האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
לדעתי, מספר אנשים בשב״כ החליטו ללכת את ה'אקסטרה מייל' במטרה לייצר אירוע בטחוני חמור שיוביל להפלת הממשלה… כי זה מה שהם יכלו לתרום למאמץ של קפלן. הם השב״כ שאחראי על עזה, ולכן פעלו בגזרה שבה יכלו לפעול, כאשר המחנה כולו פועל בצירים שונים למען אותה מטרה.
כאשר כוחות צה"ל מתבססים במרחב הביטחון על אדמת לבנון, נוצרה לחיזבאללה הזדמנות לשוב למלחמה אותה הכיר נגד כיבוש אדמת לבנון, בתקיפת גרילה של כוחות צה"ל, גם באמצעות נשק הרחפנים, ובמקביל, להתיש את תושבי הצפון.
אחת הסיבות שהפרקליטות נלחמת על הותרת מח"ש תחת ידיה היא השליטה על המידע שיש שם. במח"ש אספו הרבה מידע על יחסים "בינו לבינה", וכך אפשר להחזיק את השוטרים, כולל הבכירים שבהם, באזורים מוצנעים. כי המאפיה היוריסטוקרטית לא תוותר על כלי הסחיטה הללו…
איך נפטרים מהשיח המעצבן הזה על כשלי הפיקוד? תוקפים דווקא את החיילים על היעדר מוסר, ומדליפים זאת לתקשורת הליבה האקטיביסטית, כי 'פניקה מוסרית' אהובה במיוחד על יועצי השמאל, כי היא תמיד 'עובדת' עלינו…
אליטיסטים יקרים, זכרו את האמת הפשוטה של הכוח: "כשיש לך קצת, אתה רוצה עוד. כשיש לך עוד, אתה רוצה יותר. וכשאתה מאבד את הכל, אתה מבין שהספיק לך הרבה פחות!"
שופט העליון ח'אלד כבוב נתן לנו המחשה בשידור חי לפער הרלוונטיות שתפסו 'העליונים' מעמם. בדיון בג"ץ על ועדת חקירה ממלכתית, הוא גילה פתאום "שיש הסבורים שבג"ץ נגד המדינה"…
בצה"ל ובדרג המדיני לא וויתרו לרגע על המטרה לפירוק חיזבאללה מנשקו. זה יקרה בהמשך. המאבק נגד חיזבאללה ימשיך לאתגר את צה"ל ובסבירות גבוהה יתפתח במוקדם או מאוחר למערכה נוספת.
אם יש אדם המסוגל לספק הסבר רציונלי לרצף הטיוחים, שאינו מסתכם בבגידה, נשמח להקשיב. בהיעדר הסבר כזה, נקודת המוצא היא שכל קונספירציה גרועה פחות מהאמת, והטיפול בה יגיע אחרי הבחירות – אם וכאשר ישוב הימין לשלטון.
חרמות פוליטיות ותרבות הביטול אינן נחלתו הבלעדית של מחנה אידאולוגי אחד. הימין, הן בעולם והן בישראל, אימץ כלים אלו מתוך צורך להגן על זהותו, להשיב כוח, ולהתמודד עם אתגרים תרבותיים ופוליטיים. כך משתנים כללי המשחק הפוליטי: במקום שיח דמוקרטי המבוסס על שכנוע, מתפתח שיח המבוסס על סנקציות…
תופעת הביטול וההשתקה של ימינו, היא הסתגלות טכנולוגית של מנגנון עתיק. היא התפתחה מהמרחב המיקרו־חברתי של הילדות, דרך מוסדות העולם העתיק וימי הביניים, ומשטרים טוטליטריים במאה ה־20, ועד לתרבות ה־Woke בעידן הפוסט־מודרני. חרף שינויי ההקשר, מתקיימת רציפות מבנית: מנגנון של סימון חריגה, ודה־לגיטימציה והדרה, המשרתים מבני כוח משתנים.
