בגלל שיטת התיק הפתוח מתנהגים רוב שרי הליכוד כמשותקים – ולמעט כמה אמיצים – אינם מחוקקים חוקים כנגד שלטון הפקידים ובית המשפט, ואינם יוזמים פעולות נגד הטייקונים כדי להתמודד עם יוקר המחיה. אבל צריך לומר: העם כבר הבין, ושעונה של האליטה מתקתק במהירות לאחור. הוא לא ישקוט, עד שכל הפושעים הללו מטעם המדינה לכאורה יישפטו, וימצאו את המקום הראוי להם מאחורי סורג ובריח.
אם מישהו היה צריך הוכחה נוספת לעובדה שהאליטה שלנו כבר אינה הגמוניה, משמע, היא כבר אינה יכולה לשלוט בתודעה ולנתב את דעת הקהל כרצונה, הגיע האירוע של הפצ"רית בחוף הצוק, והוכיח זאת שוב...
מאז ה- 7/10 הפכה המילה בגידה אורחת קבועה בפוסטים, ברשתות החברתיות ובשיח הפוליטי בישראל. אחרי חשיפת קנוניית שדה תימן היא כבר הפכה לסלוגן השגור בפי רבים. אבל, מה ממעשיהם של כל אלה שאנחנו מייחסים להם בגידה, עומד בהגדרת החוק הישראלי?
האם אליטת ההון' שלנו מנסה להסיט את מבטנו מהעיקר בפרשת שדה תימן, ולהתמקד בפצ"רית? האם יהיה בישראל מי שיתעקש לחבר את כל הנקודות לתמונה אחת שלמה? האם תאוריית הקונספירציה תתברר כקונספירציה אמיתית? מה תהיינה השלכותיה?
כמה שנדמה לנו שאנחנו יודעים לשמוע את תת אלוף אורן סולומון, פשוט לא להאמין איך שהרמטכ"לים פירקו את הצבא בשיטתיות וביסודיות כזאת, שכשהגיע השבעה באוקטובר מה שנשאר ממנו היו רק כמה ברגים וחלקי חילוף. איפה הצבא דווקא כן הצליח לתפקד יפה? בקבירת התחקירים של סולומון...
האם משפט נתניהו יכול להתקיים כהליך ניטרלי, אובייקטיבי, “הנדסי”? שהרי הצדק איננו ואף פעם לא היה ענין אובייקטיבי. הוא מטבעו תלוי הקשר תרבותי, חברתי, ערכי, כפי שטוענת הגישה הפוסט־מודרנית והפרשנות ההלכתית-יהודית.
בין אם אתם תומכים בשמאל או בימין הפוליטי, אתם חשופים למאמצים רבים 'להדביק' אתכם בפאניקה מוסרית ובפסיכוזת המונים. אלה הם הכלים שבהם מעצבי דעת קהל מעצבים המון ומניעים אותו לפעולה. 'אל תצאו פריירים'! אתם יכולים לתמוך בצד זה או אחר של המפה הפוליטית גם בלי להיות חומר בידם של אחרים, ולבחור לעצמכם את המאבקים שלכם מחוץ לעדר, המונע ומונהג ע"י אחרים.
ה- WOKE המיר את שיח העובדות של חסידיו בנרטיבים. זה הופך אנשים לחלשים יותר מבחינה אינטלקטואלית, לא משום שזה מונע מהם ידע, אלא משום שזה פוטר אותם מהמאמץ הכרוך בחשיבה. עובדות דורשות ניתוח, הטלת ספק והכרה במורכבות; הן מאתגרות את תפיסות העולם שלנו ומאלצות אותנו להתמודד עם מציאות שאינה תמיד נוחה. בזכות הווק, אנחנו חיים היום בעולם נטול עובדות.
אחת התמורות המרתקות בתנועת המחאה בישראל, הוא המעבר מדפוס המחאה המקובל, אותו מובילים צעירים בשוליים, לדומיננטיות רדיקלית גוברת של בני הגיל השלישי. בשנה האחרונה נרשמה אף עלייה בדיווחים על קשישים שנעצרו בחשד לתכנון פיגועים, או אף ניסיון להתנקש בראש הממשלה. מה משמעות הדבר? האם זוהי תופעה חריגה ומבודדת, או סימפטום של שינוי חברתי עמוק?
