פנחס יחזקאלי: סאלח שבתי וישראל הראשונה והשנייה

תקציר: אם תרצו, כל הסיפור של 'ישראל הראשונה' מול השנייה והפערים שביניהם באים לידי ביטוי בסרטו הקסום של אפרים קישון. סאלח אינו מוצג כקרבן סביל, אלא כאחד המעמיד מראה ומפתח טקטיקות הישרדות מול הבירוקרטיה האשכנזית, מתמרן בין המפלגות, ומנצל את נקודות התורפה של השיטה. אם תרצו, סוג של "התנגדות חלשה" של המופלים נגד ההגמוניה.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

* * *

הסרט "סאלח שבתי" (1964) בבימויו של אפרים קישון אינו רק אבן דרך בתולדות הקולנוע הישראלי, אלא מסמך סוציולוגי מרתק המציב מראה נוקבת מול חברת המהגרים הישראלית בשנותיה הראשונות.

מבעד לעטיפה הקומית והסאטירית, קורא הסרט תיגר על נרטיב "כור ההיתוך" הממסדי וחשף, עוד בטרם הוטבע המונח במרחב הציבורי, את השבר העמוק בין "ישראל הראשונה" ל"ישראל השנייה".

[לאוסף המאמרים על 'ישראל השנייה' מול 'הראשונה', לחצו כאן]

[בסרטון: סאלח שבתי, העלייה הגדולה]

הדיכוטומיה הסוציולוגית: המעברה מול הקיבוץ

במרכז הסרט עומד המפגש הטראומטי והמנוכר בין שתי קבוצות זהות המייצגות את יחסי הכוח בחברה הישראלית של שנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת:

'ישראל הראשונה' (הממסד הקולט): מיוצגת על ידי הקיבוץ הסמוך, עסקני מפא"י ופקידי הסוכנות. קבוצה זו תופסת את עצמה כבעלת מונפול על הציונות, המודרניות והערכים. ההתייחסות שלה לעולים היא פטרונית: העולים נתפסים כחומר גלם שיש "לתרבת" ולעצב מחדש בצלמו של "הצבר" האולטימטיבי [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'כור היתוך', הפרדיגמה שנטישתה פרקה אותנו, לחצו כאן].
'ישראל השנייה' (הנקלטים): מיוצגת על ידי סאלח שבתי ומשפחתו, ודיירי המעברה. זוהי אוכלוסייה מודרת, החיה בתנאים ירודים וסובלת מניצול פוליטי בירוקרטי (החל מתעמולת בחירות צינית ועד נטיעת עצים מבוימת לתורמים מחו"ל).

שם הגיבור, "סאלח שבתי", הוא משחק מילים שנון ומריר של קישון: "סלַח שבאתי" – הביטוי המזוקק לתחושת העולה שנדרש להתנצל על עצם נוכחותו במדינה המבטיחה.

אם תרצו, כל הסיפור של 'ישראל הראשונה' מול השנייה והפערים שביניהם באים לידי ביטוי בסרטו הקסום של אפרים קישון. סאלח אינו מוצג כקרבן סביל, אלא כאחד המעמיד מראה ומפתח טקטיקות הישרדות מול הבירוקרטיה האשכנזית, מתמרן בין המפלגות ומנצל את נקודות התורפה של השיטה. אם תרצו, סוג של "התנגדות חלשה" של המופלים נגד ההגמוניה.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: האחוס"לים. האליטה המייסדת של ישראל, לחצו כאן]

[בתמונה: סצינת ביקור העובדת הסוציאלית מתוך שאלח שבתי]

אפרים קישון: זר שמתבונן בזרים

כדי להבין את יחס הממסד לסרט, יש להבין את מעמדו של קישון עצמו. קישון, ניצול שואה ועולה מהונגריה, חווה על בשרו את הפטרונות של האליטה הברנז'אית והממסד המפא"יניקי של תנועת העבודה.

אף שפיתח שליטה מופלאה בשפה העברית והפך להומוריסטן הנקרא ביותר במדינה, הברנז'ה הספרותית והאקדמית התייחסה אליו בזלזול כאל "כותב פזמונים" או סופר פופוליסטי.

מורכבות זו התבטאה בשני רבדים:

מבט כפול: קישון האשכנזי זיהה את העוול שנעשה לעולי המזרח מתוך חוויות ההגירה שלו עצמו.
טשטוש והדרה מנגד: בעוד הציבור הרחב חיבק את יצירתו, הממסד התרבותי בארץ נמנע במשך שנים ארוכות מלהעניק לו את ההכרה הראויה (כמו פרס ישראל, שניתן לו רק בשנת 2002, לאחר עשרות שנות פעילות).

[בתמונה: אפרים קישון. יוצרו של סאלח שבתי. התמונה היא צילום מסך]

ההצלחה הבינלאומית מול החרדה הממסדית

"סאלח שבתי" סלל דרך חסרת תקדים לקולנוע הישראלי בזירה הבינלאומית: הוא זכה בפרס גלובוס הזהב והיה לסרט הישראלי הראשון שהיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

אולם, בתוך ישראל התחוללה סערה רבתי:

התנגדות הנהגת המדינה

שרת החוץ דאז, גולדה מאיר, וגורמים נוספים בהנהגה התנגדו בתוקף להקרנת הסרט בחו"ל. החשש המרכזי של ההנהגה היה פגיעה בתדמית הישראלית:

איך ייראה הקיבוץ – סמל הקידמה והמוסר הציוני – כשהוא מוצג כקבוצה פטרונית ומנותקת?
איך תיראה מדינת ישראל בעולם אם תחשוף את הפערים העדתיים, העוני במעברות והשחיתות הפוליטית הקטנה?

[בתמונה: סאלחח שבתי. סצינת לשכת העבודה]

הביקורת התקשורתית והאליטיסטית

מבקרי הקולנוע והתרבות בארץ תקפו את הסרט בחריפות. הם טענו שהוא שטחי, נמוך, מעוות את המציאות ומנציח סטריאוטיפים נחשלים על עדות המזרח. רק לאחר שהסרט קצר שבחים ופרסים בארצות הברית ובאירופה, נאלץ הממסד לסוג באופן חלקי מעמדותיו.

[בתמונה: סאלח שבתי. סצנת הנטיעות]

המורשת: מראשית 'סרטי הבורקס' ועד השיח העדתי העכשווי

מימד	"ישראל הראשונה" (הממסד הקולט)	"ישראל השנייה" (המעברה)
המרחב	הקיבוץ, המשרדים הממשלתיים	הפחונים, חבלי הכביסה, שולחן השש-בש
התפיסה הסוציולוגית	מודרניות, קולקטיביזם, פטרונות אידיאולוגית	מסורת, משפחתיות, הישרדות יומיומית
מנגנון ההתמודדות	בירוקרטיה, הקצאת משאבים מותנית	סאטירה, עורמה, הומור עממי

במבט היסטורי-סוציולוגי, "סאלח שבתי" יצר את התשתית ל"סרטי הבורקס" של שנות ה-70 של המאה הקודמת. אף שאפשרו פריקת מתחים חברתית באמצעות קומדיה, הם קיבעו לא פעם את ההפרדה המבנית בין הפריפריה למרכז.

הניסיון של ההנהגה והממסד לטשטש את ביקורתו של קישון לא צלח: הסרט נותר עד היום מראה נוקבת, מצחיקה ומכאיבה כאחד, המזכירה כיצד נוצרו השברים החברתיים המלווים את החברה הישראלית עד עצם היום הזה.

[סאלח שבתי, סצנת הלול]

[לאוסף המאמרים על פוליטיקת הזהויות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'אליטת הבבונים' החדשה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!