מדהים איך היעדר שיקול דעת מקצועי בטיפול בהפרות סדר, מביא את השוטרים ליפול שוב ושוב לפח שטומנים להם המפגינים. מתכנני ההפגנות מועדים למשקלן הציבורי העצום של הטיעונים על אכיפה בררנית, ופועלים לנטרל אותן בתבונה רבה. הם יצרו אירוע שמזכיר את פרשת 'משפטים בושה' שהפך סמל לאכיפה בררנית כנגד הימין, וגירו את המשטרה לבצע מעצר מיותר, והיא מצידה לא החמיצה הזדמנות ליפול בפח.
לאחר כמעט שנה, המועקה הציבורית הולכת ונעשית כבדה, נראה כאילו הכול כבר נאמר ובכל זאת, בהיבטים בסיסיים כמו למשל שחיקת יחידות המילואים ומשפחותיהם, טרם הובנה בציבור ובהנהגה משמעותה של מלחמה אזורית קיומית ומתמשכת. בשלב זה מדינת ישראל רחוקה עדין מגיבוש תפיסה מתאימה לניהול מלחמה כזו, מה שמעצים את השאלה כיצד יכולה ישראל להביא את המלחמה לסיום רצוי. התשובה לשאלה הזו תתברר רק בשנה הבאה, בחתירה לתפנית משמעותית לטובה בכלל זירות המלחמה, בציפייה מאמינה לבשורת ישועה.
מדוע צה"ל מדשדש בזירת עזה כבר שנה ואיננו מסוגל להכריע? מדוע כל העימותים עם עזה לפני כן הסתיימו בכלום ושום דבר? מדוע גם במלחמת לבנון השניה לא הצליח צה"ל במשימותיו? מה פשר הלהג הבלתי פוסק על 'האויב מורתע'? מדוע כולם רואים את הלקונה הזו של צה"ל חוץ מהצמרת הצבאית? הכשל הזה נובע מהדוקטרינה הצה"לית המטופשת, 'דוקטרינת ההרתעה'.
הביקורת הקשה על חוסר האובייקטיביות של מנחי העימות הנשיאותי, בין טראמפ להאריס, ביטויים כמו 'ערוצי התבהלה' ו'מכונת הרעל' - כל אלה הינם תגובות לשינוי פניה של התקשורת בעשור האחרון. עיתונאים שבעבר נחשבו למתווכים ניטרליים בין הצדדים הפוליטיים, הופכים היום יותר ויותר לשחקנים פוליטיים בפני עצמם. תופעה זו - המכונה תקשורת אקטיביסטית ופוסט ג'ורנליזם - מעלה שאלות קריטיות לגבי עתיד השיח הדמוקרטי, האובייקטיביות העיתונאית, והיכולת לנהל דיון ציבורי פתוח והוגן בעידן החדש.
רבות מכרזות המחאה של הימין הבריטי ברשתות החברתיות במהומות באוגוסט 2024, עשו שימוש בחיילי מלחמות העולם להעברת מסרים עכשוויים. הן מציגות ביקורת סאטירית על המצב החברתי בבריטניה, שיוצר תחושה, שהקרבתם של הלוחמים אז הייתה לשווא ונזנחה. שאזרחי המדינה נאלצים היום להתמודד עם קשיים כלכליים ומחסור בדיור, בעוד שמשאבי המדינה מופנים לקליטתם של מהגרים לא חוקיים, המבקשים להפוך את בריטניה ל'מדינת שריעה'.
תקציר: אם המיוחסים יבקשו להיות ישרים עם עצמם ויתבוננו במראה, הם יראו אליטה ריקה מתוכן, שאינה משרתת, שבגדה בעצמה ובעמה למען צרכיה האישיים החומריים. רק שוואקום מתמלא תמיד, ואותם 'בבונים לאומיים' – נשוא הבוז והלעג – שפטורים מתסביכי האשמה המערביים, כבר 'הבשילו' דיים, כדי לקחת מידם את ההגה ולנווט את ספינת המדינה היהודית הציונית הדמורקרטית…
תודעת הביטחון של האויב שמאפשרת לו להגביר מידי יום את עצמת ההתקפות לשטחה של ישראל, גם כנגד מטרות אזרחיות בנהריה, ויישובים במעגל השני, מחייבת את מדינת ישראל בנקיטת תגובה המבטאת תפנית ביחס לאילוצי הלחימה שהתגבשו.
ממה נובעים השסעים שנפערים בחברות המערביות, כולל אצלנו? מדוע נוצרת העויינות הזו בין קבוצות אוכלוסיה, שמבטלת את הסולידריות הלאומית ומאיימת להקריס את המערב מבפנים? במאמר זה אטען, שהבנת השסעים הללו מחייבת הבנה של החיבור בין שתי תיאוריות: האחת היו התיאוריה הסוציולוגית הוותיקה שם 'אנחנו והם', והאחרת היא תיאוריית/פוליטיקת הזהויות.
הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 33 של הכרזות העוסקות ברפורמה המשפטית או בהפיכה המשטרית - הכל ע"פ עיניכם - ובתנועת המחאה שדוהרת הלאה... עיון מועיל ומהנה, ככל שניתן!
"לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה..." שרה גלי עטרי, ואנחנו איתה. רק שמי שסבור שאנחנו לבד בסיפור הזה כדאי לו לצאת למסע במערב ולהתבונן בהפיכה השיטתית של רחובותיו לרחובות בערים מזרח תיכוניות, מטונפות ומצחינות... התופעה של השלטת טינופת במרחב הציבורי ע"י מהגרי אירופה איננה רק בעיה של ניקיון או סדר, אלא כלי במאבק חברתי ופוליטי עמוק, המשקף תהליכים רחבים של שינוי חברתי וזהותי באירופה ומאבק על השליטה במרחב הציבורי.
