יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם)

[מקור תמונתו של גל הירש, באדיבות דובר צה"ל; תמונתו של רב אלוף אביב כוכבי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Operationalcow48. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

[מקור תמונתו של גל הירש, באדיבות דובר צה"ל; תמונתו של רב אלוף אביב כוכבי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Operationalcow48. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

ניסיונו הכושל של צה"ל, בעשור הראשון של המילניום, להתמודד עם סוגיית המורכבות בלחימה ממוקד במרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם), שנחשף לציבור בעיקר על רקע הכישלון הצה"לי במלחמת לבנון השנייה. המלת"ם היה הכלי שדרכו ניסה צה"ל לבצע מהפיכה - תרבותית ומבצעית - בעניינים צבאיים, בעקבות מהפיכה דומה ומוצלחת שנערכה בצבא ארצות הברית... הוא נכשל.

[לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה' באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 12 בדצמבר 2022

יותם הכהן הוא יועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

יותם הכהן הוא מנהל של חברת הייעוץ דואלוג ויועץ בכיר במערכת הביטחון ובמגזר הציבורי, עוסק בתחומים של חשיבה מערכתית ואסטרטגית, בפיתוח מתודולוגיות למידה מתקדמות; ובעיצוב סביבות טכנולוגיות תומכות שיתוף ולמידה. יותם שימש בעבר כראש צוות תפיסת הביטחון הלאומית במכון ראות.

ליצירת קשר עם יותם הכהן: טל: 054-4702895; דוא"ל: [email protected]

לאתר חברת דואלוג, לחצו כאן.

*  *  *

מידי פעם מבליחה שוב ושוב לחדשות סוגיית ניסיונו הכושל של צה"ל, בעשור הראשון של המילניום, להתמודד עם סוגיית המורכבות בלחימה. כמו בדרך כלל עד היום, נשוא הביקורת הוא גל הירש, ששילם מחיר אישי קשה בתום מלחמת לבנון השנייה.

בפברואר 2020, היה זה עיתונאי חדשות 12, אמנון אברמוביץ', ששיגר במהלך הפאנל של אולפן שישי ביקורת מלווה בעקיצה כלפי הרמטכ"ל אביב כוכבי ותת אלוף במיל' גל הירש (מעריב אונליין, 2020):

"שמעתי את אביב כוכבי מתבטא עם ביטויים כמו 'נקודה סינגולרית', 'רכבים חכמים', 'רב מימדיות', 'כיול התפיסה', 'העצמת קטלניות'. אמרתי רגע - גל הירש חזר לשירות פעיל?... גל הירש הוא עכשיו הרמטכ"ל המתקרא אביב כוכבי?... אתה יודע, את ההבחנה הבאה שמעתי גם מרבין וגם משרון. הם הבינו משהו בצבא מלחמה. הם אמרו "ככל שהמילים גבוהות יותר - היכולת נמוכה יותר'"... (מעריב אונליין, 2020).

 [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

'מעריב': אברמוביץ' עקץ באולפן שישי את גל הירש שהשיב לו: "אתה אדם רע ומתוסכל" עיתונאי חדשות 12 עקץ את הרמטכ"ל ואת גל הירש, שלא נותר חייב ותקף אותו בחשבון הפייסבוק שלו: "אתה אדם רע ומתוסכל, שנים אתה רודף אותי באובססיה חולנית"

[לכתבה המלאה ב'מעריב', לחצו כאן]

הירש הגיב בחשבון הפייסבוק שלו וכתב: "‫באולפן שישי לעג אמנון אברמוביץ׳ לרמטכ״ל כוכבי ולי.‬ ‫הרי ידוע שיש אנשים של דיבורים ויש האומרים ומבצעים למען מדינת ישראל.‬ ‫הגיע הזמן להגיד לך אברמוביץ׳: אתה אדם רע, מר ומתוסכל. שנים אתה רודף אותי באובססיה חולנית, מנסה לבוז עם טינה מוזרה, מלגלג ומכפיש.‬ ‫עוד יסופר כיצד השתלבת בסיכול המינוי שלי למפכ״ל וגם אח״כ לא חדלת ללכלך... אתה אינך יודע מה היא מקצוענות, הגינות, מידתיות, ואתה פופוליסט מרושע, מוטה וחסר גבולות. יש עיתונאים ראויים, אתה לא כזה! ‫מופעי הרשעות שלך אינם באמת תקשורת, אני מקווה שיש מי שיבין שיש גבולות ויראה לך את הדלת החוצה" (מעריב אונליין, 2020; פייסבוק):

ההתנצחות התקשורתית הזו היא הזדמנות טובה לשוב ולעסוק מעט בניסיונו של צה"ל להחכים, ובתוצאותיו; או אם תרצו, בסיפור עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (המלת"ם).

בבלוג שלו, תיעד יותם הכהן (ראו תמונה משמאל) באתרו, דואלוג, את אחד הניסיונות החשובים שנערכו בצה"ל בעשור הקודם, לבצע מהפיכה - תרבותית ומבצעית - בעניינים צבאיים, בעקבות מהפיכה דומה ומוצלחת שנערכה בצבא ארצות הברית. כאמור, הניסיון נכשל. 

הדברים הובאו במאמר תחת השם: "מות המהפכה 3/4: ילדי המהפכה". ברשותו של יותם, אביא את הסיפור, כמות שהוא, מפיו...

[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [למאמר המקורי של יותם הכהן באתר דואלוג]

יותם הכהן: מות המהפכה - ילדי המהפכה

המהפכה בעניינים צבאיים

באזור סוף שנות ה-90 של המאה העשרים, ראשית שנות ה-2000 החלה מתרגשת על צה"ל מהפכה פנימית שתשפיע על דפוסי הפעולה שלו בעשורים שיבואו. שועלי קרבות וותיקים ושועלי תפיסה צעירים ברוחם חברו יחד בכדי לחשוב מחדש על מהות המקצוע הצבאי.

המהפכה הזו לא התקיימה בחלל הריק – היא הושפעה והשפיעה על רצף תהליכים ברמה העולמית שלימים קיבלו את השם המוסכם – "המהפכה בעניינים צבאיים" (RMA – Revolution in Military Affairs).

[להרחבה בנושא 'המהפכה בעניינים צבאיים', לחצו כאן]

בתמונה: המהפכה בעניינים צבאיים... [התמונה: מתוך סרטון היו טיוב: Revolution in Military Affairs" -- Why computer professionals should be concerned]

[התמונה: מתוך סרטון היו טיוב: Revolution in Military Affairs" -- Why computer professionals should be concerned]

כמו כל מהפכה, גם ה-RMA היה שילוב של שינויים דרסטיים ברמה הטכנולוגית (כניסה של יכולות אש, מודיעין ושליטה מדויקות החל מסוף שנות ה-70' של המאה הקודמת), לצד שינויים תרבותיים עמוקים שבמרכזם קריסת ברה"מ (באופן פרדוקסלי, דווקא להגות הצבאית הסובייטית הייתה תרומה נכבדת לקפיצות התפיסתיות שליוו את המהפכה המדוברת במערב).

המסמך האמריקאי - שכינס נכון לסוף שנות ה-90' של המאה הקודמת, את התפיסה האמריקאית לגבי השינוי - פותח בתיאור של רגע מבוכה: הדוויזיה המשוריינת הראשונה של צבא ארה"ב נדרשה במהלך המעורבות הראשונה של כוחות נאט"ו במלחמת האזרחים ביוגוסלביה לשמש כ"כח משכין שלום".

שלוש שנים אחרי התפרקות הגוש הקומוניסטי, מצאו את עצמם חיילי כוח המחץ המשוריין של ארה"ב - שיועד לעמוד מול גלי השריון הסובייטיים - יורדים מהכלים הכבדים ונדרשים לכוון את התנועה ברמזור. השאלה שארה"ב שאלה את עצמה אחרי תצוגת התכלית של מלחמת המפרץ, אחרי ההסתבכות בסומליה, ולקראת האתגרים שבפתח היא:

מה עושים עם צבא שיועד לנצח במלחמה הקרה בעולם של מלחמות שאיש עדיין איננו מבין לאשורן (גם כיום)...

[בתמונה: כוחות צבא ארה"ב בסומליה. צד אחד של המהפכה בעניינים צבאיים (Photo credit: Wiki Commons)]

[בתמונה: כוחות צבא ארה"ב בסומליה. צד אחד של המהפכה בעניינים צבאיים (Photo credit: Wiki Commons)]

אלא שמהלך השינוי שהצבאות יכלו להציע מתוך עצמם היה אינקרמנטלי (בעיקר שינויים באיזונים בתוך הצבא ואימוץ של חידושים טכנולוגיים), בשעה שנדרש שינוי עמוק ומהותי. כדי לפרוץ את התקיעות הזו נדרשה מערכת מורכבת תפיסתית חיצונית, הנשענת על מקורות השראה חדשים. לתוך הפער הזה נכנס גוף שצמח ועלה בצה"ל באותם שנים תחת השם: המרכז לחקר תורת המערכה, או בצבאית: המלת"ם.

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

ימי המלת"ם העליזים...

[בעל הזכויות בתמונתו של תא"ל ד"ר שמעון נוה משמאל, לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

בהובלת הוגה כריזמטי ומעורר מחלוקת בשם, שמעון נווה (ראו תמונה משמאל) דוקטור ותת-אלוף במילואים, ובשילוב כוחות עם דוביק תמרי (ד"ר ותת-אלוף גם כן) ועם צבי לניר (ד"ר וסא"ל במיל'), קידם המלת"ם ניסיון להגדרה מחדש של מקצוע המצביאות.

[בעל הזכויות בתמונתו של תא"ל ד"ר שמעון נוה משמאל, לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

מתוך חיבור שיכול להתקיים רק בעברית בין מערכה, כשלם הבסיסי של הפעילות הצבאית, לבין רעיונות מתוך תורת המערכות המורכבות, ומתוך השראה של ההגות הפוסט-מודרנית הצרפתית, עורר המלת"ם שיח ער אודות תפקיד הקצונה הבכירה בצבא בהקשר האופרטיבי של אותן השנים. המלת"ם הוכר בעיקר בקורסים המערכתיים שהוביל (הקומ"מ – הקורס המערכתי המתקדם).

לתפיסה החדשה היה גם יריב מר שסימנה לעצמה – הפרדיגמה הישנה של המלחמה, כפי שעוצבה במקורותיה על ידי הוגה הדעות הצבאי, קרל פון קלאוזוביץ,' במאה ה-19, או בכינוי אחר – החשיבה הצבאית המודרנית.

לפי קלאוזוביץ, המלחמה איננה אלא "דו קרב בקנה מידה גדול יותר". התיאור הזה נכון, לפי גישתם של ד"ר שמעון נווה וחבריו, אך ורק לשדה הקרב עצמו, או במילים אחרות – לרמה הטקטית, שם הפרקטיקה המעשית היא כל המשחק (ונמצא שם מילים כמו כיבוש, הבקעה, הפעלת אש, תנועת כוחות וכיוב').[בתמונה: קרל פון קלאוזביץ כבר לא... התמונה היא נחלת הכלל]

כאשר עולים רמה אחת למעלה, אל הרמה המערכתית (המכונה: אמנות המערכה), נוצרים דפוסים שהם, לא שכפול והרחבה של דו-קרב, אלא אירוע מסדר גודל חדש. הביטוי השגור על כך שניתן לנצח בקרב אך להפסיד במלחמה/מערכה מתאר מציאות זו במדויק.

לטענתם, התפיסה הישנה מצמצמת את הבנת הצבא את עומק האתגרים מולם הוא עומד (בכך שכל אתגר הופך לטכני/טקטי), ועל כן תפיסה מערכתית צריכה להתמודד עם המערכת המורכבת כמכלול.

[בתמונה משמאל: קרל פון קלאוזביץ כבר לא... התמונה היא נחלת הכלל]

אם בפעם הקודמת הנחנו תשתית לדיון בצבא תחת מודל פס הייצור, התפיסה מערכתית מציגה את המודל הזה כבלתי רלוונטי, ממספר סיבות שפועלות יחד:

  • מודל פס הייצור הוא מודל הפועל מלמעלה למטה (Top Down), כך שהמהנדס או המפקד אמור לדעת "לשם מה" וגם "איך" להביא את התוצאה הרצויה.
  • לפועלים עצמם אין כל שיקול בייצור ולא כל שכן ביחס לתוצר הסופי.
  • המודל הזה פועל במערכת סגורה, שבה כל המשתנים הרלוונטיים ידועים, אבל לא יכול להתרחש בעולם הכאוטי של מלחמה. בניגוד למהנדס, המפקד לא באמת יודע מה הכוחות שלו יכולים לעשות.
לכן, רכיב יסודי מאוד בתפיסה המערכתית (וזה שנתרכז בו בפעם הזו) פועל מלמטה למעלה (Bottom Up) – החיכוך של הכוחות עם האתגרים מייצר ידע בקרב הדרג הפיקודי. במידה רבה, בהשוואה לפס הייצור, הפועלים הם אלו שמגששים ומסייעים להבין מה זה בדיוק הדבר הזה שאנחנו בונים, והאם זה מכונית משפחתית, משאית, או אולי משהו שונה לגמרי. התפקיד של המפקד הוא, מצד אחד להבין מהם הכוחות שבידיו, ומצד שני להבין מה התכלית האסטרטגית. כאן, הוא לא רק מהנדס, בעל הידע המקצועי, אלא באותו אופן זה שמסייע לדרג המדיני להסביר לעצמו מה הוא רוצה. כמובן שהתהליך ההפוך מתקיים גם כן, אבל הוא פחות מענייננו כאן.

[להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אומנות המערכה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: תבניות - דפוסים חוזרים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מערכת סגורה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'ייצור ידע', לחצו כאן]

[בתמונה: דוד אלעזר וגולדה מאיר... התפקיד של המפקד הוא, מצד אחד להבין מהם הכוחות שבידיו, ומצד שני להבין מה התכלית האסטרטגית. כאן, הוא לא רק מהנדס, בעל הידע המקצועי, אלא באותו אופן זה שמסייע לדרג המדיני להסביר לעצמו מה הוא רוצה]

השפעה וקוץ בה

אבל הפריצה הגדולה של המלת"ם לא הייתה זו התפיסתית אלא זו הפוליטית-ארגונית. בראשית שנות ה-2000 נוצר בצה"ל מצב ייחודי שבתוכו הגישה שהוביל המלת"ם הפכה בין-רגע למיינסטרים. מהפכות תפיסתיות תמיד מתרחשות ברקע למשבר מאוד קונקרטי, ומבחינת צה"ל היה מדובר בשנות המבוכה של צה"ל מול האנתיפאדה השנייה, היציאה החפוזה מלבנון, והקיצוצים הדרסטיים שנכפו על הצבא בסוף 2003 (תיאור יפה של הסיבות לשינוי תפיסת ההפעלה נמצא בפרק 7 של דוח ועדת  וינגורד המלא, עמ' 270-269). ההקשר שאפשר את התהליך הזה היה סגן רמטכ"ל ולימים הרמטכ"ל, משה בוגי יעלון, שזיהה בגישות האמורות סיוע מול המבוכות העמוקות של הצבא. אבל אז התחילו גם הבעיות.

הצבא יצא לתהליך שכונה "תפיסת ההפעלה החדשה" ומטרתו הייתה להבהיר לדרג המערכתי (מהו בדיוק הדרג המערכתי ומהי אמנות המערכה זו שאלה טובה, איפה שהוא בין הגיס, אלוף הפיקוד והמטכ"ל) מה הוא אמור לעשות. בגוף שהתפקידים הארוכים בו אורכים שלוש שנים, הובלת רפורמה תפיסתית היא משימה לא פשוטה, וצה"ל יצא אליה במלוא המרץ ומבלי לראות את מי הוא השאיר מאחור.

ראשונים שנשארו מאחור היו קציני המילואים. אם גופי המטה בשגרה זכו להתחכך בשפה החדשה, הרי שהקצינים שהגיעו רק לתרגילים פעם בכחצי-שנה-שנה לא עמדו בקצב. באופן אישי אני זוכר שיחות בין סגני אלופים שמדברים בינם לבין עצמם במהלך תרגיל על כך שהם לא מבינים "מה זה האפקטים האלו" ומה בדיוק קרה להבקעה הישנה והטובה.

[להרחבת המושגים 'דרג מערכתי' ו- 'אומנות המערכה', לחצו כאן] 

[בתמונה: ד"ר שמעון נווה, המייסד והמוביל של המלת"ם (עוגן ברשת: ארץ האמורי). בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: ד"ר שמעון נווה, המייסד והמוביל של המלת"ם (עוגן ברשת: ארץ האמורי). בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

נשארו מאחור אלה שלא עמד בקצב התפיסתי. למרות שהתקיימו מפעם לפעם קורסים לקצונה בכירה בהובלת המלת"ם, לא הייתה תכנית הטמעה משמעותית. ברקע לכך, בין השאר, חוסר החלטיות של צה"ל האם הוא באמת מוכן לאמץ את הרעיונות החדשים, ובחירה שאיננה מוטעית בהכרח, להתחיל להתגלגל ולראות מה אפשר לעשות עם זה. אבל היו גם לא מעט כאלו שרצו מהר מדי. השאלה הבסיסית בתורת ההפעלה הייתה כיצד הופכים את הדירקטיבה האסטרטגית לתכנית פעולה. אבל מה עושים כאשר אין אסטרטגיה? מה עושים כאשר אתה מפקד חטיבה או מפקד אוגדה, שלהוט לנסות את הרעיונות החדשים הללו, אבל אין סביבו שום מערכת תומכת? ברגע הזה מתחילות גם האנומליות בגוף שהשפה המשותפת והאחידות הם העוצמה הכי בסיסית שלו.

[להרחבת המושג: 'דירקטיבה', לחצו כאן]

[תמונתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ira Abramov. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

המהלך של השנים 2005-2003 היה כל כך מהיר, שרבים החלו להתקומם מול התופעה. זה התחיל במעטפת התפיסתית של צה"ל. האלוף יעקב עמידרור - שהיו אלו שנותיו האחרונות כראש המכללות הצבאיות - פרסם שורה של מאמרים נגד מה שהוא כינה ג'יבריש אקדמי, והחרו החזיקו אחריו לא מעטים. הטענה שהחלה מרחשת היא שהמלך עירום.

[תמונתו של אלוף במיל' יעקב עמידרור משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Ira Abramov. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

ואז, מסיבות שרירותיות או מתוכננות (כנראה סוג של שילוב של השתיים), רוב המפקדים שהזדהו עם הגישות החדשות הוסט במהלך 2005 מתפקידי ליבה, וקאדר מתנגדי הגישה כבש את רוב עמדות המפתח. בין המתנגדים ניתן למנות את הרמטכ"ל הנכנס דן חלוץ, את סגנו, קפלינסקי, שלושת אלופי הפיקודים (נווה, אדם והראל), ראש אמ"ן, עמוס ידלין, ורבים אחרים.

לכן, לא מפתיע להיווכח, כיצד הפכה תפיסת ההפעלה החדשה ל'אויב העם', עם התגבשות הנרטיב של מלחמת לבנון השנייה. כמו שתליית האחריות בכישלון המודיעיני ב-73' סייעה למערכת הצבאית ולחברה הישראלית להיטהר מאחריותם לכישלון, כך ההאשמה המידית של תפיסת ההפעלה (שללא ספק לא יושמה במהלך המלחמה) הייתה 'שעיר לעזאזל' שסייע למערכת לתחקר את כישלונותיה הטכניים ולהימנע מבחינת היסודות המהותיים בתפקודה.

יותם הכהן: כמו שתליית האחריות בכישלון המודיעיני ב-73' סייעה למערכת הצבאית ולחברה הישראלית להיטהר מאחריותם לכישלון, כך ההאשמה המיידית של תפיסת ההפעלה המערכתית (שללא ספק לא יושמה במהלך המלחמה) הייתה 'שעיר לעזאזל' שסייע למערכת לתחקר את כישלונותיה הטכניים ולהימנע מבחינת היסודות המהותיים בתפקודה [הכרזה: ייצור ידע]

[הכרזה: ייצור ידע]

במידה רבה, הדיון בגישת ההפעלה החדשה בדו"ח וינוגרד המלא מציג את המתחים האמורים באופן שקול ומדויק:

היו שהתנגדו לתפיסה כולה, והיו שהתנגדו לשפה בה נוהל הדיון בנושאים אלה. כאשר חלחלה השפה ה"גבוהה" החדשה לנהלים ולפקודות, התעוררה בעיה משמעותית יותר, שכן נהלים ופקודות אמורים היו ליצור תשתית להבנה ולפעולה משותפת, וזו לעתים לא הייתה קיימת. לכן חשוב לחזור ולהדגיש כי השפה הייחודית הזו, שרבים סברו כי הייתה מעורפלת, בלתי ברורה, מבלבלת וריקה מתוכן ממשי, לא הייתה חלק הכרחי מגישה מערכתית. בשל צורת הפיתוח המיוחדת של החשיבה והתפיסה החדשות, הלכו הגישה המערכתית והשפה הייחודית יד ביד.

(וינגורד, עמ' 274)

למה נפלה המלת"ם? שלוש הערות לסיום

ממקומנו בסגל המכללה לביטחון של צה"ל (מב"ל) ומתוך עיסוקנו בתורות המורכבות שהלך והתחזק באותה עת, הייתה לנו תצפית נוחה וקרובה יחסית על עלייתו של המלת"ם וגם על נפילתו. אודה על האמת, עם כל ההערכה העמוקה שהייתה לנו לאישים יוצאי דופן כשמעון נווה, דוביק תמרי, צבי לניר שפרש ועשה חייל בפיתוח מערכת עצמאית משלו לניתוח מערכתי), תחושתנו הייתה - עוד בימים ה"טובים" של המלת"ם שהכתובת כתובה על הקיר.

הערה ראשונה: הוויתור על הפשטות

"מתוך מורכבות עצומה, פשטות עזה מתגלה..." (וינסטון צ'רצ'יל)

אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר של העיסוק במורכבות אבד במלת"ם: הפשטות! כל מה שלא פשוט פשוט לא הולך! המלת"ם עודד את אנשיו להמשיג מושגים חדשים לרוב (מה שכאמור, כונה על ידי האלוף יעקב עמידרור במאמריו, "ג'יבריש אקדמי"). השפה החדשה הזו איננה חיונית למערכות מורכבות. היא אף מייצרת שמות אחרים למושגים קיימים. מומחים רבים כותבים ספרים ומאמרים בתחום זה בלשון ברורה ופשוטה.

השפה הייחודית הזו חרצה את גורל המלת"ם. נוצרה מציאות שבה הדיבור מסובך ומסורבל; והקריאה בלתי מובנת בעליל. אני זוכר שישבתי עם אחד ממפקדי המכללות להכין לעבודה עם תלמידי מב"ל טקסט של ארבעה עמודים, שהוכן בדרגים הגבוהים ביותר של צה"ל, בהשפעת המלת"ם. אחרי קריאה, שוב ושוב, נאלצתי להודות שאינני מבין שלושה עמודים לפחות מתוך הארבעה. עוד אמרתי כי אינני מקנא בהיסטוריון שיום אחד ייאלץ לפענח חלק מהמסמכים הללו...

[להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

[בתמונה: כל מה שעולה, סופו לרדת... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: כל מה שעולה, סופו לרדת... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

ד"ר דימה אדמסקי מרכז בספרו "תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית" (ראו תמונת הכריכה משמאל) את הביקורת על המלת"ם בתחום זה: רבים ממותחי הביקורת מחוץ לצבא התייחסו ללקסיקון החדש שהומצא, ולגישה המתודולוגית כאזוטרית, מעומעמת, בלתי מובנת וחסרת משמעות.

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של דימיטרי (דימה) אדמסקי, "תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית", שראה אור בהוצאת מערכות ומודן ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש ראוי]

הפיתוח חסר הרסן של הטרמינולוגיה החדשה, שנעדרו ממנה אמות מידה אחידות, פגע ביכולת לתפוס את מהותה של "תפיסת ההפעלה" החדשה, ואף שהיה בה פוטנציאל לתרומה, הרי שבסופו של דבר אבדו המתודולוגיה החדשנית והרעיונות הדוקטרינריים במבוכה לשונית.

אופוריית ההמשגה "טמטמה את מוחותיהם של ראשי הצבא", והפכה את צה"ל ל"מגדל בבל", שבו לא היה למספר מפקדים בדרג הטקטי בעת מלחמת לבנון השנייה, כל מושג כיצד לתרגם פקודות בלתי מובנות, שהונחתו עליהם בלשון פוסטמודרניסטית על ידי מפקדיהם (אדמסקי, 2012, ע' 173).

כשהייתי בכיתות א'-ג' הייתה מלכת הכיתה נוהגת לדבר עם מעריצותיה הקרובות בשפת הב' (משמע, הכנסת ב' אחרי כל אות). הן, שתרגלו שפה זו בלי סוף שלטו בה. הקרובות פחות שלטו בה באופן מועט. אחרות התקשו, אך עשו עצמן מבינות. היה צריך אומץ רב לקום ולומר, "אינני מבין את ההגיות הללו"...

בהתמכרותו של המלת"ם לשפת הב', הוא איבד את רוב הקצונה בצה"ל מחד גיסא; ונגרר למשחק העוצמה ולפוליטיקה הארגונית מאידך גיסא. ב"ימים הטובים", הפכה שפת הב' שגורה בפי קבוצת "נסיכים" שהלכה וצברה עוצמה. כל מי שלא שלט בשפת הב' הפך אויב פוטנציאלי שחיכה להזדמנות, וזו הגיעה מהר מאוד...

[להרחבת המושג: 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פוליטיקה ארגונית', לחצו כאן]

אופוריית ההמשגה "טמטמה את מוחותיהם של ראשי הצבא", והפכה את צה"ל ל"מגדל בבל", שבו לא היה למספר מפקדים בדרג הטקטי בעת מלחמת לבנון השנייה, כל מושג כיצד לתרגם פקודות בלתי מובנות, שהונחתו עליהם בלשון פוסטמודרניסטית על ידי מפקדיהם (אדמסקי, 2012, ע' 173).

[תמונתו של ד"ר אדמסקי באדיבות המרכז הבינתחומי הרצליה]

הערה שנייה: פעולות מאזנות במערכת מורכבת: מה שעולה מהר - יורד מהר

כשמערכות מורכבות צוברת עוצמה מהר מידי, הן חשופות יותר ויותר לסיכונים שעלולים להביא לקריסה מהירה בהתאמה. אסביר:

לאורך זמן במערכת מורכבת, פועלים תמיד כוחות נגדיים על מנת לאזן מצבים בלתי מאוזנים. פעולות אלה קרויות "פעולות מאזנות". הן מהוות תגובת נגד של תתי מערכות – המנסות לשמר את הסטטוס קוו – לשינוי שמנסה ליצור תת מערכת אחרת בסביבתן.

תתי מערכות אלה נאלצות להתגבר על נטייתן לבדלנות ומשתפות פעולה, על מנת לנטרל השפעת יתר לטעמן של תת מערכת שהתחזקה ו/או שמנצלת היחלשות של מערכות אחרות על מנת להגדיל את חלקה והשפעתה בסביבה המשימתית שבה היא פועלת. זאת, כחלק מהמתח הטבעי בין חלקיה של מערכת מורכבת. ככל שאותה תת מערכת תתאמץ יותר, כך מתעצמת ההתנגדות (סנג'י, 1998, ע' 68; רזי ויחזקאלי, 2013, עמ' 123-119). לכן, ניתן להגדיר פעולות מאזנות בארגונים גם כ- התנגדות לשינוי.

האיום, שהמלת"ם הקרין על אלה שלא דיברו בשפתו, גרם להם להתאחד, לשתף פעולה כנגדו ולחכות לרגע הנכון, והוא אכן הגיע!

[להרחבת המושג: 'פעולות מאזנות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'שיתוף פעולה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סביבה משימתית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'התנגדות לשינוי', לחצו כאן]

[בתמונה: פעולות מאזנות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hans Splinter לאתר flickr]

[בתמונה: פעולות מאזנות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Hans Splinter לאתר flickr]

הערה שלישית: התרבות האסטרטגית של ישראל דוחה חשיבה מופשטת ובזה לה

"תרבות אסטרטגית" ("Strategic Culture") היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי. תרבויות אסטרטגיות שונות הן הגורמות לגישות שונות של מדינות לתמורות באופייה של המלחמה (אדמסקי, 2012, ע' 13).

[להרחבת המושג: 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]

[בתמונה: התרבות הקולוניאלית של בריטניה הינה תרבות של צבירת ידע וניסיון מרחבי הקולוניות תוך מתן כבוד לתרבות המקומית. בתמונה זאת מ- 1972, מושל איי סיישל מתקבל במשמר כבוד משטרתי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dino Sassi - Marcel Fayon, Photo Eden LTD, והיא נחלת הכלל]

[בתמונה: התרבות הקולוניאלית של בריטניה הינה תרבות של צבירת ידע וניסיון מרחבי הקולוניות תוך מתן כבוד לתרבות המקומית. בתמונה זאת מ- 1972, מושל איי סיישל מתקבל במשמר כבוד משטרתי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dino Sassi - Marcel Fayon, Photo Eden LTD, והיא נחלת הכלל]

על קצה המזלג, מגדיר אדמסקי את התרבות האסטרטגית הישראלית כך (אדמסקי, 2012, עמ' 194-174):
  • אנטי אינטלקטואליזם מובהק והיעדר מסורת אינטלקטואלית של המערכות הביורוקרטיות והצבאיות;
  • תרבות של אלתור: מעשיות רבה, אסרטיביות ונטייה לאלתר;
  • דפוסים לא פורמליים באופן קיצוני, וחוסר הקפדה על נהלים היררכיים;
  • היעדר חזון ארוך טווח;
  • סלידה מתכנון אסטרטגי;
  • העדפת שיקולים צרים ומגזריים;
  • היעדר תפיסת ביטחון ודוקטרינה צבאית כתובות;
  • מנטליות של מצור;
  • בעשורים האחרונים: נטייה לאסטרטגיה הגנתית ולשימור סטטוס קוו מדיני, בצד טקטיקה התקפית בשדה הקרב.
  • ויתור על גמישות, עורמה ותחבולה לטובת הטכנולוגיה;
  • חדשנות טכנו טקטית צרת אופקים;
  • המעשה קודם להבנה;
  • "מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח".

כמה סובלנות לתפיסות תאורטיות מלומדות יש בתרבות כזו?

[למאמר המקורי של יותם הכהן באתר דואלוג] [לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה' באתר ‘ייצור ידע’, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

21 thoughts on “יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם)

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: בכל זאת, להדליק את האור! תשובה לפיל בחנות חרסינה - ייצור ידע

  2. Pingback: אנטי אינטלקטואליזם וארגונים צבאיים באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: אלעד רזניק: אינטלקטואליזם צה"לי מזויף! - ייצור ידע

  4. Pingback: אלעד רזניק: אינטלקטואליזם צה"לי מזויף! - ייצור ידע

  5. Pingback: אלעד רזניק: אינטלקטואליזם צה"לי מזויף! - ייצור ידע

  6. Pingback: יעקב עמידרור: המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים - ייצור ידע

  7. Pingback: יעקב עמידרור: המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים - ייצור ידע

  8. Pingback: אלעד רזניק: הירש פינת גנץ - ייצור ידע

  9. Pingback: אלעד רזניק: משתבללים בנחילים בנקודות סינגולריות - ייצור ידע

  10. Pingback: ההתנסות הצה"לית באמנות המערכה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  11. Pingback: אלעד רזניק: שוב משתבללים? - ייצור ידע

  12. Pingback: ואף על פי כן, מינוי טוב! - ייצור ידע

  13. אבל העקרונות הללו אינם חלק מן התכנון, וגם בכך אין חדש תחת השמש… חחח… אם אין חדש, מדוע הקושי העצום הזה, אצל אלה שלומדים את תורת המערכות המורכבות, להטמיע אותה? אבל מה זה משנה? לא אכפת לי לחדש. אכפת לי לגרום לאנשים לעבוד נכון!

  14. דודי אלון כתב בפייסבוק:
    אני לחלוטין מסכים עם ׳אי הוודאות׳ שלך פנחס ועם דרישת ׳יכולת האלתור' שלך אביגדור. רק שלדעתי הללו נטועים עמוק ונכון במה שיותם הכהן קורא לו – הפרדיגמה הישנה. שני אלה הם יסודות התורה הצבאית הקלאסית. מה שאני מכנה – הגישה הרציונלית לתכנון. אין כאן חדש תחת השמש.

  15. אמנון יקירי, כמה טוב לפגוש בך ולו פה. לא. כמובן שאינני מטיף לא לתכנן, אבל אני בהחלט מטיף לתכנן אחרת, מתוך הבנה שטעות איננה מחדל, אלא הנחה שהייתי צריך להניח על מנת להקדם בסביבת אי וודאות, שעלי לשאוף כל העת להפתיע, אבל להכין יכולת התאוששות מהפתעות שתנחתנה עלי; שעלי להשקיע באיסוף ידע רלוונטי בזמן אמת כל העת ובחיפוש אחר תוצאות בלתי צפויות, ושתכנון איננו חד פעמי אלא דינמי ומתמשך…

  16. אמנון אביגדור כתב בפייסבוק:
    קורא בעיון את חלופת התגוביות. מהתגובה האחרונה של פיני עוד עלולה לצוץ המסקנה שחבל להשחית זמן על תכנון משום שממילא נכשלים. מהכרותי (הקצרה מאוד) עם פיני אינני משוכנע שאכן זו דעתו-גישתו לנושא.
    השאלה שאני יוצא ממנה מהדיון עד כה היא שאלת המינון. מובן שחשוב וחובה לתכנן, וברורה כשמש העובדה שלא ניתן להסתמך אך ורק עך תכנון זה, קרי נדרשת 'יכולת אלתור' כפי שכינה זאת פיני.
    ואני אומר שלא באלתור מדובר אלא ביכולת השתנות המבוססת על לימוד והערכה מתמדת של הסיטואציה שמשתנה.

  17. ראיתי מחלוקת בכיוון שאליו הלך המאמר שלך, שמנסה לייצר לטעמי מסגרת. לכן הוא חשוב לי כנקודת פתיחה לדיון על חלקה של אי הוודאות בסיפור ועל המשמעויות הנובעות מכך. בבחינת כך עשה ו(כמעט) תצליח, וככל שתעשה נכון יותר תצליח יותר. האמת אחרת. הקשר בין התהליך לתוצאה רופף. בעובדה, האמריקנים אלופי התכנון ותראה איך הם מסתבכים שוב ושוב. אנחנו אלופי האלתור, וגם אנחנו נכשלים…

  18. דודי אלון כתב בפייסבוק: אני לא רואה פער מהותי. אהבתי מאוד את המצגת. אני בעד כלים כמו אלה שאתה מציע. רק ראיתי שעקב המורכבות של הכלים הם הופכים להיות לכלי משעבד. למעשה הפעלת הכלי הופכת למטרה והיוצרות מתהפכים. עבודת המטה צריכה להיזהר מהשתעבדות לכלי . בנוסף אהבתי את הביקורת שלך על תהליכי קבלת ההחלטות האסטרטגיים בישראל. אכן רעה חולה. אולי נדרש מחקר חשוב על כישלון המל״ל. תודה שקישרת למאמר שלי. איפה ראית מחלוקת?

  19. וואהו. תודה על המאמר. חומר מעולה לתלמידים שלי. המאמץ שלך למסגר את הסוגיה ראוי לציון, אבל צריך לזכור, שתכנון אסטרטגי הוא תהליך שמתקיים בהווה, ושתוצאותיו יוודעו רק בעתיד. המשמעות המיידית היא שתכנון אסטרטגי, ככל שתמסגר אותו, הוא הימור!!! ואין מומחים לעתיד. רק לעבר. המשמעות היא שמרכיב אי הוודאות בתכנון כמו גם הצורך לבנות יכולת התאוששות להתמודד עם תוצאות בלתי צפויות (תב"צים) הוא קריטי. כל אלה הם חלק מהחשיבה המערכתית, כך שקשה לסווג את המלת"ם ואנשיו כשרלטנים. הספר של נווה "אמנות המערכה" הוא לטעמי מצויין, וצריך לשמוע מה האמריקנים אומרים עליו כדי להבין שיש באיש הרבה מעבר לכריזמטיות מתעתעת. אני מסכים איתך שלאופיו יש משקל מכריע בנפילה. המלת"ם נפל לטעמי על קונספציית הטמעה שגויה, על אגו ועל מהירות העליה שלו שגררה בתוכה זרעים של קריסה כמעט בלתי נמנעת. אגב, כתבת שהמתכנן זקוק לדעת “מה נדרש להשיג?" ו"איך משיגים זאת?". האם לא חיוני שידע על מה נלחמים? האם ניתן להיות אפקטיבי בהיעדר חזון? חזרנו לגרשון הכהן… חחח…

    דומני שיש פער של ממש בתפיסה שלנו איך תכנון צריך להיות. אני שולח לך מקום שבו אם תרצה תוכל להוריד מצגת שממצה את העניין, כמו שאני רואה אותו. אשמח מאוד להשגות…
    http://goo.gl/5DsRqu

  20. דודי אלון כתב בפייסבוק:
    אחד שעסק רבות בניתוח ״תפיסת ההפעלה החדשה". הרי שקביעתי האישית היא שבסיסה הוא בשרלטנות חוצפנית. מכבסת מילים, מושגים, ודיסציפלינות קיימות לכדי עמימות מתעתעת המוגשת על ידי מטורף כריזמטי (שמעון) שכל מי שאין לו חוט שדרה תורתי נוטה להיסחף אליה בבחינת אם אתה לא איתם אתה לא קיים. בחטא קם המלת"מ והנזק שגרם למצביאות כמקצוע בצה"ל טרם שוקם עד היום. זה לא רק שהם דיברו בשפת הב'. הם מעולם לא כתבו שום דבר. מעולם לא כתבו את תפיסת ההפעלה החדשה. לא הראו מחקר או נייר להתייחסות. הכל היה מבוסס על סשנים דמויי סמינר בהם שמעון דובר דברים בלתי מפוענחים וחלק עושים את עצמם כמבינים מה הוא אומר. מי שבכל זאת ניסה לקלף את הקליפות ביושר הגיע לדעתי למסקנה שלי. סליחה על הבוטות. אם גורם לך לנוע באי נוחות אתה רשאי למחוק. כאילו שהפרדיגמה הישנה לא ניסתה להתמודד עם מורכבות. ואפילו עשתה זאת באותם כלים. אין פה פרדיגמות שונות. יש פה את אותם תהליכים בשפות שונות. http://www.inss.org.il/…/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.