פנחס יחזקאלי

מאזן עוצמה אינו מצב סטטי של "משקל נגד" פיזיקלי, אלא מצב חירום דינאמי (Dynamic Emergence) הנוצר בתוך מערכת כאוטית, המשתנה ללא הרף בין קיפאון, יציבות, ואובדן שליטה.

נשים מהוות אמצעי מצוין להשגת מטרות זרות, כמו: 'מדינת כל אזרחיה'. איך? דרך נטרול צבא היבשה. פסיקות בג"ץ כרסמו כבר אנושות בחיל התותחנים, ועתה, שופטיו מכוונים לשריון.

"להיות אויב של ארצות הברית זה מסוכן, אבל להיות בן ברית שלה זה קטלני", קבע הנרי קיסינג'ר. אבל, האמת היא שהתופעה הזו חוצת יבשות. אין מוסר במדיניות חוץ ומדינות חזקות, נזקקות לעתים לבעלות ברית, ואחר כך פונות נגדן. וכן, גם אנחנו בגדנו…

בשני הפרקים הקודמים ראינו את הדרג המדיני נחלש ונשען על הדרג הצבאי, שביטחונו העצמי גבר והעיסוק במדינאות ובעיצוב מדיניות התבסס בתוך תרבותו הארגונית. הפרק הזה מביא את הסיטואציה הבעייתית הזו לשיא, כשהדרג המדיני מתחלף והדרג הצבאי-ביטחוני הופך ללעומתי…

זהו מאמר שני הבוחן את עשרת אבני הדרך במטוטלת הכוחות שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי ביטחוני, שהביאו אותנו למידור הדרג המדיני מההכנות לטבח ה- 7/10. זהו כזכור, תהליך היסטורי ממושך, שבו שני הדרגים מתחלפים ביניהם בדומיננטיות של האחד על האחר. הוא מתמקד בקדנציה השנייה של יתחק רבין כראש ממשלה. נכנה אותה: 'עידן הגנרלים הדיפלומטים'.

עצמאות היתר של ארגוני הביטחון בישראל לא התחילה בשל "מרד גנרלים" או של מזימה מכוונת. היא צמחה מתוך תנאים מבניים שנוצרו משנות השבעים עד ראשית שנות התשעים של המאה הקודמת: מצד אחד, עליית מעמדו של היועמ"ש; מצד שני, חולשת ההכרעה המדינית בתקופת האינתיפאדה הראשונה; ולבסוף, השינויים החוקתיים והמשפטיים שהגבילו את הריבונות המעשית של הממשלה.

מול המרד בממשלה נבחרת – שאוכל בנו כל חלקה טובה בעיצומה של מלחמת קיום – עמדה אישה אחת וחשפה קשר שחייב להיבדק לעומק. על כך היא ראויה לתשואות, לא לחקירה פלילית.

בישראל של העשורים האחרונים חל תהליך של השתחררות גופי הביטחון מהכפיפות לדרג המדיני. שיאו של תהליך זה היה מידור הדרג המדיני בליל ה- 6/10 ובימים שקדמו לטבח. גם אחרי הטבח, הדרג המדיני עוד רחוק מלהשיב לעצמו שליטה מוחלטת על הארגונים הללו. עובדה זו הופכת את ספרו הקלאסי של החוקר סמואל פיינר, "האיש על גב הסוס", לספר חובה למבקש להבין תהליכים עכשוויים בישראל.