הדרג האופרטיבי – אומנות המערכה

תקציר: תא"ל ד"ר שמעון נוה מגדיר את אומנות המערכה, כנגזרת התאורטית של מושג המערכה: זהו תחום ביניים של הידע הצבאי - ה'תווך' שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה. היא מבטאת את המתח הקיים בין ההיבטים המכניים - טקטיים של הלחימה, לבין ההיבטים האינטלקטואליים של הניהול המערכתי (נוה, 2003, ע' 237). היא אמורה להלום, לשבש ולנטרל, בה בעת (סימולטנית), את ארבעת המרכיבים הקריטיים להישרדות המערכת היריבה: פיקוד (Command); שליטה (Control); קשר בין חלקי המערכת ויכולת חלקיה לשתף פעולה (Communication) ומודיעין. זאת, לצורך השגת התכלית האסטרטגית של המלחמה.

[בתמונה: כריכת הגרסה העברית של ספרו של תא"ל ד"ר שמעון נוה, "אמנות המערכה. התהוותה של מצויינות צבאית", שראה אור ב- 2001, בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

[ראו מושג דומה: מערכה]

[לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 27 בנובמבר 2019

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אמנות מערכתית או אמנות המערכה (Operational Art) או רמת המערכה (Operational Level) היא התרגום של המושג אופרציה לתחום הביטחון הלאומי.

אופרציה (Operation) היא:

  • אזור המפגש שבין העולם הטקטי לאסטרטגיה.
  • הממשק שבין מכלול הכלים העומדים לרשות מערכת (כל מערכת) לבין מטרות העל שלה.
  • האזור החמקמק והמורכב שבין העולם המופשט של יעדים, מטרות ותפיסות לבין העולם המעשי של כלים, אמצעים ופעולות.

.

אמנות המערכה מהי?

מילון מונחי צה"ל מגדיר את אמנות המערכה כ"אומנות המלחמה ברמת המערכה, העוסקת בהפעלת כוחות משולבים ומשותפים, כדי להשיג מטרות אסטרטגיות או מערכתיות בזירת מלחמה או בזירת מבצעים, תוך כדי יצירת תנאים לניהול המאמצים הטקטיים, להצלחתם ולניצולם (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19).

האומנות המערכתית מיוסדת על בקיאות באמנות הטקטית ומחייבת הבנה מספקת גם באמנות האסטרטגית (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19).

האומנות המערכתית כוללת החלטות, המתקבלות ברמה המערכתית (הניכרת לפעמים בפעילות טקטית, ואת תוצאותיהן. אולם, לפעילות הטקטית השפעה על הרמה האסטרטגית, לפי שהפעולה שנוקטים ברמה המערכתית, חייבת להיות מתוכננת תוך חתירה להישג מכריע" (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19).

[בתרשים: הרצף המדרגי של ההחלטות ברמה המערכתית ותוצאותיהן (מתוך: אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 19)]

תא"ל ד"ר שמעון נוה מגדיר את אומנות המערכה, כנגזרת התאורטית של מושג המערכה: 

זהו תחום ביניים של הידע הצבאי - ה'תווך' שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה. היא מבטאת את המתח הקיים בין ההיבטים המכניים - טקטיים של הלחימה, לבין ההיבטים האינטלקטואליים של הניהול המערכתי (נוה, 2003, ע' 237). היא אמורה להלום, לשבש ולנטרל, בה בעת (סימולטנית), את ארבעת המרכיבים הקריטיים להישרדות המערכת היריבה: פיקוד (Command); שליטה (Control); קשר בין חלקי המערכת ויכולת חלקיה לשתף פעולה (Communication) ומודיעין. זאת, לצורך השגת התכלית האסטרטגית של המלחמה.

[בעל הזכויות בתמונתו של תא"ל ד"ר שמעון נוה משמאל, לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]]

אמנות המערכה כחלק ממרכיבי תורת הביטחון

אמנות המערכה הוא מרכיב חשוב במושגי היסוד של הביטחון הלאומי של מדינה.

תורת הביטחון - הנגזרת מהביטחון הלאומי - היא שלמות, הכוללת בנוסף לאמנות המערכה, גם את (אג"ם-תוה"ד, 1998, ע' 637):

[להרחבת המושג 'ביטחון לאומי', לחצו כאן]

[בתרשים: אמנות המערכה כחלק ממרכיבי תורת הביטחון]

[להרחבת המושג, תורת/תפיסת הביטחון, לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אסטרטגיה', לחצו כאן]  [להרחבה בנושא 'בנין הכוח', לחצו כאן]   [להרחבת המושג 'טקטיקה', לחצו כאן]

אומנות המערכה מבוססת על חשיבה מערכתית, השואפת לרתום כל גורם טכנולוגי ו/או טקטי אפשרי לשם ביצוע תמרון מערכתי מתקדם (נוה, 2003, ע' 161). היא מבוססת על שימוש באוסף פעולות טקטיות, תוך הקניית משמעות מערכתית לשילוב שביניהם: פריצה, הבקעה, יציאה למרחב והתקדמות לעומק המערכתי (שם, עמ' 181-180).

המושג אומנות המערכה החליף את המושג רמת המערכה בתקנון השדה האמריקני של 1986 - עדות להכרה שהתכונה הבסיסית הנדרשת ממפקדים ברמה המערכתית הינה יצירתיות (נוה, 2003, ע' 32). נציין כי אפקטיביות כללית של צבא נקבעת בעיקר על פי פעולות וחשיבה ברמה המערכתית.

אומנות המערכה היא מסגרת של רעיונות ומושגים מבצעיים, המבטאים תפיסה הוליסטית של הפעלת כוחות ומערכות צבאיות, להשגתם של יעדים אסטרטגיים. זאת, באמצעות הפעלה מכנית, יזומה או אקראית, של משאבי לחימה, כמו הפעלת איגודי כוח מערכתיים משולבים במסגרת זירת מלחמה וזירת מערכה. מכאן שהיא מחויבת להתמודד עם אתגרים מערכתיים כמו (תמרי, 2007, ע' 59):

  • הגדרת התכלית האסטרטגית ותרגומה למונחים של תפוקות תמרון, המושגות ע"י הפעלת כוחות צבאיים.
  • תכנון של משאבי הלחימה, לאור המגמה להשגת "התכלית האסטרטגית".
בניגוד לתורות הטקטיות, הבנויות מכללים ומיסודות אוניברסאליים שיסודם בהיגיון המכאני של הלחימה, נובעת תורת המערכה, בראש ובראשונה, מהמגמה לפרש מציאות אסטרטגית באמצעות "גישה מערכתית". לכן, מתפתח הידע המערכתי בתהליך בלתי פוסק של ביקורת, מחקר וניסוי, שמטרתו לאזן את המתח שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה. הוא מתבסס על יצירת מתח תפיסתי משלים בין מושגים ותופעות מנוגדים, המעוגנים בהקשר האסטרטגי והטקטי.

על כן מהווה אומנות המערכה את הגרסה הצבאית של תורת המערכות המורכבות ו/או של תיאורית הגשטלט. משמע, יש בה התבססות על הטרוגניות ועל מתחים בין הפונקציות בתוך המערכת. כאשר מטשטשים את ההבחנה אודות המתחים שבין ה- אסטרטגיה ל- טקטיקה, מבטלים את המושג "מערכת" (תמרי, 2007, ע' 59).

אומנות המערכה מהווה מאגר של רעיונות מופשטים, ל- טקטיקה הסגורה בתוך צורות פעולה מובנות (תמרי, 2007, ע' 59). דרכה הופכות הגדרות מופשטות של הרמה האסטרטגית לפעילות טקטית מעשית, על ידי תכנון מדוקדק וניהול שיטתי של מבצעים. רק באמצעות תובנה מערכתית מתאפשר לצרף מספר רב של קרבות טקטיים לאירוע קוהרנטי אחד, המוביל להשגת היעד האסטרטגי (נוה, 2003, ע' 29).

עקרונות אומנות המערכה

  • אין להביס מערכת צבאית מודרנית ע"י הניסיון להשמידה, כפי שנטען ע"י האסכולה הקלאוזביצית במשך למעלה ממאה ועשרים שנה (פרדיגמה טקטית של השמדה). הדרך לעשות זאת היא באמצעות מהלומה מערכתית (שהיא פרדיגמה מערכתית של תמרון מתקדם) מאחורי מרכז הכובד של המגן, שתיצור מכשול פיסי בין העתודה המערכתית לבין עורף המערך הטקטי, ותגרום לו להיפוך תודעתי הנובע מהכרתו את אי יכולתו לשלוט במצב, (נוה, 2003, עמ' 18, 179).
  • לשם השגת המהלומה המערכתית יש צורך, בראש ובראשונה, לנטרל את ההיגיון המנחה את המערכת היריבה, כלומר את יכולתה המבצעית להשיג את המטרה ואת היעדים, כפי שנקבעו ע"י הרמה האסטרטגית (נוה, 2003, ע' 18).

תוכנית / פעולה מערכתית חייבת להכיל את האלמנטים הבאים (נוה, 2003, עמ' 34-33):

  • עליה לשקף את המתח הקוגנטיבי הנובע מן הקיטוב שבין האוריינטציה הכללית לכיוון המטרה האסטרטגית, לבין הדבקות במשימות הטקטיות.
  • עליה להתבסס על תמרון יצירתי, המבטא את פעולות הגומלין הדינמיות בין האלמנטים השונים שבתוך המערכת, כמו גם את היחס שבין הפעולה הכללית לבין המטרה האסטרטגית.
  • עליה להיות סינרגטית: להפיק מוצר, כפי שמוגדר מן היעד ההתחתלתי, שהינו גדול באופן משמעותי מהסכום החשבוני של הישגי מרכיביה.
  • עליה לשקף סינתזה באמצעות לחימה משולבת, איחוד צורות לחימה שונות ואינטגרציה של הכוחות והעוצבות המצויים בתוך יחידות גאוגרפיות אחדות ובממדי זמן שונים: ככל שקיים מגוון של פתרונות מבצעיים, כך תגבר יכולתו של הגוף המערכתי להתמודד עם יעדיו; כמו גם להמשיך ולתפקד במצב של פגיעה. על כן, יש צורך להפעיל באופן סימולטני, במסגרת תמרון אחוד, לא רק כוחות מחילות שונים, אלא אף לשלב צורות לחימה שונות: עוצבות או יחידות נפרדות תופעלנה לצורך הקמת מערך הגנה, יציאה למארב, ביצוע פשיטות עומק, השגת התקדמות מערכתית ויציאה להתקפה (נוה, 2003, ע'מ 41-40).
  • בעוד שברמה הטקטית ובהקשר הטכנולוגי יש דגש על השמדה, הרי שמטרת המערכת צריכה להיות נטרול המערכת היריבה.
  • עליה לשקף הכרה בגורם האקראיות המבטא את הממד ה- כאוטי ב- קשרי הגומלין בין שתי מערכות מורכבות המתמודדות זו מול זו.
  • היא חייבת להיות לא ליניארית, משמע, עליה להיות מובנית באופן היררכי ולבטא עומק.
  • היא חייבת לשקף אינטראקציה מכוונת בין המושגים תמרון ו- התשה. חשיבותה של אינטראקציה זו נובעת מאופייה הבסיסי של רמת המערכה, הכוללת בתוכה התשה המבוטאת ע"י טקטיקה, ו- תמרון שהינו השיטה להשגת מטרות אסטרטגיות.
  • מכיוון שתוכנית או פעולה מערכתית נשענת על ההגדרה האסטרטגית של מטרות, אילוצים והקצאה נכונה של משאבים, הרי שהיא מהווה יישות עצמאית לחלוטין, ויש לראותה כ- אוטרקית בתוך התחום של משימתה או יעדה.
  • היא חייבת להיות קשורה ל- תורת המערכות המורכבות.

ההתפתחות ההיסטורית של אמנות המערכה

הגידול במסה הלוחמת שחל מאז תחילת המאה ה-19, גרם להתפשטות הלוחמה, הן המרחב והן בזמן. כתוצאה מכך גדל הקיטוב בין האסטרטגיה לטקטיקה והגיע לממדים שמנעו כמעט לחלוטין את האפשרות לנהל את המלחמה באופן דינמי. הטקטיקה חסרה לחלוטין את הכלים הקוגניטיביים הנחוצים לשם מיזוג וניהול קרבות רבים לשם השגת מטרה אסטרטגית, שכן, היא מתמקדת באופן בלעדי בממד המכני של הלוחמה. מצד שני, האסטרטגיה חסרה את היכולת לתרגם את כוונותיה למונחים מכניים, שכן היא נסמכת בעיקר על הגדרות מופשטות של מטרות ומדיניות (נוה, 2003, ע' 30).

הצבא הראשון שפיתח והפנים באופן ממוסד ושיטתי את משמעויות המהפכה המערכתית היה הצבא האדום של ברית המועצות בשנות העשרים של המאה הקודמת. התפתחות זו התבססה על גרעיני חשיבה שנזרעו עוד בצבא הרוסי הצארי במחצית השנייה של המאה ה- 19. על כן, מקורם של מרבית המונחים המקובלים בתחום זה לקוח מהספרות התורתית של הצבא האדום (הכט, 1999, ע' 25).

במלחמת העולם השנייה הייתה ה"מערכה" לתחום הידע צבאי בעל חשיבות עליונה."הצבא האדום" קידם בה את הידע האופרטיבי אחרי נסיגה תיאורטית גדולה, שנגרמה עקב הטיהורים של סטאלין בקרב הפיקוד הגבוה בצבא בסוף שנות ה- 30 של המאה הקודמת.

[בתמונה: חיילי הצבא האדום צועדים במצעד שנתי לציון יום השנה למהפכת אוקטובר, אשר נערך במוסקבה ב-7 בנובמבר1941, בעיצומו של הקרב על מוסקבה, כאשר הצבא הגרמני התקרב לעיר. המצעד נועד להעלות את המוראל של העם הרוסי ולהפגין כי המצב אינו נואש. הגייסות שצעדו במצעד המשיכו משם הישר לקוי החזית]

גם בצבאות הגדולים האחרים במלחמת העולם השנייה - הגרמני, הבריטי והאמריקני - הייתה ה"מערכה" כקונספט בעל מימדים תיאורטיים ומעשיים מוכרת, והובילה להישגים מרשימים, אבל, האומנות האופרטיבית לא זכתה להכרה רחבה וליישום כמו בצבאות ברית המועצות (תמרי, 2007, ע' 58).

 יחד עם זאת, התוכנית המערכתית המוצלחת בכל הזמנים הייתה דווקא של הוורמאכט הגרמני (למרות שלא אפיינה אותו. ראה ערך נפרד: בליצקריג). היה זה מבצע "אבחת מגל – כיבוש מערב אירופה על ידי גרמניה הנאצית: זו הייתה תוכנית מערכתית יחידה במינה, שאף הצליחה מעבר למשוער (נוה, 2003, עמ' 127-126):
  • הייתה לה מטרה אסטרטגית: לפרק את הברית שעמדה מול הגרמנים ולהנחיל תבוסה מוחלטת לצבא הצרפתי.
  • היעדים המערכתיים היו הפרדת שלושה מצבאות בעלות הברית והכוח הצרפתי הנייד משאר הצבא הצרפתי, אשר הווה את המסה של המערכת היריבה; מניעת סימולטניות מצבאות הברית באמצעות מכה ראשונה באמצעות תמרון רחב ממדים, שיגרום ליריבים הלם מערכתי.

[בתמונה למעלה: כוחות הוארמאכט הגרמני בקרב על קווקז בחזית המזרחית, מסוף יולי 1942 עד סתיו 1943]

המהפכה הבאה בתחום הידע המערכתי התרחשה בשירותים המזוינים של ארצות הברית, החל מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת. "המהפכות המערכתיות" התחוללו בברית המועצות ובארצות הברית בהפרש של כ- 50 שנה בערך בגלל נסיבות ייחודיות: מלחמת האזרחים אצל הראשונה, הנסיגה מווייטנאם והשיבה לאירופה אצל השנייה (תמרי, 2007, ע' 58).

[לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ביקורת על גישתו של נווה

מקורות והעשרה

30 thoughts on “הדרג האופרטיבי – אומנות המערכה

  1. Pingback: גרשון הכהן: מבצע "צוק איתן" והמנהיגות בצל המנהרות - ייצור ידע

  2. Pingback: גרשון הכהן ואפרים ענבר: ירושלים - מזכר אסטרטגי - ייצור ידע

  3. Pingback: גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור? - ייצור ידע

  4. Pingback: גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור? - ייצור ידע

  5. Pingback: גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור? - ייצור ידע

  6. Pingback: גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור? - ייצור ידע

  7. Pingback: גרשון ויותם הכהן: מלחמת רוסיה אוקראינה - התבוננות ראשונית - ייצור ידע

  8. Pingback: גרשון הכהן: מגמות המלחמה באוקראינה - ייצור ידע

  9. Pingback: גרשון הכהן: מבוכת שדה הקרב המשתנה - ייצור ידע

  10. Pingback: גרשון הכהן: נגורנו קרבאך - חדשנות באמצעי הלחימה, ועדין לא חדשנות מערכתית - ייצור ידע

  11. Pingback: יעקב עמידרור: המהלומה כפרדיגמה קוגניטיבית של אפקטים - ייצור ידע

  12. Pingback: ההתנסות הצה"לית באמנות המערכה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  13. Pingback: יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם) - ייצור ידע

  14. Pingback: יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם) - ייצור ידע

  15. Pingback: דירקטיבה היא בדרך כלל עמומה! - ייצור ידע

  16. Pingback: יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם) - ייצור ידע

  17. Pingback: יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם) - ייצור ידע

  18. Pingback: שאול מופז: תפיסת ההכרעה - ייצור ידע

  19. Pingback: שלמה ינאי: דילמות בבניין הכוח במלחמה מוגבלת ובמלחמה גדולה - ייצור ידע

  20. Pingback: אבי קובר: ניצחון והכרעה במלחמות המודרניות והפוסט-מודרניות - ייצור ידע

  21. Pingback: טכנולוגיה היא אמנות - ייצור ידע

  22. Pingback: טכנולוגיה: בין מדע לאמנות - ייצור ידע

  23. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  24. Pingback: גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור? - ייצור ידע

  25. Pingback: גרשון הכהן: הכרזת המדינה ומלחמת העצמאות – סיכון מחושב או הימור? - ייצור ידע

  26. Pingback: ה'מהלומה' של דונלד טראמפ - ייצור ידע

  27. Pingback: גרשון הכהן: אריאל שרון מנענע את הספינה... - ייצור ידע

  28. Pingback: העוצמה האבודה של ישראל... - ייצור ידע

  29. Pingback: אז מה היה צריך לעשות בעזה? - ייצור ידע

  30. Pingback: יותם הכהן: עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם) - ייצור ידע

Comments are closed.