אליטת ההון

המכונה עדיין נעה, הגלימות עדיין נלבשות, אך הרוח – אותה הסכמה חברתית שמעניקה לפסקי הדין את תוקפם האמיתי – כבר מזמן אינה שם.

אם מישהו מחפש הצדקה לביטול החלטת ממשלה 666 של ממשלת המעבר ב-1977 – אותה החלטה שנתנה לאוניברסיטאות אוטונומיה תקציבית מוחלטת – הרי היא לנגד עיניו. ההחלטה שימשה חומת מגן עבור אוניברסיטאות שעברו פוליטיזציה חמורה, והפכו – כמו ההיוריסטיקה – לשמאל רדיקלי, ופורום המרצים למען היוריסטוקרטיה הוא שמאל רדיקלי בחזקת שתיים.

'אליטת הון' יקרה, אתם אורזים מזוודות ו'מזדכים' על ציוד, לטובת האליטה הפריפריאלית החדשה, שתיכנס לריק האידאולוגי שהשארתם, שתשנה את תרבות הייאוש וחוסר האונים שבניתם, ושתחליף את ערכי השלום המדומה והוויתור על המפעל הציוני לטובת 'הפרא האציל' – המוסלמים – בערכים אמיתיים של עם ומולדת.

איך אליטה שאיבדה את ההגמוניה כופה 'מדינת כל אזרחיה' על סרבנים? בתחבולות כמובן, ולא בכדי מתרכזים מובילי המחאה במשרדי הפרסום והשיווק…

פרשת זיו אגמון חשפה בעיה קשה: הפעולה הממוקדת וארוכת הטווח של אנשי 'מהפכת הצבע' שלנו לפרק את לשכת נתניהו מבחינה מקצועית הצליחה. כשהמשפט מעמיס עליו והלשכה אינה פרודוקטיבית, הופך נתניהו פגיע יותר, איכות קבלת ההחלטות שלו יורדת. וגדל גם הסיכוי שיטעה.

אם תינתן חנינה לפני הבחירות ללא עסקה כוללת, ואם יחזור הימין לשלטון אחרי הבחירות, עלולים משתתפי 'מהפכת הצבע'  לגלות, ש'אין ארוחות חינם', שהגיע מועד התשלום, ושנגזר עליהם, כלשון המשל: גם לאכול את הדגים המסריחים, גם לחטוף את המלקות וגם להיות מגורשים מהעיר.