תקציר: תרבות אסטרטגית (Strategic Culture) היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי.

[בתמונה: התרבות הקולוניאלית של בריטניה הינה תרבות של צבירת ידע וניסיון מרחבי הקולוניות תוך מתן כבוד לתרבות המקומית. בתמונה זאת מ- 1972, מושל איי סיישל מתקבל במשמר כבוד משטרתי. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Dino Sassi - Marcel Fayon, Photo Eden LTD, והיא נחלת הכלל]

[לאוסף המאמרים על 'תרבות אסטרטגית', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית', לחצו כאן]

עודכן ב- 13 בפברואר 2024

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

תרבות אסטרטגית (Strategic Culture) היא האופן שבו התרבות הארגונית של מדינות באה לידי ביטוי בתחום האסטרטגי; או במילים אחרות, האופן שבו מדינה מתנהגת בתחום האסטרטגי.

תרבות אסטרטגית היא חלק מהתרבות הפוליטית של מדינה: אופייה של החברה או התרבות הארגונית של חברה/מדינה: אוסף העמדות, הערכים, הרגשות, המידע והכישורים פוליטיים בקרב אזרחיה, ובעלי התפקיד שבתוכה, המספק את הנחות היסוד והכללים השולטים בהתנהגות במערכת הפוליטית, ומשפיע - על התנהגות אזרחיה ומנהיגיה במערכת הפוליטית, בארגונים הצבאיים ובשירות הממשלתי - לאורך שנים, כמו בתכתיב גנטי.

בשנת 2012 יצא בהוצאת 'מערכות' ספרו המצוין של פרופ' דימיטרי (דימה) אדמסקי (ראו תמונת כריכה למטה; ראו את תמונתו של פרופ' אדמסקי למטה בהמשך המאמר), ממרכז המחקר של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל; ומאוניברסיטת רייכמן, בשם "תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית". ספר זה הוא ספר מכונן בהמשגה של תרבות אסטרטגית, וממנו גם נלקחו רוב ההגדרות בהמשגה למאמר זה.

[בתמונה: כריכת ספרו של פרופ' דימיטרי (דימה) אדמסקי, "תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית", שראה אור בהוצאת מערכות ומודן ב- 2012. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש ראוי]

[בתמונה: תרבת אסטרטגית והשלכותיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי pixel2013 לאתר Pixabay]

ספרו של דימה אדמסקי, תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית

תרבויות אסטרטגיות שונות הן הגורמות לגישות שונות של מדינות לתמורות באופייה של המלחמה (אדמסקי, 2012, ע' 13; ראו תמונת כריכה למטה). מדינות עשויות לעשות שימוש באותה טכנולוגיה בדרכים שונות, על פי הדגמים החברתיים-תרבותיים שלהן, ובסופו של דבר ליצור חדשנות צבאית שונה זו מזו (שם, ע' 24).

אדמסקי מגדיר תרבות אסטרטגית כ"מכלול של אמונות משותפות, פורמליות ובלתי פורמליות, של הנחות ושל דפוסי התנהגות, שמקורן בחוויות משותפות ובנרטיבים מקובלים (המועברים בעל פה ואף בכתב), שמעצבים את הזהות המשותפת ואת היחסים עם קבוצות אחרות ואשר משפיעים, ולעתים אף קובעים את המטרות האסטרטגיות ואת האמצעים להשגת יעדים ביטחוניים" (שם, עמ' 21-20).

התרבות האסטרטגית היא שקובעת את דרכי ההתנהגות ואת דרכי החשיבה של אותה מדינה (שם, ע' 22). כך למשל, מדינות עשויות לחשוב באופן שונה על אותם עניינים אסטרטגיים (שם, ע' 19). הן יכולות לעשות שימוש בטכנולוגיה חדשה בדרכים שונות על פי הדגמים החברתיים-תרבותיים שלהן, ובסופו של דבר, ליצור חדשנות צבאית שונה זו מזו. הן עשויות לנסח את העדפותיהן, לא על פי היגיון אוניברסלי של יעילות, אלא על פי הנורמות והערכים הקיימים אצלם, ועל פי הדימוי העצמי שאימצו לעצמן (שם, עמ' 25-24).

הפרמטרים של תרבות אסטרטגית הם: מבנה חברתי; סגנון קוגניטיבי; התייחסות תרבותית לגורם הזמן; סגנונות של תקשורת; גישה ארגונית לחדשנות; העדפות באופן ניהול המלחמות; מבנה המערכת הצבאית והתפקיד שממלאים בה המטה הכללי של הצבא; המטות המשולבים והמפקדה הראשית; היחס לפיתוחו של הידע הצבאי; תפקידה של הטכנולוגיה בעניינים צבאיים; והגישות להצטיידות במערכות הנשק (שם, ע' 26).

הספר עוסק בחותם שמטביעים גורמים תרבותיים על חדשנות צבאית. הוא מנתח את המושג תרבות אסטרטגית, ואת השוני בתחום המחשבה הצבאית והמדינית ובאופן ניהול המלחמה בארצות הברית, בברית המועצות ובישראל. אדמסקי עוסק בספרו בשלוש תרבויות אסטרטגיות: של ברית המועצות, ארצו הברית וישראל. הוא ממחיש כיצד ברית המועצות, למרות שפיגרה מבחינה טכנולוגית אחר ארצות הברית, הצליחה לגבור איכותית על האמריקנים והישראלים בקונספטואליזציה של מצביאות צבאית-טכנולוגית מתהווה (אדמסקי, 2012, ע' 18).

[בתמונה: פרופ' דימיטרי (דימה) אדמסקי. התמונה באדיבות אוניברסיטת רייכמן]

[בתמונה: תרבת אסטרטגית והשלכותיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PIRO4D לאתר Pixabay]

תקופת הקולוניאליזם כמקרה בוחן לתרבות האסטרטגית של מדינות

תקופת הקולוניאליזם זימנה לנו מקרי בוחן בולטים של תרבות אסטרטגית. ההבדל הבולט ביותר היה התרבות האסטרטגית הבריטית, לעומת הצרפתית.

התרבות הקולוניאלית הצרפתית: תרבות שדוחה ידע מתרבויות אחרות

לעומת תרבות הידע הקולוניאלית הבריטית, האמינו הצרפתים בעליונות תרבותם, וראו בקולוניאליזם "שליחות מתרבתת". לכן, לא ניסו ללמוד מתושבי הקולוניות שלהם כלל.

הם ניסו בתחילה לבולל את האפריקנים בתרבות הצרפתית ודיברו על אסימילציה, שתהפוך את האפריקנים, בהדרגה, לצרפתים לכל דבר ולאזרחים שווי זכויות של צרפת עצמה. כשהבינו את המחירים, בצורך לקלוט מיליוני אפריקנים בתוך צרפת; פיתחו את רעיון האסוציאציה, אשר שם דגש על הפיכת תושבי המושבות לדמויי צרפתים מבלי לעשותם לאזרחי צרפת. מדיניות התקשרות זאת אפשרה לצרפת, מחד גיסא, להמשיך ולדגול בעקרונות השליחות המתרבתת; ומאידך גיסא, פתרה את בעיית ההגירה באותה עת (גולן, ללא תאריך).

התרבות הקולוניאלית הבריטית: תרבות של ידע

התרבות הקולוניאלית הבריטית הייתה תרבות של ידע. בבריטים נטבעה ההבנה האסטרטגית, שניהול של קולוניה לטווח ארוך מחייב לימוד והטמעה של התרבות המקומית, שאיתה - ולא נגדה - חשוב לזרום, אם רוצים להישאר במקום לאורך זמן. לכן, בכל מקום אליו הגיעו, כיבדו הבריטים את המוסדות המסורתיים ולא ניסו לכפות את תרבותם על החברות שבשליטתם (גולן, ללא תאריך).

"השלטון העקיף" של הבריטים התבטא בכך שהאדמיניסטרציה נוהלה על ידי בעלי התפקידים המקומיים, והמערכות הפוליטיות המשיכו לתפקד כהרגלן, פרט לשינויים מעטים, שהוכנסו על מנת לקדם אינטרסים בריטיים. מבנה השלטון היה ביזורי מאוד (דה-צנטרליסטי), ובכך, היה בו דמיון למבנה השלטון במעצמה. שיטת ממשל זאת, הותירה האליטות המקומיות בתפקידיהם, וגבתה מיסים באמצעותם. שיטה זו הייתה גם אפקטיבית וגם יעילה וחסכונית בהוצאות (גולן, ללא תאריך).

[בכרזה: ההבדל בין אפקטיביות ליעילות. ייצור ידע]

את הידע שצברו ריכזו הבריטים במשרד המושבות שלהם, כשהם אוספים פתרונות אפקטיביים מרחבי האימפריה, ומיישמים אותם במקומות שונים. כך למשל, בשיאו של המרד הערבי הארץ ישראל בשנת 1937, הזעיקו הבריטים לכאן את סר צ'ארלס טגארט (ראו תמונה למטה), קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמפקד משטרת כלכותה, ורכש מומחיות בדיכוי מרידות ובלוחמה בטרור, שיישם פתרונות שהצליחו שם, גם בפינה הזו של האימפריה...

[תמונתו של צארלס טאגרט למעלה, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי תמר הירדני, ממקור לא ידוע]

[בתמונה: דוגמה למודל מבצרי הטגארט שיובא על ידי צארלס טאגרט לישראל. בתמונה: המצודה סמוך לקיבוץ גשר. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי מיכאלי]

התרבות האסטרטגית הבריטית מול האמריקנית

ד"ר מרדכי קידר (למטה), עסק - באחד משעוריו באוניברסיטת בר אילן - בהבדלים שבין התרבות האסטרטגית הבריטית לזו האמריקנית:

• בבריטניה, הממשל משמר את הידע בתוכו, כי ככל שאדם נשאר על כיסאו שנים רבות, נחשב למומחה וזוכה לכבוד.
• בארצות הברית, מי שיושב על כיסאו יותר משנתיים, מתייחסים אליו כאל 'תקוע': אחד שנכשל ואיננו מסוגל ליותר מזה. כל כיסא הוא רק מקפצה לכיסא הבא. באופן כזה, הידע לא נשמר בתוך הממשל. כל אחד לוקח את הידע שלו איתו והולך.

על כן - בשל התרבות האסטרטגית השונה - בארצות הברית יש לקבוצות החשיבה, ה- THINK TANKS - כמו: ראנד, אמריקן אנטרפרייז, האדסון ודומיהם - תפקיד חשוב ביותר. הממשל האמריקני מכור אליהם, כי שם הידע נאגר, ומוציא על כך הון עתק. לעומת זאת, בבריטניה הם כמעט לא קיימים, כי אין בהם צורך. הידע משתמר בתוך הממשל. ד"ר קידר מדגיש, כי התרבות האסטרטגית הזו שאינה מאפשרת צבירת ידע, מכשילה את האמריקנים שוב ושוב. המקרים הבולטים האחרונים באזורנו הם עיראק ואפגניסטן, לשם הם הגיעו - בהיעדר ידע רלוונטי בזמן אמת - בלי להבין לאן הם הולכים.

[להרחבה על סוגיה זו, של ההבדלים בתרבות האסטרטגית בין האמריקנים לבריטים בעיראק, לחצו כאן]

[מקור תמונתו של ד"ר מרדכי קידר: פייסבוק]

[בתמונה: לאחר מלחמת המפרץ השנייה ב- 2003, נטלו הבריטים על עצמם את ניהולה של העיר בצרה בעיראק (בתמונה); והאמריקנים לקחו את כל השאר. אין ספק שבצרה הייתה הרבה יותר שקטה מכל היתר. מדוע? התמונה היא צילום מסך]

בין הבריטים לאמריקנים בעיראק...

כותב ד"ר מרדכי קידר:

"... לאחר מלחמת המפרץ השנייה ב- 2003, נטלו הבריטים על עצמם את ניהולה של העיר בצרה בעיראק; והאמריקנים לקחו את כל השאר. אין ספק שבצרה עד היום הרבה יותר שקטה מכל היתר. מדוע? כי הבריטים הם בעלי תודעה קולוניאלית. טבועה בהם ההבנה האסטרטגית, שניהול של קולוניה לטווח ארוך מחייב לימוד והטמעה של התרבות המקומית, שאיתה - ולא נגדה - חשוב לזרום, אם רוצים להישאר במקום לאורך זמן. מבחינה זו, הם רק חזרו לבצרה - אחרי כמה עשורים של היעדרות - כשהם משמרים את הידע שצברו בעבר.

על פי הידע הזה עשו הבריטים שלושה דברים במהופך מהאמריקנים:

• הם הגיעו עם קבוצה גדולה של דוברי ערבית ומומחי תרבות;
• הם אפשרו לפקידות המקומית לנהל את עצמה לבד, בעוד שהאמריקנים יצרו כאוס ניהולי וטבעו בתוכו;
• הם הגיעו למשימה עם חיילים גברים בלבד, בעוד האמריקנים שלחו קבוצה מעורבת של חיילים: גברים ונשים.

האמריקנים לא גילו כל רגישות תרבותית ורצון ללמוד; וגם היו חסרים יכולת חוקית לשנות, בגלל רגישות לבעיות של מגדר ותקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט) בתוך ארצות הברית.

קשה להסביר לאמריקני מה משמעות הדבר עבור העיראקי הממוצע, שבחורה עומדת עם נשק ותיתן פקודות לגברים... אלה דברים שאינם קבילים בעיראק; ועוררו הרבה מאוד התנגדות בקרב העיראקים: "בשביל זה באתם לפה? להביא לנו בחורות שישלטו בנו?". אבל את זה, האמריקנים לא הבינו, כי בתרבות שלהם לא ניתן לעשות הפרדה בין נשים לגברים. זו אפליה על רקע מגדרי, וכל ניסיון להפלות יתקל בתביעה משפטית.

את הטעויות הללו הבריטים חסכו לעצמם! ...".

[בתמונה: חיילת אמריקנית בעיראק - "בשביל זה באתם לפה? להביא לנו בחורות שישלטו בנו?" התמונה היא צילום מסך]

התרבות האסטרטגית של ישראל

'על קצה המזלג', מגדיר אדמסקי את התרבות האסטרטגית הישראלית כך (אדמסקי, 2012, עמ' 194-174):

• אנטי אינטלקטואליזם מובהק והיעדר מסורת אינטלקטואלית של המערכות הביורוקרטיות והצבאיות [למאמר: אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, לחצו כאן];
• תרבות של אלתור: מעשיות רבה, אסרטיביות ונטייה לאלתר;
• דפוסי פעולה לא פורמליים באופן קיצוני, וחוסר הקפדה על נהלים היררכיים [להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן];
• היעדר חזון לאומי ארוך טווח [להרחבה על 'חזון לאומי, לחצו כאן];
• סלידה מתכנון אסטרטגי ברמה הלאומית [להרחבה בנושא: 'תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית', לחצו כאן];
• העדפת שיקולים צרים ומגזריים;
• היעדר תפיסת ביטחון ודוקטרינה צבאית כתובות [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן];
• מנטליות של מצור;
• בעשורים האחרונים: נטייה לאסטרטגיה הגנתית ולשימור סטטוס קוו מדיני, בצד טקטיקה התקפית בשדה הקרב.
• ויתור על גמישות, עורמה ותחבולה לטובת הטכנולוגיה [להרחבת המושג, 'גמישות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על עורמה ותחבולה, לחצו כאן];
• חדשנות טכנו טקטית צרת אופקים;
• המעשה קודם להבנה;
• "מה שלא הולך בכוח, ילך בעוד יותר כוח".

העשרה - "תרבות מול אסטרטגיה":

[בתמונה: צילום כתבת שער במגזין פורבס, שכותרתה: "תרבות מול אסטרטגיה"...]

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג, 'תרבות ארגונית'.
• הרחבת המושג, 'תרבות פוליטית'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• הרחבת המושג, 'מידע'.
• הרחבת המושג: 'מלחמה'.
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית'.
• הרחבת המושג 'יעילות'.
• הרחבת המושג 'ידע'.
• מאמר: אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים.
• הרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים.
• אוסף המאמרים: 'הכל על תרבות ארגונית'.
• הרחבה בנושא 'קשרי היררכיה'.
• הרחבה על 'חזון לאומי.
• הרחבה בנושא: 'תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית'.
• אוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון.
• הרחבת המושג, 'גמישות'.
• אוסף המאמרים על עורמה ותחבולה.
• הרחבת המושג 'אפקטיביות'.
• הרחבת המושג 'יעילות'.
• אוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט.
• הרחבה על סוגית ההבדלים בתרבות האסטרטגית בין האמריקנים לבריטים בעיראק.

מקורות והעשרה

• אדמסקי דמיטרי (דימה) (2012), תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית, תל אביב: מערכות ומודן.
• מרדכי קידר (2018), ברומא התנהג כרומאי, ובעיראק כעיראקי, ייצור ידע, 10/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), תרבות ארגונית, ייצור ידע, 1/12/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אינטלקטואליזם ואנטי אינטלקטואליזם בארגונים צבאיים, ייצור ידע, 24/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תרבות פוליטית - התרבות הארגונית של חברות, ייצור ידע, 22/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מלחמה – אירוע כאוטי שיוצא משליטה, ייצור ידע, 31/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מידע, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), ידע, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרה אסטרטגית: התוצאה הסופית שאליה אנו שואפים, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אפקטיביות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014),יעילות, ייצור ידע, 11/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), תכנון אסטרטגי ברמה הלאומית, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2018), תפיסת הביטחון הישראלית באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 17/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• יותם הכהן (2015), עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת"ם).
• אלעד רזניק (2016), יוזמת השלום הצרפתית ותהליכי קבלת החלטות, 2/6/16.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית - דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי ושרית אונגר-משיח (2014), קשרי היררכיה – קשרים מלאכותיים ומוגבלים…, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2013), חזון לאומי – המצפן של מדינה, ייצור ידע, 30/5/13.
• יחזקאלי פנחס (2014), גמישות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2016), עורמה ותחבולה - למה וויתרנו עליהם?, ייצור ידע, 11/2/16.
• יותם הכהן על המאמר הבא: ראיון חשוב. לא מסכים עם הכל, בין השאר לא עם ההגדרה המדויקת של הבעיה (קבלת החלטות היא מושג מאוד בעייתי) ולא של הפתרון (כדאי לנסות לחשוב מה הנחות היסוד שקושרות פעם אחרי פעם בין קבלת החלטות ונושא העתיד/עתידים). אבל התיאור של הקשיים של הסביבה המדינית-פוליטית-אסטרטגית מדויק למדי, ולא נראה שאנחנו כרגע מתקדמים למקום טוב יותר: רותם שטרקמן (2016), תרבות "הג'וקים המסוממים בבקבוק", דה מרקר, 10/6/16.
• תמר גולן (ללא תאריך), הקולוניאליזם הבריטי והצרפתי, הספרייה הוירטואלית של מטח.