבונן על המתרחש בקרבת הגבול? את מלכודת השקיעה האובססיבית לתוך הפרטים על חשבון השלם, אנו מכנים 'מיקרו ניהול' (Micromanagement): "מרוב עצים לא רואים את היער". פרנץ קפקא תרם לתופעה דימוי משלו, רק שאת מקום העצים ממלאים מקורות המים השונים, ואת מקום היער ממלא הים…
