האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בין מדינות צריך לנהוג על פי צדק, מוסר וזכויות אדם. נכון? ממש לא! היחסים הבין־לאומיים אינם מתקיימים בתוך מדינה. אין ריבון עולמי שמסוגל להשליט חוק, אין משטרה עולמית אפקטיבית, ואין בית משפט שמסוגל תמיד לכפות את החלטותיו על המעצמות. זוהי מערכת של תחרות בין ישויות ריבוניות, שבה כוח, אינטרס, הרתעה ויכולת כפייה, ממשיכים להיות מרכיבים מרכזיים. לכן, מי שמוותר על אינטרסים לאומיים משיקולי מוסר, קורס!
השאלה אם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי נשמעת לכאורה פשוטה, אך היא נעשתה בשנים האחרונות כמעט בלתי אפשרית להכרעה בעולם המערבי כולו: השסע הפוליטי נעשה עמוק כל כך, עד שלגיטימיות המנהיג הפכה להיות תלויה בזהותו של מי שמביט בו.
דמותו של איתמר בן גביר אינה דמות השר האידאלי בעיני. אבל מול הביצועים העלובים של קודמיו צריך להצדיע לו. וכדאי שגם בני האליטה שלנו יטמיעו, שביקורת היא באמת ביקורת, רק כשהיא בוחנת באמת גם חוזקות וגם חולשות. אחרת אין בה יותר מ'ממבו ג'מבו' פוליטי מטופש ועצוב.
מכיוון שאין לגיטימציה לקיומה של "חילוניות" באיסלאם, מנהיגי ערב אינם יכולים להרשות לעצמם להצטייר כחילוניים. זהו הפרדוקס המרכזי של השליט הערבי המודרני – שבהיעדר יכולת להכפיף את צוויי הדת ל'ריאל פוליטיק' – מערער הסכמים, ויוצר מדרון חלקלק בטווח הארוך למלחמה.
בעוד שהסכם חודייביה משמש בהלכה כמודל לשביתת נשק טקטית וזמנית מול אויב ישיר, הבריתות המבוססות על אויב משותף וטובת המדינה (מסלחה) מאפשרות הלכתית ליצור שיתוף פעולה אסטרטגי ארוך טווח עם גורמים לא-מוסלמיים. אבל, כאן אנו מגיעים לאופוזיציה האיסלאמיסטית…
אלימות הפורעים ביו"ש ממקדת קשב בינלאומי מסוכן, לעצירת פעולותיה של מדינת ישראל בכלל מרחבי יו"ש, ובעיקר באזור החיוני הזה. בנוסף, במבט אל החברה הישראלית, האלימות הפרועה מסכלת את האפשרות להסכמה לאומית רחבה לפעילות הממשלה, הממוקדת נכון בסדר העדיפויות הלאומי הניתן להסכמה.
בתורת השרידות (ובביקורת המערכתית הרחבה) של ד"ר אורי מילשטיין, ועדות חקירה הן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. מילשטיין רואה בוועדות החקירה לסוגיהן מנגנון עיקרי של "התרבות הארגונית הפגומה" בישראל, שתפקידו האמיתי הפוך מתפקידו המוצהר.
ככל שננסה לצנזר, למחוק, לאסור פרסום או להשתיק מידע, נגרום לתוצאה ההפוכה: להעצמתו, להפיכתו לוויראלי ולמשיכת תשומת לב גדולה בהרבה מזו שהייתה ניתנת לו, אלמלא הניסיון לחסום אותו.
פרופסור ארנון סופר בלט בייחודו במאמציו האישיים להשפיע על מקבלי ההחלטות בישראל, ולהכווינם לצעדים ההכרחיים למגמות הפיתוח האזרחיות והביטחוניות, הנדרשות לעתיד מדינת ישראל. בכך פעל, לא רק כפרופסור במרחבי המחקר וההוראה, אלא כסוכן השפעה לעיצוב כיווני התפתחות מדינת ישראל.
הסכם מדיני אינו תחליף לביטחון לאומי, אלא נדבך אחד מתוך הארכיטקטורה שלו. כשאומה מסתמכת על ערבויות דיפלומטיות בלבד ומזניחה את נכסיה האסטרטגיים, ההסכם הופך מנכס לסיכון המייצר אשליה מסוכנת של יציבות. בדף זה ריכזנו אוסף ממים אינטרנטיים ראשון על שוויים של הסכמי נייר, בעולם המתנהל ע"י מאבקי עוצמה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
