פנחס יחזקאלי: בין הקוד האתי ל'רוח צה"ל'

תקציר: הציבור והצבא נוהגים לבלבל בין הקוד האתי של פרופ' אסא כשר ל'רוח צה"ל' של הפרופסורים שגיא והלברטל. המוצר הסופי נקרא אמנם "רוח צה"ל", אך מדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות לגבי תפקידו של המסמך: האם הוא ספר חוקים וערכים מקצועי-אוניברסלי (כשר), או מצפן זהותי-לאומי וחינוכי (שגיא והלברטל).

[בתמונה: רוח צה"ל בין אסא כשר לאבי שגיא… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

* * *

רבים מבלבלים בין הקוד האתי של צה"ל שנוצר ע"י פרופ' אסא כשר, ל'רוח צה"ל' שנוצר מאוחר יותר ע"י פרופ' אבי שגיא, שכשר, אגב התנער ממנו במאמר קשה. במאמר זה אעשה סדר בבלבול, אעמוד על ההבדלים ביניהם, ואגע בליבת המחלוקת.

אדגיש כבר עתה כי האשמתו של כשר בהשמטת הניצחון מהקוד מקורה בטעות. הקוד של כשר קובע בבירור כי "החובה לעמוד במשימה ולנצח במלחמה תהיה המצפן בכל מאמץ להגיע לאיזון הנאות בתוך מערכת הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל".

[בתמונה: כך תיארה הבינה המלאכותית את עימות הפרופסורים, בין אבי שגיא לאסא כשר… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית Gemini' של גוגל]

ניתן לציין שלושה שלבים בהתפתחות מסמך 'רוח צה"ל

1994 (אסא כשר): הקוד האתי המקורי ← ניתוק מהמורשת, מיקוד בנורמות וריסון.
2000 (אבי שגיא): "רוח צה"ל" ← הכנסת זהות ומורשת, אך עיקור ערך הניצחון המבצעי.
2022 (אביב כוכבי): תיקון "רוח צה"ל" ← החזרת ערך הניצחון, לכאורה, למקומו הרשמי. כתבתי לכאורה כי נדמה שפיקוד צה"ל אינו מקבל עד היום, את ערך ה'ניצחון' ומילים נלוות נוספות שהן חלק מארסנל הכלים הצבאיים, כמו 'כיבוש'.

1. הקוד האתי הראשון (1994): "הקוד האתי של צה"ל"

עד שנות ה-90 של המאה הקודמת, התפיסה הצבאית של צה"ל הושתתה על דוקטרינה פשוטה וחד-משמעית שנבנתה בדור הפיקוד של יצחק שדה, יגאל אלון ומשה דיין: תפקיד הצבא הוא לנצח במלחמה בזמן הקצר ביותר, בשטח האויב, תוך הכרעה טקטית ואסטרטגית.

ב-1994 מונה פרופ' אסא כשר וצוות נוסף על ידי נשיא המדינה דאז, עזר ויצמן, הרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, וסגנו אמנון ליפקין-שחק. להוביל את גיבוש הקוד האתי הראשון ("קוד כשר"). כשר לא הגיע ממרקם המחשבה הצבאי-טקטי, אלא מדיסציפלינה של פילוסופיה של הלינגוויסטיקה והאתיקה המקצועית.

המטרה טובה במהותה: להפוך את צה"ל לצבא מקצועני. לפרופסיה. וכשם שלפרופסיות אחרות יש קוד אתי שהשמירה עליו שומרת על הארגון כארגון מקצועי, גם צה"ל זקוק לקוד כזה. כשר הרבה להביא כדוגמה את פילוסופיית השיטור בהסכמה (policing by consent) או 9 עקרונות השיטור של רוברט פיל (Robert Peel’s 9 Principles of Policing): שהייתה פילוסופיית השיטור של המשטרה הבריטית ובנותיה, בארצות המערב של חבר העמים הבריטי (בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד וכדומה), עד שהמשטרות הללו הושחתו ע"י האיסלמיזציה הגוברת במדינותיהן.

[להרחבה על פילוסופיית השיטור בהסכמה (policing by consent) או 9 עקרונות השיטור של רוברט פיל, לחצו כאן]

[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי © Jorge Royan. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

המיקוד הוסט מהשאלה "מה הצבא צריך להשיג?" (ניצחון, הכרעה, השמדת האויב) לשאלה "איך הצבא צריך להתנהג?" (מידה, מידתיות, ריסון, טוהר הנשק).

המסמך נכתב בהובלת פרופ' אסא כשר, לצד צוות מפקדים, במטרה ליצור מסמך נורמטיבי ומחייב, בעל אופי משפטי-תקנוני וכמעט כירורגי, שנועד להגדיר בצורה ברורה מה מותר ומה אסור לחייל לעשות בשדה הקרב ובשגרה. המסמך התמקד בגיבוש כלי עבודה מעשי למפקד ולחייל. הוא הציג סולם ערכים ברור ומבנה לוגי הדוק, ונתן משקל מרכזי לרעיונות של דמוקרטיה, זכויות אדם, ו'טוהר הנשק' במובנו האוניברסלי.

כשר התייחס לצה"ל כאל "פרופסיה" (מקצוע), בדומה לרפואה או עריכת דין. התוצאה הייתה, שכשם שאתיקה רפואית עוסקת בגבולות מותר ואסור ובטובת החולה, ולא ב"ניצחון על המוות" בכל מחיר, כך האתיקה הצבאית הוגדרה דרך גבולות הפעלת הכוח ולא דרך תכלית הכוח (הכרעה).

הנה פרק ה'ערכים וכללי היסוד' מהנוסח המקורי מ- 1994:

(כשר, 2006, נספח א')

"רוח צה"ל" הוא תעודת הזהות הערכית והנורמטיבית של צה"ל כגוף. זו העומדת ביסוד כל הפעולות של כל חייל וחיילת במסגרת צה"ל.
"רוח צה"ל" כולל את אחד-עשר ערכי צה"ל, מציג את לב ליבו של כל אחד מהם ומפרט את הגדרתו וגבולותיו. "רוח צה"ל" כולל גם כללי יסוד, המבטאים את הערכים הללו.
"רוח צה"ל" שואב את ערכיו ואת כללי היסוד שלו משלוש מסורות:
- (א) מסורת העם היהודי לדורותיו;
- (ב) מסורת מדינת ישראל, על עקרונותיה הדמוקרטיים, חוקיה ומוסדותיה;
- (ג) מסורת צה"ל ומורשת הלחימה שלו כצבא הגנה לישראל.
"רוח צה"ל" הוא הקוד האתי לפיו ינהגו כל חיילי צה"ל, מפקדיו, יחידותיו וחיילותיו, והוא ישמש אותם בעיצוב דפוסי הפעולה שלהם. על פי "רוח צה"ל" יחנכו ויבקרו עצמם וזולתם.
האופי המורכב של הפעילות הצבאית בכלל ושל הלחימה בפרט עשוי ליצור התנגשות בין הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל" ולעורר בעיה של שיפוט והחלטה על האיזון הנדרש ביניהם הלכה למעשה.
החובה לעמוד במשימה ולנצח במלחמה תהיה המצפן בכל מאמץ להגיע לאיזון הנאות בתוך מערכת הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל". החתירה לאיזון הנאות על פי מצפן זה תאפשר לשמור על צה"ל כגוף ערכי ואיכותי, הממלא כראוי את חובותיו ומשימותיו.

הערכים בקצרה:

(1) דבקות במשימה. (2) אחריות. (3) אמינות. (4) דוגמה אישית. (5) חיי אדם. (6) טוהר הנשק. (7) מקצועיות. (8) משמעת. (9) נאמנות. (10) נציגות. (11) רעות.

"רוח צה"ל" (1998–2000), הניסוח המעודכן

ראש אמ"ש דאז, אלוף אלעזר שטרן, ביקש עם כניסתו לתפקיד, לעדכן ולרכך את הקוד של כשר, מתוך תחושה שהמסמך המקורי לוקה בלשון "משפטנית" מידי, וסובל מניתוק מסוים מהתרבות, ההיסטוריה והזהות הישראלית-יהודית. פרופ' אבי שגיא ופרופ' משה הלברטל הובילו את צוות הניסוח מחדש שפעל בשנים 1998–2000 תחת המכון הישראלי לדמוקרטיה, במסגרת פרויקט "צבא-חברה". הם שינו את המסמך, מעבר מנורמטיבי-תקנוני לזהותי-חינוכי.

שגיא והלברטל הכניסו למסמך אלמנטים של "תרבות ישראל", מורשת, והקשר היסטורי-לאומי, מתוך תפיסה שחייל נלחם לא רק בגלל חוקים וכללים אוניברסליים, אלא מתוך זיקה עמוקה לקהילה ולזהות של המדינה. בה בעת, הם השמיטו ממנו ערכי יסוד הרלוונטיים למהות המקצוע הצבאי, כמו 'ניצחון' ו'כיבוש'.

ובראשות אלוף אלעזר שטרן, שהיה אז ראש אמ"ש). הצוות הזה הוקם במפורש כדי לחבר מסמך חדש שתפס את עצמו כחלופה או כעדכון מעמיק לקוד האנליטי של כשר — ומכאן נולד המסמך "רוח צה"ל".

המאבק על ערך ה'ניצחון'

שאול מופז כיהן כרמטכ"ל בשנים 1998–2002, בדיוק בתקופת העבודה של צוות שגיא-הלברטל. הוא מצא את עצמו מנהל את בלחימה קשה במבוך הבט"ש, ולאחר מכן, האינתיפאדה השנייה, ודרש להכניס לטקסט האתי את הערכים: ניצחון פיזי, הכרעת האויב, והשמדת איומים בשדה הקרב. כיוון שיצר בעיה, אילץ את הפרופסורים להתל בו ו'לעבוד עליו'. המילה ניצחון צורפה לערך ה'דבקות המשימה', כדלהלן:

"דבקות במשימה וחתירה לניצחון: החייל יילחם ויפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש".

אבל, אין זה ניצחון בקרב, אלא ע"פ שגיא: "ניצחון הרוח והמוסר": התמרת הניצחון ממושג צבאי-טקטי למושג רוחני-מוסרי: "ניצחון הרוח", כלומר היכולת של החייל לעמוד בערכים ולשמור על צלם אנוש גם תחת לחץ. המשמעות הארגונית: כאשר "דבקות במשימה" מנותקת מהשגת ניצחון מוחלט, המשימה הופכת להיות נקודתית (למשל: "להחזיק את הקו", "להפגין נוכחות", "לסכל איום ספציפי"). המפקד נמדד בביצוע המשימה המוגדרת, ולא בהכרעת האויב שמולו.

שגיא לעג למופז, ש"התחנן", לדבריו, להכניס את 'ערך הניצחון' לקוד האתי: "אם תסתכלו פעם בקוד הזה, מי שמכם ששרת בצבא וקיבל את זה, (כתוב שם) "דבקות במשימה וניצחון". אבל, "הניצחון ששם… זה לא ניצחון על האויב אלא ניצחון הרוח על דבקות במשימה". זו הייתה הסטה פילוסופית שעיקרה את הכוונה המקורית של הפיקוד הצבאי. הרמטכ"ל ביקש כלי לעידוד אגרסיביות וחתירה למגע, וקיבל ניסוח מופשט על תעצומות נפש מוסריות.

האירוע הזה מעיד על התרבות האנטי אינטלקטואלית השוררת בצה"ל. שהרי, למה הרמטכ"ל אינו מסוגל לקבוע בעצמו את הסטנדרטים שהוא מבקש מחייליו לאמץ? מדוע ראש 'צבא העם', נעזר בפרופסורים , שמייצגים 5% מהעם (שחלקים גדולים בהם משתמטים) כדי לקבוע סטנדרטים ל'צבא העם'?

[לאוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

[פרופ' אבי שגיא... כשהפוליטיקה השתלטה על הצבא. התמונה היא צילום מסך] — [פרופ' אבי שגיא… כשהפוליטיקה השתלטה על הצבא. התמונה היא צילום מסך]

היעלמות ושחיקת מושג "ההכרעה" (ואיך שפת הלגיטימציה החליפה אותה)

במקום מושגים כמו הכרעה, כיבוש, השמדה והכנעה, נכנסו לרוח צה"ל ולשיח הפיקודי מושגים שלקוחים מעולם הדין הבינלאומי והאתיקה האוניברסלית:

צורך מבצעי
מינימום נזק סביבתי/סביבתי-אזרחי
לגיטימציה בינלאומית
אבחנה ומידתיות

השינוי השפתי חלחל מהקוד האתי אל מכללות הפיקוד והמטה (פו"ם) ואל הדוקטרינה הצה"לית:

הכרעה נתפסה כערך לא-אתי או לא-ריאלי: בקרב הוגי הקוד (וכמה מאלופי צה"ל שהושפעו ממנו), פותחה התפיסה שבמלחמות אסימטריות (נגד ארגוני טרור וגרילה) "אין ניצחון מוחלט".
החלפת ה"הכרעה" ב"עיצוב והרתעה": במקום להכריע את האויב, צה"ל עבר לדבר במונחים של "צריבת תודעה", "הרתעה", "ניהול הסכסוך" ו"סבבים".

סוגיית התעדוף הרפואי: חייל צה"ל מול מחבל פצוע

סוגיית תעדוף טיפול רפואי היא אחת הדוגמאות הקיצוניות והמדוברות ביותר לפער בין האתיקה הרפואית הכללית לבין האתיקה הצבאית-לאומית. ע"פ שגיא, התעדוף בטיפול רפואי היא תמיד לפי חומרת הפציעה, ואין זה משנה אם מדובר בחייל צה"ל או במחבל!

שגיא, יחד עם איגוד הרופאים וחיל הרפואה, נסמך על אמנת ז'נבה והקוד האתי של ההסתדרות הרפואית:

ברגע שאדם (גם מחבל) נוטרל ואינו מהווה עוד איום, הוא מוגדר כ"פצוע".
הרפואה היא ניטרלית, והקריטריון היחיד לטיפול הוא חומרת הפציעה הרפואית (טריאז'), ללא קשר לזהות הפצוע, מעשיו, או שיוכו הלאומי.

הגישה הזו נתפסת כעיוות מוסרי וטשטוש מוחלט של מערכת המחויבות:

מפקד ורופא צבאי חבים חובת נאמנות ראשונית, מוסרית ופיקודית ראשונית ועליונה, בראש ובראשונה לחייליהם שנשלחו להילחם.
מתן עדיפות רפואית למחבל שרק לפני רגע ניסה להרוג חיילים – בזמן שחייל פצוע סובל או מיועד לטיפול מאוחר יותר – היא לא פחות משערורייה, ונתפסת כפגיעה קשה בלכידות, ברוח הלוחם ובצדק הבסיסי.

הציטוטים והדוגמאות הללו ממחישים כיצד הפיכת רוח צה"ל לטקסט שנכתב על ידי הוגים אקדמיים יצרה ניתוק מובנה בין התפיסה התאורטית לבין המציאות בשדה הקרב, ניתוק שצה"ל מנסה להתמודד איתו ולתקן אותו עד היום.

[בתמונה: כשהצבא מתעלם מחובת הנאמנות הראשונית, המוסרית והפיקודית הראשונית והעליונה, לחייליהם שנשלחו להילחם… התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של Copilot ב- Windowes]

מהם ההבדלים המרכזיים בין כשר לשגיא?

מדד / ערך	הקוד האתי (אסא כשר, 1994)	רוח צה"ל (אבי שגיא ומשה הלברטל, 2000)
מטרת העל	מסמך נורמטיבי, מעשי ומשפטי-התנהגותי.	מסמך חינוכי, ערכי וזהותי.
מקור הסמכות והערכים	עקרונות אתיקה מקצועית ואוניברסלית, דמוקרטיה.	שילוב בין עקרונות דמוקרטיים, אוניברסליים ומורשת ישראל.
הטון והשפה	אנליטית, הגדרתית, כמעט תקנונית ("מה מותר/אסור").	סיפורית, נרטיבית, פונה אל הלב והזהות הלאומית.
ניצחון	"החובה לעמוד במשימה ולנצח במלחמה תהיה המצפן בכל מאמץ להגיע לאיזון הנאות בתוך מערכת הערכים וכללי היסוד של "רוח צה"ל".	לא ניצחון על האויב אלא ניצחון הרוח…

הסערה והביקורת הקשה של אסא כשר

פרופ' אסא כשר לא סלח, בצדק רב מבחינתו (וגם מבחינתי…), על השינויים שנעשו במסמך ועל הדרך שבה הדברים התנהלו, ופרסם על כך ביקורת נוקבת. עיקרי טענותיו היו שהכנסת אלמנטים של "מורשת ישראל" ו"תרבות" לתוך קוד אתי צבאי היא שגיאה קשה. המסמך ניתק את הקוד מהאתיקה המקצועית: לשיטתו, אתיקה צבאית צריכה להיות מקצועית ואוניברסלית בלבד (כמו אתיקה רפואית או משפטית), ואינה אמורה לעסוק בחינוך לזהות לאומית.

כשר טען כי הניסוח מחדש טשטש הגדרות חיוניות (כמו הגדרת "טוהר הנשק" וריסון הכוח) והפך אותן מכללים נורמטיביים מחייבים לאמירות כלליות ומעורפלות. לטענתו, העריכה המאוחרת ניסתה להחדיר תפיסות עולם אידאולוגיות – דתיות/לאומיות, לתוך מסמך שחייב להישאר ניטרלי וממלכתי לחלוטין.

השגותיו של כשר הוצגו בפני פורום המטה הכללי, אבל הוא בחר לאמץ את הנוסח החדש.

בעקבות אימוץ הנוסח המעודכן של "רוח צה"ל" בשנת 2000 על ידי המטה הכללי, המתין כשר להזדמנות להגיב בצורה מסודרת ומפורטת, בבמה הצבאית הרשמית. הוא יצא בביקורת קשה נגד הכנסת מושגים ערכיים-תרבותיים (כמו "אהבת הארץ", "מסורת העם היהודי" ופילוסופיה של זהות) לתוך הקוד האתי. הוא קבע כי: "מי שכולל במסמך 'רוח צה"ל' דרישות ל'אהבת הארץ' או ל'אהבת המולדת' אינו מבין מהו קוד אתי או אינו רוצה בו כלל."

לשיטתו של כשר, קוד אתי צבאי חייב להיות אתיקה מקצועית-ניטרלית ואוניברסלית (כמו אתיקה רפואית). השילוב של תכנים זהותיים-לאומיים שערכו שגיא והלברטל במסגרת הפורום במכון הישראלי לדמוקרטיה פגם בתכליתו המקורית והמקצועית של המסמך.

[למאמרו של פרופ' אסא כשר: 'רוח צה"ל ואהבת הארץ', לחצו כאן]

במבחן התוצאה, הציבור והצבא נוהגים לבלבל בין השניים וקוראים למוצר הסופי "רוח צה"ל", אך כפי שניתן לראות, מדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות לגבי תפקידו של המסמך: האם הוא ספר חוקים וערכים מקצועי-אוניברסלי (כשר), או מצפן זהותי-לאומי וחינוכי (שגיא והלברטל).

[בתמונה: במבחן התוצאה, הציבור והצבא נוהגים לבלבל בין השניים וקוראים למוצר הסופי "רוח צה"ל", אך בפועל מדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות לגבי תפקידו של המסמך... תמונה חופשית – CC0 Creative Commons – שעוצבה והועלתה על ידי RobinHiggins לאתר Pixabay] — [בתמונה: במבחן התוצאה, הציבור והצבא נוהגים לבלבל בין השניים וקוראים למוצר הסופי "רוח צה"ל", אך בפועל מדובר בשתי תפיסות עולם קוטביות לגבי תפקידו של המסמך… תמונה חופשית – CC0 Creative Commons – שעוצבה והועלתה על ידי RobinHiggins לאתר Pixabay]

המאבק והניסיונות לתיקון מאוחר

השחיקה של ערך הניצחון וההכרעה יצרה זעם רב בקרב מפקדי שדה, תאורטיקנים צבאיים וגורמים ביטחוניים, שטחנו כי הקוד האתי בלבל בין אמצעים (איך להילחם ביושר) לבין תכלית (לנצח).

רק בשנת 2022, תחת הרמטכ"ל אביב כוכבי (ולאחר ביקורת ציבורית וצבאית נוקבת שנמשכה שנים), הוחלט להוסיף באופן רשמי את ערך הניצחון כערך יסוד נפרד ועצמאי ברוח צה"ל.

הנוסח שהוסף: "מטרת צה"ל היא להגן על המדינה, להבטיח את קיומה ולנצח במלחמה… החייל יפעל מתוך מסירות, דבקות במשימה וחתירה לניצחון…"

אז למה זה לא עזר?

התיקון של אבי שגיא הניע תהליכים רבי עוצמה בשינוי תפיסת בניין הכוח, תפיסת ההפעלה, הוראות הפתיחה באש והנחיות הייעוץ המשפטי, שכוונו למניעת חיכוך ולניהול סיכונים. לעומת זאת, התיקון של כוכבי ב-2022, היה שינוי של מילים ולא שינוי של תפיסת לחימה. תיקון קוסמטי או הצהרתי בלבד, שלא הצליח לשנות מן היסוד את התרבות הארגונית והאסטרטגית של צה"ל. הוא לא ניסה באמת להחזיר את המצפן המקורי של צה"ל ("להגן ולנצח"), ולא שינה את ההוראות וההנחיות. לכן, המילה "ניצחון" ברוח צה"ל נשארת הצהרת כוונות רחוקה ממה שמתרחש בפועל בשדה הקרב.

"ספר חוקים" לא משנה תפיסת הפעלה (תודעה מול טקסט)

קוד אתי הוא מסמך דקלרטיבי. תרבות של צבא, לעומת זאת, נקבעת לפי תפיסת ההפעלה (תפ"ה), התקציבים, בניין הכוח והמדדים שעל פיהם מפקדים מקודמים. במשך עשרות שנים (משנות ה-90 של המאה הקודמת ואילך), צה"ל בנה את עצמו סביב מודל של "ניהול הסכסוך", "סבבים", "צריבת תודעה" ו"מערכות שבין המלחמות" (מב"ם). השתלת המילה "ניצחון" בטקסט החינוכי ב-2022, לא שינתה את התפיסה ששלטה במכללות הפיקוד והמטה (פו"ם) ובמטכ"ל, לפיה מלחמה אסימטרית אינה נגמרת בהכרעה חד-משמעית.

היעדר הגדרה אופרטיבית למושג "הכרעה"

כוכבי הוסיף את ערך הניצחון, אך הצבא נמנע מלהגדיר מהו ניצחון מבצעי מדיד: האם ניצחון הוא השמדת 80% מכוח האויב? כיבוש שטח והחזקתו? הסרת האיום באופן מוחלט? בהיעדר הגדרה צבאית-טקטית חדה למושג "הכרעה", המילה "ניצחון" נותרה אמירה מופשטת בלבד. מפקדים בשטח המשיכו להימדד לפי מדדים של "שקט תעשייתי", מניעת טעויות ירי, ועמידה ביעדי אינטרס משפטי-אוניברסלי.

השלטת ה"משפטיזציה" על הפיקוד המבצעי

הקוד האתי של כשר ורוח צה"ל של שגיא לא פעלו בריק; הם נתמכו – ועדיין נתמכים – על ידי מערכת ייעוץ משפטי (פרקליטות צבאית) חזקה מאוד. הכללים המשפטיים של דיני הלחימה הבינלאומיים (זכות ההגנה, אבחנה, מידתיות, וזהירות) מוטמעים עמוק בתוך תהליכי אישור התוכניות המבצעיות. הוספת הערך "ניצחון" לרוח צה"ל לא שינתה את הוראות הפתיחה באש, את סדרי עדיפויות הטיפול הרפואי, או את חובת הדיווח והחקירה של איומים. הזיקה בין הפיקוד הצבאי לייעוץ המשפטי נותרה החסם המרכזי בפני הפעלת כוח אגרסיבית שמתרגמת "חתירה לניצחון" להכרעה בשטח.

צה"ל המשיך לראות את עצמו בארבעת העשורים האחרונים – כולל היום – כארגון מקצועי (כמו בית חולים או מערכת משפט), ולא רק כזרוע המגן הלאומית, הדורסת את אויביה. כאשר התרבות הארגונית מעמידה במרכז את איכות התהליך (האם פעלנו לפי הנוהל? האם מזערנו נזק אגבי?),

הניצחון בתוצאה הסופית הופך למדד משני בלבד.

[לאוסף המאמרים על אתיקה לסוגיה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע] [לאוסף המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!