פנחס יחזקאלי: דִּיסִידֵנְטים – פורצי גדר – וחשיבותם לארגונים

[בתמונה: דיסידנטים הם היחידים בקבוצה ששואלים, למה... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay][בתמונה: דיסידנטים הם היחידים בקבוצה ששואלים, למה... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

דִּיסִידֵנְטים - פורצי גדר – בארגונים: אי אפשר איתם בשגרה. אי אפשר בלעדיהם בעת משבר...

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על: 'תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

 

עודכן ב- 6 בספטמבר, 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על חשיבותם של 'בנדיטים' - 'פורצי גדר' בארגונים. למאמר האחר לחצו: 

*  *  *

ילדים מתאפיינים, בין היתר, בסקרנות רבה, ושואלים בלי הרף, 'למה?'. בשלב מסוים, המשוב שהם מקבלים מהסביבה גורם להם להפסיק לשאול, אבל יש יוצאים מהכלל שממשיכים... כאלה הם הדִּיסִידֵנְטים. הם הבודדים, שאינם מאבדים את הסקרנות, וממשיכים לשאול 'למה', גם, ובעיקר, כשלא נוח... 

דִּיסִידֵנְט (Dissident) - או במינוח האקדמיה ללשון העבריתפָּלִיג - הוא אדם המתנגד לדעה הרווחת בדת מסוימת, במסדרונות השלטון; בקבוצה חברתית או בארגון, וקורא עליה תגר. דִּיסִידֵנְטים יכולים לצמוח כחלק מהמערכת, או להתפתח מחוץ לה (ראו בהמשך).

הדיסידנט הוא אינטלקטואל מטבעו (כי הוא יודע לשאול...). אין לו גבולות, והוא פורץ גדרות מטבעו. אם הוא מוצא, שההיררכיה הפורמלית מתנהלת במסלול בעייתי, הוא מוצא את הדרך לעקוף אותה. חוקים ונהלים אינם מרתיעים אותו ו/או מגבילים את פעילותו.

[להרחבת המושג: משוב - היזון חוזר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'קבוצות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ארגון', לחצו כאן]

[בתמונה: הדיסידנט הוא אינטלקטואל מטבעו (כי הוא יודע לשאול...). אין לו גבולות, והוא פורץ גדרות מטבעו... האלוף גרשון הכהן. התמונה: אוסף התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]

[בתמונה: הדיסידנט הוא אינטלקטואל מטבעו (כי הוא יודע לשאול...). אין לו גבולות, והוא פורץ גדרות מטבעו... דיסידנט בן ימינו - האלוף גרשון הכהן. התמונה: אוסף התמונות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל]

מעצבנים מצד אחד - ברכה מצד שני...

[בתמונה משמאל: ברכה גדולה משתי סיבות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

דִּיסִידֵנְטים הם לפעמים אנשים מעצבנים, כיוון שהם לא יחמיצו יבלת לדרוך עליה... אבל בה בעת, הם הברכה הגדולה ביותר שיכולה להיות למערכת, משתי סיבות עיקריות:

  1. הם מייצרים, כל העת, משוב/היזון חוזר בזמן אמת לקברניטים, ומעמידים מולם מראה. אם המשובים שלהם נלקחים ברצינות, הם מסוגלים לגרום לכך, שהארגון לא ישקע לתוך פרדיגמות שגויות, לא יתנתק, ולא יפתח 'פער רלוונטיות' מהמציאות (ראו תרשים למטה).
  2. הם חיוניים לתהליכי קבלת החלטות, בשל יכולתם להביא לדיון דעה שונה ולאתגר את החשיבה הקבוצתית של חבריהם. ככל שמועלות נקודות מבט שונות בדיון על ההחלטה, כך גדל הסיכוי להחלטות נכונות (הרפורד, 2015, ע' 67).

[בתמונה משמאל: ברכה גדולה משתי סיבות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

הנטייה הזאת, 'לפרוץ מסגרות', 'לעגל פינות' ולהתעלם מחוקים שלדעתם אינם רלוונטיים; כמו גם, הביקורת שה דיסידנטים משמיעים, כל העת, על הפרדיגמה השלטת ועל האוחזים בה, מהווים 'כאב ראש' מתמיד לכל מערכת, בעיקר למנגנונים ביורוקרטיים. הביקורת הזו מרגיזה במיוחד את בעלי העוצמה בקבוצה, כיוון שהיא מערערת תדיר את מעמדם. לכן, נטייתם לבוא איתם חשבון. הם מסולקים מקבוצות ומארגונים, מועמדים לדין, מוטרדים, נחקרים, נאסרים; ובמשטרים טוטליטריים, דִּיסִידֵנְטים פוליטיים אף מוצאים להורג. 

נטייתם של דִּיסִידֵנְטים 'לשבור מסגרות' ולהתעלם מנהלים ומחוקים ש'מפריעים' להם מקלה מאוד על המנגנון להיפטר מהם, ולעכב את קידומם. לעתים אנשי המנגנון מצליחים להדביק להם מעמד של מעין 'ליצני חצר', שמותר להם לומר כמעט הכל, אבל איש מהשומעים אינו באמת מתייחס...

[להרחבה בנושא 'פרדיגמה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'פער רלוונטיות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'עוצמה', לחצו כאן]

[בכרזה: פער רלוונטיות מהו? הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: פער רלוונטיות מהו? הכרזה: ייצור ידע]

דִּיסִידֵנְטים שהצליחו להגיע ל'ראש הסולם'

אבל יש דִּיסִידֵנְטים שנחנו בתבונה ארגונית שמאפשרת להם לצלוח את ההתנגדות, וליצור מאחז עוצמתי בקבוצה. המנגנון עושה הכל אמנם כדי שלא יגיעו לפסגה, אבל גם מנגנונים טועים לעיתים ודברים מתרחשים מהסיבות הלא נכונות... 

כך למשל, בארגון נוקשה כמו משטרת ישראל, הצליחו שני דִּיסִידֵנְטים להסתנן לפסגה: המפכ"לים, שאול רוזוליו ואסף חפץ, וכשעזו כן, בהחלט הצדיקו את חרדת המנגנון מהם. כל אחד בתורו ניסה - לחרדת המנגנון - לשנות את המשטרה:

  • שאול רוזוליו (ראו תמונה למטה מימין) הצליח להגיע לתפקיד סגן המפקח הכללי, אולם המנגנון דאג שאהרן סלע ייבחר תחתיו. לעג הגורל הוא שסלע נפטר מהתקף לב פחות מחודשיים לאחר מכן, ורוזוליו ירש את מקומו. כמפכ"ל, הוא ביצע רפורמות שזעזעו את המנגנון: הוא פתח את שורות המשטרה לקציני צה"ל ולאקדמאים, בכוונה לשנות את התרבות (תוכנית הגיוס הרב שכבתי - הגר"ש).
  • אסף חפץ (ראו תמונה למטה משמאל) - הגיע למשטרה מצה"ל לפקד על הימ"ם - עבר אחר כך להיות מפקד היחידה המרכזית במחוז תל אביב. שם הוא נרדף על ידי מפקדיו, הושעה מתפקידו, ובהמשך הורשע על ידי בית הדין המשמעתי של המשטרה - במשפט מתוקשר - באי מילוי הוראה, בהדלפת מידע מסווג ובגילוי דברים הנוגעים לפעולת המשטרה לעיתונאים. אבל, לעג הגורל הוא, שדווקא האירוע הזה שינה את תכניותיו לוותר ולפרוש, הפך אותו לפופולרי בציבור ובקרב השוטרים, ובנה לו עמדות כוח במשטרה. כשהתקרב לפסגה, המנגנון המשטרתי נלחם בו, ודאג שמי שייבחר למפכ"ל יהיה רפי פלד; אולם, הסתבכותו של פלד, שבגינה נאלץ לעזוב אחרי שנה, הביאה אותו לפסגה 'מהסיבות הלא נכונות'. כמפכ"ל נלחם חפץ להנחיל למשטרה אסטרטגיה של שיטור קהילתי, בהצלחה מוגבלת מאוד. ההתנגדות לשינוי הייתה כמעט כוללת... את המחיר משלמת משטרת ישראל עד היום!

[בכרזה: בארגון נוקשה כמו משטרת ישראל, הצליחו שני דִּיסִידֵנְטים להסתנן לפסגה: המפכ"לים, שאול רוזוליו ואסף חפץ... התמונות: משטרת ישראל. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: בארגון נוקשה כמו משטרת ישראל, הצליחו שני דִּיסִידֵנְטים להסתנן לפסגה: המפכ"לים, שאול רוזוליו ואסף חפץ... התמונות: משטרת ישראל. הכרזה: ייצור ידע]

שעתם היפה של הדִּיסִידֵנְטים היא בעת משבר...

בעת משבר, הארגון זקוק להם יותר משהם זקוקים לו... הם היחידים שיכולים לנווט ולמצוא עבורו את הדרך הנכונה. כאשר דִּיסִידֵנְט מגיע לעמדת כוח, הוא מכיר ביתרונם של דִּיסִידֵנְטים למערכת, מאתר אותם, מטפח ומקדם אותם קרוב אליו.

אבל, אלה הן תקופות בנות חלוף. על מהרה משתלטים 'אומרי ההן' בחזרה, ועולם כמנהגו נוהג.

[התמונה משמאל של דויד פטראוס היא נחלת הכלל]

דוגמה טובה בתחום הארגוני לדִּיסִידֵנְטים שמונה בשעת מבחן קשה ויצר מפנה, הוא הגנרל דויד פטראוס (ראו תמונה משמאל), שקיבל ב- 2007 את תפקיד מפקד הכוח הרב לאומי בעיראק, אחרי שהתפקיד חדל להיות אטרקטיבי, משום שהכישלון האמריקני כבר לא ניתן היה להסתרה. 

פטראוסדִּיסִידֵנְט עם קבלות - פיקד לפני כן, בשנת 2003 על הכוחות האמריקניים במוֹסוּל, העיר השלישית בגודלה בעיראק. הוא התעלם מחלק נכבד ממה שהורו לו מפקדיו לעשות, במיוחד כשניתנה ההוראה לפטר את כל מי שהיה קשור למפלגת הבעת' (ההחלטה הטיפשית הזו הייתה הסיבה העיקרית לכאוס שהשתרר אז בעיראק, כיוון שכל מי שהיה בעל יכולת וניסיון ניהוליים היה חייב להיות חבר מפלגת הבעת'...).

[התמונה משמאל של דויד פטראוס היא נחלת הכלל]

פטראוס - בניגוד להוראות - השאיר בתפקידו את המושל הנבחר החדש של מוסול, שהיה איש בעת' לשעבר. הוא חיפש ומצא סידור שאפשר לו לפתוח את הגבול עם סוריה, ובכך פעל בניגוד לעמדת מחלקת המדינה, שביקשה לבודד את הסורים. עקב כך התלוצצו בצבא ארצות הברית, שתחת פיקודו של פטראוס הייתה הדיוויזיה המוטסת ה־ 101 הדיוויזיה היחידה בצבא ארצות הברית שהייתה לה מדיניות חוץ משלה.... בנוסף, התעלם מהתנגדותו של הממשל האזרחי בבגדאד, והעלה את המחיר שקיבלו האיכרים המקומיים תמורת החיטה שלהם. הוא סבר, ששוק חופשי הוא רעיון יפה, אבל מחיר מינימום יקנה לאמריקנים תומכים, משום שמצבם הכלכלי של החקלאים ישתפר... (הרפורד, 2015, ע' 67).

פטראוס תוגמל על הצלחתו - ועל המרדנות שגילה בפתיחת הגבול הסורי - בכך שלא קיבל את המינוי הקרבי שכה רצה. תחת זאת הוא מונה לאחראי על אימון המשטרה והצבא החדש של עיראק, ואחר כך נשלח ל'מקרר', לתפקיד האפור של מפקד בסיס פורט לוונווֹרת' בקנזס. אולם, הוא ניצל תפקיד זה לכתוב מחדש את הדוקטרינה הצבאית של המלחמה בהתקוממות, ובכך, השפיע עמוקות על האסטרטגיה האמריקנית (הרפורד, 2015, עמ' 68-67).

אבל, כשהנסיבות התחילו ללחוץ והפיקוד לא מצא מוצא אחר, נשלף הדִּיסִידֵנְט פטראוס מן ה'מקרר' ומונה מפקד הכוח הרב לאומי בעיראק. ובאמת המינוי הצדיק את עצמו ופטראוס יצר מפנה זמני, עד שאנשי המנגנון חזרו לדרכם... 

[בתמונה: הטוב שבשונות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AKuptsova לאתר Pixabay]

[בתמונה: הטוב שבשונות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי AKuptsova לאתר Pixabay]

דִּיסִידֵנְטים חיצוניים למערכת

[תמונתו של עו"ד פנחס פישלר: פייסבוק]

כאמור, דִּיסִידֵנְטים יכולים לצמוח כחלק מהמערכת, אבל גם להתפתח ולפעול מחוץ לה. דִּיסִידֵנְטים פוליטיים רבים - כמו, נלסון מנדלה ולך ולנסה - התפתחו מחוץ למערכת, ואתגרו אותה מבחוץ.

דוגמה ל'דִּיסִידֵנְט חיצוני' עקבי ועיקש, שאיננו מרפה - שמאתגר את משטרת ישראל מבחוץ, מקשה עליה וגורם לה להשתנות - הוא עו"ד פנחס (פיני) פישלר, (ראו תמונה משמאל).

[תמונתו של עו"ד פנחס פישלר: פייסבוק]

פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), בתקופתו של בנימין זיגל. בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה. מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.

[לדף הפייסבוק, משטרת לואי דה פינס, לחצו כאן]

בתמונה: כאמור, דִּיסִידֵנְטים יכולים לצמוח כחלק מהמערכת, אבל גם להתפתח ולפעול מחוץ לה. דִּיסִידֵנְטים פוליטיים רבים - כמו, נלסון מנדלה ולך ולנסה - התפתחו מחוץ למערכת, ואתגרו אותה מבחוץ. דוגמה ל'דִּיסִידֵנְט חיצוני' עקבי ועיקש, שאיננו מרפה - שמאתגר את משטרת ישראל מבחוץ, מקשה עליה וגורם לה להשתנות - הוא עו"ד פנחס (פיני) פישלר, (ראו תמונה משמאל). [תמונתו של עו"ד פנחס פישלר: פייסבוק] פישלר הוא קצין משטרה לשעבר ביחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), בתקופתו של בנימין זיגל. בעל חמישה תארים אקדמיים, שלושה מהם בהצטיינות, ממייסדי תנועת אומץ, הגן בערכאות שונות על שוטרים וקציני משטרה רבים, פעמים רבות בהתנדבות. לוחם בלתי מתפשר למען טוהר המשטרה והאפקטיביות שלה. מייסד דף הפייסבוק "משטרת לואי דה פינס". מוציא מידי חודש דו"ח מסכם על חריגות במשטרת ישראל, שהפך חומר חובה בידיהם של אנשי אקדמיה ואזרחים שאכפת להם.

הכנסת דִּיסִידֵנְטים לארגון משנה תרבות ארגונית

אחת הדרכים להיפטר מתרבות ארגונית. גרועה היא בדרך של קידום דִּיסִידֵנְטים לתפקידי ניהול בכיר, תוך נטרול המנגנון מיכולת ההשפעה שלו בתחום זה. הדבר נעשה בדרך של הוצאת הסמכות למנות מידי הדרג הפיקודי, שהוא שליחו של המנגנון הפועל לשימור המצב הקיים.

פתרונות כאלה נכון ליישם - ולו לפרק זמן מוגבל - בארגונים שמצויים במשבר רלוונטיות מתמשך, נוסח משטרת ישראל

[להרחבת המושג: 'תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לשם המחשה, ראו הצעה לשינוי שיטת הקידום והמינוי במשטרה]

[בכרזה: רק דיסידנטים יודעים לשנות תרבות ארגונית... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

[בכרזה: רק דיסידנטים יודעים לשנות תרבות ארגונית... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com. הכרזה: ייצור ידע]

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על: 'תרבות ארגונית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על: 'אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה