מה שהשתנה בעולם המלחמה החדש, ועושה את עבודת המתפ"ש לממד הכרחי הוא העובדה שהמלחמה מתקיימת תחת תיעוד תקשורתי מלא שמגיע מידית לכל אדם בעולם. במציאות זו, המיומנות הכרוכה בתיאום וניהול צורכי אוכלוסיית האויב במרחב הלחימה, נעשתה למרכיב יסוד בניהול המלחמה. בשל מרכזיותו זו, מאז הקמתו הייתה פעילות המתפ"ש מלווה בביקורת מתמדת מימין ומשמאל.

את התנהלותו האסטרטגית של נתניהו בשנתיים האחרונות ראוי לפרש כנווט במסע אסטרטגי היודע את מטרתו אך מכיר בתנאיי אי הוודאות של המסע. בהמשלה לשחקן כדורגל דוגמת מסי, גישת נתניהו מכירה עד כמה הדרך אל השער תלויה בהמצאות במקום הנכון, ובמוכנות לניצול הזדמנויות.

המשפט אינו מנגנון לגילוי אמת מטפיזית, אלא מערכת הכרעה ריבונית הפועלת תחת אילוצים של ראיות, פרוצדורה, לגיטימציה ציבורית ושיקול דעת מוסדי. מנקודת מבט זו, ניהול תיקי נתניהו אינו רק שאלה של אשמה או חפות, אלא מקרה מבחן חריף של כשל מוסדי: ניסיון להכריע מאבק פוליטי עמוק באמצעות כלים פליליים, תוך התעלמות מהמחיר החברתי והדמוקרטי.

התפתחות הימים הבאים באיראן נתונה בשלב זה באי וודאות מוחלטת. השאלה החשובה לעתיד מדינת ישראל והאזור, ממוקדת במבט לטווח הארוך, בציפייה לשינוי המשטר באיראן, ולשאלה כיצד נכון לישראל לפעול בשעה גורלית זו.

לנוכחות החקלאית הפעילה במרחבי הגבול אין תחליף ואין להתעלם ממנה במשוואה הלאומית הכוללת של  עלות תועלת, המתחשבת במכלול השיקולים המקיף. משוואת חישובי עלות תועלת של פקידי האוצר לעומת זאת, נוטה  לצמצום טכני בראייה צרה, שמתעלמת ממכלול השיקולים הלאומי הרחב.

את התעצמות הרצח ברחוב הערבי. יש להכיר  כמצב חירום לאומי. מה שהופך את המאבק בתופעה להכרח ריבוני של מדינת ישראל, נובע, בראש ובראשונה, מחובת המדינה לערך ההגנה על חיי האדם והיא שלובה בסוגיה זו, בחובת המדינה להשלטת סדר ומשילות.

הביקורת הסוחפת של הכתבה על שמעון נווה בערוץ 14, נובעת במידה רבה מחרדת יתר מכל מה שנראה שונה ומאיים. אולי גם מתודעת קורבנות שמניעה במידה רבה את הימין הישראלי. אם הימין שואף להנהגה לאומית, ראוי לו להתחסן מתסביכי חרדותיו. במבט הזה, השקפת עולמו הפוליטית ונטייתו הרדיקלית השמאלית של נווה לא צריכה להשפיע על ההזדקקות לחכמתו. נלמד מרבי מאיר שהשכיל ללמוד מאלישע בן אבויה, "תוכו אכל קליפתו זרק".

כאשר הנשיא טראמפ מסביר, או אף מנסה להבטיח, שאין לישראל מה לדאוג ממטוסים מתקדמים, המופעלים בידי תורכיה, הוא מתעלם ממגבלות השליטה המעצמתית של ארה"ב כפי שמתבטאות בסדר העולמי החדש. בטווח הזמן המיידי,  נקודות החיכוך הפוטנציאליות בין תורכיה לישראל מצויות במרחבי סוריה, ובמרחבי רצועת עזה. אולם העוינות של משטר ארדואן לישראל, עלולה להתפתח  למרחבי חיכוך נוספים.

העיוורון ביחס לפוטנציאל האיום של כוחות החמאס בעזה - שבו לקתה המערכת הביטחונית במהלך התקופה שקדמה לבוקר שבעה באוקטובר -  יכול להסביר כיצד התרעה מצרית, אם אכן נשלחה והתקבלה, לא הצליחה לחולל במערכת הישראלית הערכות וכוננות מתאימה. לסוגיה זו תידרש במלוא עומקה וועדת החקירה, שהגיעה השעה שתתחיל בעבודתה.