האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המעבר מתנועה מהפכנית אל עבר מנגנון מדיני ומבוסס הוא אחד מהאתגרים החמורים ביותר העומדים בפני הנהגות ברצון לבסס משילות וריבונות, גם אצלנו ביו"ש. ההתמסדות היא תנאי הכרחי לייצוב השלטון, להפסקת האלימות, למעבר מלוחמת גרילה או מחאה להסדרת נורמות, ולהבטחת הישרדותו של המפעל החדש. אבל איך עושים זאת?
קיימת הסכמה רחבה שתופעת פורעי החוק ביו"ש הגיעה למקום, שבו היא מסכנת את מדינת ישראל ומעמדה בעולם, ולא רק את ההתיישבות. בכל דרך, מדינת ישראל חייבת להשיב לעצמה שליטה ריבונית מוחלטת על המתרחש במרחב, ולהקצות לכך את המשאבים הנדרשים.
הפרעות נגד פלסטינים – המתחוללות במרחבי יו"ש בידי קבוצות צעירים יהודיים – מסכנות את כושר העמידה הישראלי במאבק על זכויותיה בירושלים ובמרחבי יו"ש. למרות שמדובר בקבוצה קטנה שאינה עולה על כמה מאות, היא מהווה איום אסטרטגי על האינטרסים החיוניים של הביטחון הלאומי הישראלי.
במצב מופרך – שבו לעם אחד מותר לעשות הכל בקרקע; והחוקים והרגולציה חלים רק על העם האחר – אם היה לנו נוער גבעות גם בנגב, מצב אדמות המדינה שם היה טוב הרבה יותר!
ישנם כאלה, שמשהו אצלם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות…
