חשיבה מערכתית

[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי User:Fanghong Derivative work: User:Gnomz007 . קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

חשיבה מערכתית (System Thinking) קרויה גם: Systems Thinking ; או: Systemic Thinking. מושג דומה הוא חשיבה לא-ליניארית וגם חשיבה מורכבת.

נגדיר חשיבה מערכתית כחשיבה, המתמקדת ביחסי הגומלין שבין מרכיביה של מערכת מורכבת, ובינם לבין גורמים בסביבה המשימתית, בהקשר של השגת מטרה מוגדרת. חשיבה מערכתית מנתחת את מרכיבי המערכת המורכבת; את קשרי הגומלין ואיכותם; בוחנת את רמת המגוון של הכוחות הפועלים; ואת רמת הדינאמיות של הסביבה.

מערכת מורכבת מתנהלת בהתאם לחוקים ולדפוסי פעולה, שכשמזהים אותם, ניתן להבין את פעולתה ואפילו לנבא דרך דפוסי הפעולה את האופן שבו תנהג בעתיד. לכן, חשיבה מערכתית מקנה לנו את היכולת לחשוב ולפעול בהרמוניה בסביבה עתירת סתירות (נוה, 2003, ע' 206).

החלק החשוב ביותר בהבנת מערכת מורכבת הוא רשת קשרי הגומלין בין מרכיבי המערכת, וביניהם לבין המערכות האחרות בסביבה המשימתית שבה היא פועלת. דרכם מתבצעת השפעה הדדית בין המרכיבים השונים.

הבנת המערכת המורכבת מאפשרת התמודדות עם בעיות בצורה רב ממדית (פתרון בעיה לטווח ארוך ולא בצורה נקודתית), בין תחומית ואינטגרטיבית (פתרונה של אותה בעיה בצורה שתעלים אותה כליל מארגון שלם ולא רק ממערכת אחת בו).

העמקה

חשיבה מערכתית – בניגוד לחשיבה מסורתית-אנליטית – מאופיינת בהפנמה האישית, שאין די בהפניית המחשבה להיבט זה או אחר של מערכת או לבעיה שיש לפותרה, אלא בהבנת המערכת כמכלול ובקיום דיאלוג בין כל הגורמים הרלוונטיים (מדובר בדיאלוג, ולא בויכוח או בפשרה בין עמדות המובילים לפתרון בינוני ומטה. הדיאלוג אמור להיות אינטליגנטי ופתוח בין גורמי הארגון בכל אחת מהרמות, ובין הרמות הללו. הוא מאופיין בסקרנות, ברצון וביכולת לעמוד על הידע החסר, לאתרו ולעשות בו שימוש להשגת מטרות בארגון). יחד עם זאת, ראוי להדגיש בהקשר זה, כי אנשים יכולים לחשוב מערכתית גם כפרטים, מבלי לקיים דיאלוג.

החשיבה המערכתית מסמנת משמעויות, כמו: ראיה כוללת חובקת כל ("ראיית היער בלי לטעות בין העצים") והבנה שכל הדברים קשורים ומשפיעים זה על זה; הבלטת האינטרס הכללי על המקומי; השוואת מגוון הסיכונים והסיכויים, מבלי ללכת שבי אחרי דרך אחת; חשיבה לרוחב ולא לעומק: הבנת מכלול התפקידים השונים של תת מערכת מול תתי המערכות האחרות; וכדומה (רזי ויחזקאלי, 2013).

לשם המחשה, חשיבה מערכתית בתחום הצבאי היא ההבנה, שהמלחמה היא התנגשות בין שני גופים בעלי מבנה של מערכת, וכי הדרך הטובה ביותר לנצח בה היא לקטוע את הקשרים בין רכיבי המערכת היריבה (הכט, 1999, ע' 136), ואת הקשר הרעיוני בינם לבין מטרת המערכת.

חשיבה מערכתית היא דרך חשיבה ולמידה שמטרתה למצוא בדרך פרודוקטיבית, כיצד לשפר את הדרך שבה פועלות מערכות. היא כרוכה בשימוש בטכניקות שונות למחקר של מערכת מורכבת כיחידה הוליסטית שלמה. זאת, כיוון שלא ניתן להבין מערכת רק על ידי הבנת מרכיביה והבנת התכונות הבדידות שלהם. היא שואפת להגיע לתובנות על השלם על ידי הבנת הקישורים, האינטראקציות והתהליכים בין מרכיבי המערכת.

טכניקת החשיבה המערכתית מבוססת על ההבנה ש- מערכת מורכבת נוצרת סביב מטרה מוגדרת. על כן, ניתוח מערכתי מתחיל בהגדרת המטרה המבוקשת. לאחר מכן, ניתן לבחון את הסביבה המשימתית שבה פועלות מערכות הרלוונטיות להקשר זה, ולשרטט את מערכת-האם, שאוגדה יחד על מנת להשיג מטרה זו.

החשיבה המערכתית איננה ליניארית, ושינוי קטן באחד הפרמטרים יכול להביא שינוי במערכת כולה. עקב כך, ההתנהגות המשותפת של הרכיבים השונים יכולה להיות שונה מהותית מההתנהגות של כל אחד מהם בנפרד. היא מאפשרת חשיבה מחדש על בעיות מתחומים שונים ומעודדת אותה, מבלי להגדיר מראש כיצד יש לנתחם.

תהליך זה דורש מידה רבה של דינמיות ואסוציאטיביות מצד החושב. הוא מחייב אימוץ טכניקות התמודדות רב ממדיות, שיאפשרו התמודדות עם בעיות מורכבות. לכן, תהליך של חשיבה מערכתית יהיה גם תהליך של פיתוח ידע, שיתפתח מן המפגש שבין ההקשר לבין יצירת מושגים חדשים. חשיבה מערכתית מסייעת למצוא תבניות התנהגותיות ולחפש אחר יחסים שיטתיים האחראים להיווצרות תבניות אלו. "החשיבה המערכתית" היא אישית וסובייקטיבית והיא ניתנת לפיתוח.

אלטמן (ללא תאריך) מונה מספר עקרונות חשיבה המאפיינים "חשיבה מערכתית":

  • חשיבה על השלם ולא על חלקיו: לדוגמה, נבחרת כדור-סל איננה שווה את סכום הרכישה של שחקניה. התלכיד שביניהם יכול לייצר, בין יתר האפשרויות, הצלחה גדולה – מעל ומעבר, או כשלון מהדהד;
  • חשיבה על ההקשר שבתוכו המערכת פועלת: למשל, תופעת העלייה לארץ ישראל: מנקודת המבט הסוציולוגית המעוגנת בהקשר הרחב, מדובר בתופעת הגירה, שהיא תופעה גלובלית ומרכזית בעת החדשה. אולם, מנקודת המבט הייחודית הישראלית, מדובר בתופעה ייחודית של "קיבוץ גלויות" – תופעה שאין לה אח ורע בהיסטוריה האנושית (הכהן, 2011, ע' 20).
  • חשיבה על היחסים בין חלקי המערכת השונים: כך לדוגמה, כאבים ברגל יכולים לנבוע מלחץ בעמוד השדרה, המגיע לרגל דרך קשרי הגומלין של העצבים;
  • חשיבה תהליכית: ההיפך מ"חשיבה אינטואיטיבית".. כל מצב על ציר הזמן מהווה תחנה על רצף התפתחותי כלשהו, שעליו נעה המערכת;
  • חשיבה רב ממדית: יש לקיים "גמישות מחשבתית" ולחשוב, בה בעת, על האירוע הבודד ועל התהליך השלם במקביל. יש לקיים הפשטה מחד גיסא וקונקרטיזציה מאידך גיסא. הפשטה על מנת להבחין בדפוס או במבנה השלם; וקונקרטיזציה על מנת לא לנתק את ההפשטה מהמציאות;
  • חשיבה לא ליניארית: אם החלקים במערכת מורכבת קשורים זה לזה ברשת שלמה של קשרים, הרי שהגורם יכול להיות מרוחק בזמן ובמרחב מהתוצאה שנגרמה בגינו
  • חשיבה גילויית (היוריסטית): תובנה בעלת משמעות "מתהווה" פתאום מתוך בליל של מידע, מחשבות, היסקים, גישות רופפות וכדומה. זו יכולה להיות הבנה פתאומית של "שלם" כלשהו, רעיון חדש או המצאה יצירתית
  • "חשיבה בניגודים" ("Janusian Thinking"): היכולת להפיק תועלת מהכלה של ניגודים (Paparone and Crupi, 2002). . הניגודים מגדירים זה את זה, וגם חודרים ומשפיעים זה על זה. בכך, הם מרכיבים מהות חדשה, גבוהה יותר, המכילה אותם בתוכה.

אדגיש, כי החשיבה בניגודים עמוקה הרבה מעבר להסבר הדיאלקטי. ההתייחסות ליממה למשל, כמכלול, מבטאת מהות חדשה שלגמרי מהתייחסות טכנית, נפרדת ליום וללילה. תופעה נפוצה בארגונים היא התייחסות מוטה לצד אחד של ה"משוואה" והתעלמות מצידה השני (למשל, מתן דגש על היתרונות וההתעלמות מן החסרונות, שמובילה בסיכומו של יום לתב"ץ). מגוון הצדדים של כל תופעה מחייב התייחסות לכל מגוון האפשרויות והבנתו כשלם אחד. זה הבסיס לכל מתודולוגיה שאמורה להתמודד בהצלחה עם תופעת התב"ץ (רזי ויחזקאלי, 2013).  . 

התפתחות המושג חשיבה מערכתית

המושג חשיבה מערכתית נטבע על ידי המהנדס ג'אי פורסטר (Forrester) (Richmond, 1994, ע' 3). חשיבה זו מפרשת את העולם שבו אנחנו חיים במונחים של תורת המערכות המורכבות. זאת, מתוך ההבנה שדיסציפלינה זו מאפשרת התמודדות טובה יותר עם המורכבות של "סביבתנו המשימתית", בעולם דינאמי, המשתנה במהירות (רזי ויחזקאלי, 2013).

מושג זה התפרסם מאוד בעקבות ספרו הפופולארי של פיטר סנג'י, מתלמידיו של פורסטר, שיצא לאור ב- 1990 – "הדיסציפלינה החמישית" (The Fifth Discipline) שכבר עסקנו בו לא מעט בספר (Senge, 1990; סנג'י, 1998). סנג'י מונה חמש דיסציפלינות, כשהחמישית – המצויה במוקד הספר – הינה המושג "חשיבה מערכתית" (Systems Thinking) (Senge, 1990, ע' 89). הוא הגדיר "חשיבה מערכתית" כחשיבה לא-ליניארית, העוסקת בראיית השלם; והסביר ש"חשיבה מערכתית" נדרשת בימינו יותר מאשר בעבר, משום ש"אנו הולכים וכורעים תחת נטל המורכבות":

כל הסובב אותנו הוא דוגמאות ל"כשלי מערכות", כמו בעיית התחממות כדור הארץ, החורים באוזון, סחר הסמים הבינלאומי, הגירעונות המסחריים והגירעון בתקציב ארצות הברית – כולן בעיות שאין להן סיבה מקומית פשוטה. בדומה לכך, ארגונים קורסים חרף איושם באנשים מבריקים, וחרף המוצרים החדשניים שלהם, מפני שאין הם מסוגלים לרכז את התפקודים והכישרונות הנפרדים שלהם, וליצור שלם פורה אחד (סנג'י, 1998, ע' 79).

מאז, זכה המושג "חשיבה מערכתית" לתפוצה גדולה באמצעות חוקרים, אנשי ארגון וסופרים (רזי ויחזקאלי, 2006, עמ' 34-32), וגם אצל אחרים. כך למשל, על רקע הכישלון במלחמת לבנון השנייה, התמנה צוות מוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לבדוק את ממצאי דוח מבקר המדינה 57א על הכשרת הקצונה הבכירה בצה"ל ("צוות איתם", 2007). במסקנות הצוות קיימת התייחסות גם לחשיבותה של החשיבה המערכתית (למרות שלא כונתה בשמה):

דווקא בתקופה שבה חלה התקדמות עצומה בתחום איסוף, זמינות והפצת הידע והמידע הולך ומתברר כי אין תחליף לליבה האנושית, למח היוצר, לדייקנות ולבהירות המחשבתית כמצפן ומארגן לכל הידע והמידע. זרם אינפורמציה עדכני ומדויק ככל שיהיה – ללא חשיבה מעצבת ומארגנת שמקורה ברעיונות מכוננים בטרם מערכה והמשכה בעיצוב פני המערכה המשתנים בהקשר המתמשך של מטרותיה – יהפכו מידע, יחידות וזמן לערימת חומרי בנין המונחים כאבן שאין לה הופכין, או גרוע מזאת למפולת הקוברת את העומדים לידה (צוות איתם, 2007, ע' 2).

רשת 4

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jurgen Appelo לאתר flickr]

 פרקטיקות של עידוד "חשיבה מערכתית" ו"יצירתיות" בארגונים 

קיום "חשיבה מערכתית" בארגונים מחייב אימוץ של פרקטיקות לניהולה, באופן שהעקרונות שהוזכרו לעיל יוכלו לבוא לידי ביטוי.

יש פרקטיקות המתורגלות כבר בשלב בית הספר, וחלק מהמדינות המערביות אכן הפכו את החשיבה למקצוע חובה בכל בתי הספר. כזו היא למשל "שיטת ששה כובעי החשיבה" של ד"ר אדוארד דה בונו (De Bono), מייסד הפורום הבינלאומי ליצירתיות שבו נוטלות חלק מהחברות המסחריות המובילות בעולם[1].

התכנית בבתי הספר קרויה, שיטת "ששה כובעי החשיבה", על שם ספרו – "Six Thinking Hats" –  שראה אור בשנת 1985 ( de Bono, 1985)[2]. על פי שיטה זו, המשתתפים בדיון מבצעים משחק תפקידים בהתאם לכובע הדמיוני שהם חובשים. כל משתתף רשאי להחליף כובעים במהלך הדיון, וכך לייצג דרכי חשיבה שונות זו מזו. הדגש בתכנית היא על ביקורתיות; הפריית הדיון ויצירתיות; שיפוט ניטראלי; ויכולת קבלת החלטות שקולות (Katerndahl, 2005).

פרקטיקות אחרות מבוצעות בעיקר בארגונים, הנזקקים מאוד לפרקטיקות חשיבה שתאפשרנה התמודדות עם האתגרים שהעמידה המציאות הדינאמית, המשתנה במהירות. להלן מספר פרקטיקות כאלה:

  • קביעת יעדים מבלי להתוות את הדרך להשגתם: יש לקבוע מערכת ברורה של יעדים ולוודא שהעובדים מבינים היטב את מטרותיהם. אולם, יש להיזהר שלא להתוות בפירוט רב מדי את הדרך שבה הם צריכים להגיע לאותם יעדים (רוס, 2009);
  • פיקוח על העבודה – אבל מרחוק (רוס, 2009);
  • עידוד השתתפות בקבוצות למידה: תהליך למידה קבוצתי שבו אנשים מבררים את המציאות דרך שיתוף של השקפות עולם וזוויות ראייה (אלטמן, ללא תאריך);
  • קביעת תהליכים פוריים ליצירת רעיונות ולפיתוחם, על מנת לעודד את העובדים לשתף בידע שבידם;
  • עידוד השתתפות בקבוצות מיקוד, כמו, למשל, ה-Mastermind: זהו שילוב בין קבוצת תמיכה מקצועית לבין מפגשי סיעור מוחין בין אנשים שאין ביניהם תחרות עסקית. זאת, במטרה לקדם זה את זה באמצעות חשיבה משותפת (סלטון, 2010);
  • עידוד דיונים א-פורמאליים (אלטמן, ללא תאריך);
  • עידוד ריבוי נקודות מבט: מימוש עיקרון זה מחייב צוות הטרוגני, רב מקצועי, רב היררכי, בדגש על אנשים יצירתיים המשוחררים מ"כבלים" ארגוניים ואחרים, המגבילים את כיווני החשיבה שלהם (אלטמן, ללא תאריך);
  • המוביל כלומד: פה המנהל שם את עצמו גם בתפקיד של לומד, השווה ליתר, עד שמתהווה הצורך לקבל החלטה (אלטמן, ללא תאריך);
  • עידוד שימוש בדימויים: הדימוי מאפשר להמשיג רעיון מורכב באופן תמציתי ומהיר, בעזרת שאילת תמונה מתחום אחד והשלכתו לתחום אחר (אלטמן, ללא תאריך);
  • דגש על שימוש בסימולציות: במסגרת הסימולציות ניתן להקפיא את הגורמים המשפיעים למעט אחד, ולנייד את האחרון באופן שבו נפרס לפני המנהל/המפקד מלוא מגוון האפשרויות. בצורה כזו ניתן למנוע תב"צים רבים;
  • שימוש בנקודות התייחסות (references), על מנת לזהות מה דומה ומה שונה באירוע ביחס לאירועים קודמים, דומים ומוכרים, בעבר אלטמן, ללא תאריך)
  • שימוש במודלים: המודלים יכולים להוות כלי לחיזוי של התנהגות המערכת, במצבים מסוימים (אלטמן, ללא תאריך).
  • השקעת זמן: בחינת המצב מהיבטיו השונים, בחינת נקודות התייחסות, בניית מודל, ניהול תהליך למידה שתוצאתו אינה ידועה מראש וגיבוש דרכים לפתרון – כל אלה דורשים זמן (אלטמן, ללא תאריך)
  • הקלה על עבודת צוותי החשיבה: כמו למשל, בסרת חסמים ביורוקרטים – פעולות אלה יכולות להשפיע רבות על איכות ועל מהירות עבודתם (רוס, 2009).

העמקה

מקורות

הערות

[1]     ראה את האתר של ד"ר אדוארד דה בונו: http://www.edwdebono.com/index.html

[2]    הספר ראה אור בעברית ב- 2010: דה בונו אדוארד (2010), ששה כובעי חשיבה, תל אביב: כנרת.