פנחס יחזקאלי: אוסף ממים על הסכמים וביטחון לאומי

תקציר: הסכם מדיני אינו תחליף לביטחון לאומי, אלא נדבך אחד מתוך הארכיטקטורה שלו. כשאומה מסתמכת על ערבויות דיפלומטיות בלבד ומזניחה את נכסיה האסטרטגיים, ההסכם הופך מנכס לסיכון המייצר אשליה מסוכנת של יציבות. בדף זה ריכזנו אוסף ממים אינטרנטיים ראשון על שוויים של הסכמי נייר, בעולם המתנהל ע"י מאבקי עוצמה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.

"הסכמי ניר לא די בם לברית המועצות; עליה לבכר ערובה תכליתית לביטחונה ולעמוד עליה" (שר החוץ הסובייטי, ויצ'סלב מיכאילוביץ' מולוטוב)

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

הסכם מדיני אינו תחליף לביטחון לאומי, אלא נדבך אחד מתוך הארכיטקטורה שלו; תוקפו של נייר חתום נמדד אך ורק במאזן האינטרסים, ההרתעה והיכולת הצבאית שעומדים מאחוריו. ביטחון לאומי אמיתי נבנה על הנחה יסוד ריאליסטית – הסכמים אינם נשמרים מתוך מוסר או חסד, אלא משום שהפרתם נושאת מחיר כבד מנשוא עבור הצד השני.

כשאומה מסתמכת על ערבויות דיפלומטיות בלבד ומזניחה את נכסיה האסטרטגיים, ההסכם הופך מנכס לסיכון המייצר אשליה מסוכנת של יציבות. לעומת זאת, כשהוא נשען על הרתעה מוצקה, גבולות ברורים ויכולת הכרעה עצמאית, הסכם שלום או אי-לוחמה יכול לפתוח חלון הזדמנויות לצמיחה, ללגיטימציה בינלאומית ולחיזוק היתרון האיכותי – מבלי להפקיד את גורל המדינה בידי זרים.

בדף זה ריכזנו אוסף ממים אינטרנטיים ראשון על שוויים של הסכמי נייר בעולם המתנהל ע"י מאבקי העוצמה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.

מם ראשון מה- 24 ביוני 2025: רק הסכימו האיראנים להפסקת אש, ומיד הפרו אותה. מה זה אומר על תקפותם של הסכמים במזרח התיכון?

התוצאה: ארבעה הרוגים ו-20 פצועים בזירת נפילה קשה בבאר שבע. והקינוח: האמריקנים באים אלינו בטענות שהפרנו את ההסכם ומונעים מאיתנו להגיב…

חומר למחשבה: אין הסכם שערכה ישראל עם גורם ערב שלא הופר.

אז איך אנחנו לא לומדים לקח? וגם, מה זה אומר על כל אלה שמוכנים לתת הכל תמורת הסכם?

מם שני: יש הבטחות שמקוימות, עם הסכם ובלעדיו: "עוד אשוב!". הגנרל מקארת'ור חוזר לפיליפינים

מם שלישי: נייר ניתן למחזור. ביטחון לאומי לא. היזהרו מהסכמים!

מם רביעי של פרופ' אשר כהן: תזכורת לקראת עונת ההסכמים

הולכים ומתרבים הסימנים לכך שאנו עומדים בפתחה של עונת ה"הסכמים" שבה יעוצבו וינוסחו לא מעט "התחייבויות" מדיניות, כלכליות, ומעל לכל ביטחוניות, שעתידה של ישראל ייקבע על פיהן… כדאי לזכור ולשנן כמה נקודות לגבי "הסכמים" בעבר באזורנו בכלל, ואלה הנוגעים לישראל במיוחד:

• ראשית, יריבינו נהנים מגזענות של ציפיות נמוכות כלפיהם. זו משתקפת בכך שניתנים להם במערכת הבינלאומית לא פעם פטור ממחויבויות שעליהן חתמו והנחות קבועות על הפרות הסכמים. אתם יודעים, הם כאלה, זה חלק מהתרבות שלהם, אין להם ברירה, צריך להבין אותם, הם תחת לחצים של הציבור הקיצוני שלהם, ועוד.
• שנית, הצד המשלים לכך הוא סוג של אנטישמיות, המתבטא בסטנדרט כפול כלפי ישראל. היא, בניגוד גמור לפטור ולהנחות הניתנים ליריביה, נדרשת לדפוסים שלא נתבעים משום מדינה.
• שלישית, ערבויות בינלאומיות וכוחות בינלאומיים בהרכב כזה או אחר הם כלום.
• ולבסוף, תמיד למגמות הללו תהיה תמיכה ישראלית כלשהי.

בכל הסכם יש להבהיר להבהיר לכל הערבים והמעורבים שהכוונות המוצהרות והחתימות כבר פחות מעניינות: ככל שהדבר נדרש, ישראל תשתלט על שטחים הנדרשים לביטחונה ותשלים את המדיניות באכיפה מתמדת בכוח, נגד כל יכולת מאיימת.

מם חמישי מדף הטוויטר של נתנאל גלסנר: הסכם… הסכם… הסכם…

אחד הדברים הקשים ביותר להבנה הוא תאוות 'הסכמי הנייר' של השמאל שלנו, וכל זה בלי להבין מילה ערבית ותרבות ערבית, בלי ללמוד לעומק מושגים כמו 'תקייה', העמדת הפנים שבה משטים המוסלמים במערב, ובלי לשאול מה השמעות העובדה שלא היה הסכם עם מדינה במעגל הקרוב שלנו שלא הופר.*

מם שישי מדף הטוויטר של נתנאל AMIR: לא למד כלום, ואין לו גם שכל להצטער…

הנה עוד דוגמה לאמונה המיסטית של השמאל ב'משאים ומתנים' ובהסכמי נייר… הנה עוד אלוף במיל', בוגר 'דוקטרינת ההרתעה' המכילה והמטופשת: למה להרוס כור גרעיני של האויב כשאפשר להשתמש בו כקלף במשא ומתן?

ושוב: האם נמרוד שפר מדבר ערבית? איראנית? מכיר את התרבות? למד מהי 'תקיה' – השקרים שבהם אמורים השיעים להשתמש בצר להם, על מנת להסיר איומים, לשקם את כוחם, ואח"כ… לתקוף בזמן הנכון? ואין עיתונאי אחד שמקשה ושואל שאלות…

כששומעים את האנשים הללו, מבינים איך צה"ל ושב"כ הוליכו אותנו ל- 7/10…

מם שביעי מדף הטוויטר של Kurdistan: הכורדים בחלב עוברים שחיטה וטרנספר, והעולם שותק

אחרי מצור של חודשיים על השכונות הכורדיות בחלב (שייח' מקסוד ואשרפייה), הכריז עליהן המשטרה, בתחילת ינואר 2026, כ"שטח צבאי סגור" ופתח במתקפה רחבה: הפגזות כבדות חסרות הבחנה – כולל פגיעה בבתי חולים (כמו בית החולים עות'מאן) ובאזורי מגורים צפופים – ואולטימטום לפינוי. רק במרץ 2025, השתכנעו הכורדים לחתום איתו על הסכם היסטורי שבו וויתרו על חלומות העצמאות, מסרו לו את הנשק הכבד (ואיבדו את כושר המיקוח שלהם), והסכימו להשתלב במוסדות המדינה. עתה, הם נטבחים ועוברים טיהור אתני.

ואנחנו, כדאי שנזכור שלושה לקחים:

• האחד, על תקפותם של הסכמי נייר במזרח התיכון.
• השני, ש"אין חריש עמוק בלי נשק"… וויתרת את הנשק ונחלשת, צפה פגיעה.
• והשלישי: אין דבר כזה, 'מדינת כל אזרחיה' עם מוסלמים!

מם שמיני: האלוף במיל' גרשון הכהן על תקפותם של הסכמי נייר:

מם תשיעי: מילת הקסם: "הסדרה"… איך נתנו את ביטחוננו בידי האנשים הללו?

הנה מומחה לענייני לבנון: "מספיק למרוח את כולם. אסור לנו להסתבך קרקעית בלבנון. צריך להגיע להסדרה עם ממשלת לבנון, שאנחנו נסייע בידה לטפל"…

פלא שמכר את מניותיו ביום הראשון למלחמת לבנון השנייה? ואין אף אחד שישאל אותו, מה קרה להסדרה המדינית בהסכם הגז, כמו להסכם השלום מ- 1983 עם לבנון?

[לאוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא הסכמי נייר וביטחון לאומי,
• מאבק העוצמה במערכת מורכבת.
• אוסף המאמרים על 'מאבק העוצמה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), הסכמים וביטחון לאומי באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 13/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), מאבק העוצמה במערכת מורכבת, ייצור ידע, 14/4/14.