פנחס יחזקאלי: שנאה. לא רק רגש, אלא ככוח מניע

תקציר: מאמר זה בוחן את השנאה כמנגנון חברתי מניע: כיצד היא נוצרת, כלפי מי היא מופנית, ואילו פונקציות היא ממלאת בו. אם בשמאל השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח מוסרי, הרי שבימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.

[בתמונה: פנחס יחזקאלי: משנאה כרגש, לשנאה כמנגנון, וככוח מניע... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: פנחס יחזקאלי: משנאה כרגש, לשנאה כמנגנון, וככוח מניע… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

השנאה – כמו האהבה – היא הכוח המניע החזק ביותר ביחסים בינאישיים; בפוליטיקה הארגונית; בפוליטיקה המדינתית וגם ביחסים שבין מדינות… 

בספרות הסוציולוגית, 'שנאה' אינה רק רגש פרטי אלא מנגנון חברתי מארגן. היא מגדירה גבולות, יוצרת לכידות פנימית, ומספקת הצדקה לפעולה. הדרך הטובה ביותר לגבש קבוצה היא דרך השנאה ליריב..

בהקשר של סכסוכים לאומיים מתמשכים, כמו בישראל, השנאה היא כמעט בלתי נמנעת, ויש לה תפקיד פונקציונלי ברור: היא מתרגמת מציאות של קונפליקט לאנרגיה פוליטית יציבה. אחד הביטויים המניעים של שנאה הוא 'גזענות'.

[בתמונה: בהקשר של סכסוכים לאומיים מתמשכים, כמו בישראל, השנאה היא כמעט בלתי נמנעת, ויש לה תפקיד פונקציונלי ברור… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של Copilot ב- Windowes]
[בתמונה: בהקשר של סכסוכים לאומיים מתמשכים, כמו בישראל, השנאה היא כמעט בלתי נמנעת, ויש לה תפקיד פונקציונלי ברור… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של Copilot ב- Windowes]

השנאה ממלאת תפקיד מרכזי גם בגיוס פוליטי:

  • דמוניזציה של היריב;
  • תחושת חירום קיומי;
  • כעס עמוק כלפי מצביעי המחנה היריב.

מה בין שנאת השמאל לשנאת הימין, בעולם כולו?

את ההבחנה הפשטנית – אבל זו ש'עושה סדר' בהבדל הגדול שבין שנאת השמאל לשנאת הימין בכלל, אנו חייבים לעמוס עוז, שקבע שבעוד הימין אוהב את עמו ושונא עמים אחרים, השמאל אוהב עמים אחרים ושונא את עמו. זהו אם תרצו, כל הסיפור על קצה המזלג.

בהקשר הישראלי, אחד המרכיבים של 'שנאת עמך' הוא 'שנאת עצמך'. קרי, האוטו-אנטישמיות.

מבחינה סוציולוגית ניתן לסכם את ההבדלים ביניהם כך: אם בימין השנאה מוצגת בדר"כ כהכרח קיומי הרי שבשמאל היא מוצגת כהכרח מוסרי. בשני המקרים, מדובר בכוח מניע מרכזי בעיצוב המציאות הפוליטית.

[בתמונה: את ההבחנה הפשטנית - אבל זו ש'עושה סדר' בהבדל הגדול שבין שנאת השמאל לשנאת הימין, אנו חייבים לעמוס עוז... התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: את ההבחנה הפשטנית – אבל זו ש'עושה סדר' בהבדל הגדול שבין שנאת השמאל לשנאת הימין, אנו חייבים לעמוס עוז… התמונה היא צילום מסך]

שנאה כמנגנון של לכידות קבוצתית

לפי תיאורית הזהות החברתית (Tajfel & Turner, 1979), קבוצות מתוחזקות באמצעות הבחנה חדה בין “אנחנו” ל“הם”. השנאה ממלאת כאן תפקיד מרכזי:

  • היא מפשטת את המציאות: אין מורכבות, יש אויב.
  • היא מגבירה סולידריות פנימית.
  • היא מייצרת נאמנות פוליטית יציבה.

בימין הישראלי, במיוחד בגרסאותיו הלאומיות והדתיות, השנאה כלפי “האחר” (פלסטינים, וגם אליטות ליברליות) אינה רק רגש, אלא מרכיב זהותי.

[להרחבה על תאוריית 'אנחנו והם' (in-group ו-out-group), לחצו כאן]

[בתמונה: אנחנו והם… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]
[בתמונה: אנחנו והם… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

השנאה ככלי פוליטי מודע

מנהיגות פוליטית אינה רק משקפת רגשות – היא גם מעצבת אותם. דמויות כמו בנימין נתניהו השתמשו לאורך השנים בשיח המדגיש סכנות, אויבים ואיומים קיומיים.

חשוב לדייק: אין הכרח שמדובר ב"שנאה" במובן הפסיכולוגי האישי, אלא בשימוש בשיח שמייצר ומתחזק שנאה קולקטיבית:

  • הדגשת איום קיומי (“הם רוצים להשמיד אותנו”);
  • הצגת היריב כבלתי רציונלי או ברברי;
  • חיזוק תחושת מצור.

שיח כזה אינו רק תעמולה, הוא מנגנון גיוס אפקטיבי מאוד.

בסרטון: הדגשת האיום הקיומי, יחיאל מוהר: "אין חריש עמוק בלי נשק!". שרה: שושנה דמארי:

[בסרטון: שיר ערש נגבי. מילים יחיאל מוהר. שרה שושה דמארי]

שנאה כמנגנון הצדקה מוסרי

אחת הפונקציות החשובות של שנאה היא הצדקת פעולה, כאשר היריב נתפס כלא לגיטימי או כבלתי אנושי:

  • שימוש בכוח נתפס כהכרחי ואף מוסרי;
  • פשרנות נתפסות כבגידה;
  • אלימות נתפסת כהגנה עצמית.

כך, השנאה אינה רק תגובה – אלא גם מנגנון שמאפשר מדיניות נוקשה לאורך זמן.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה