רלוונטיים תמיד

ההחלטה המשותפת לנשיא טראמפ ולנתניהו ליציאה למלחמה הייתה כורח השעה בתודעת המבחן המנהיגותי למיצוי אמיץ של הזדמנות אסטרטגית חד פעמית. מרגע זה בו החליטו לפעול, המלחמה נדרשת כמובן לניהול מחושב ואחראי לתקופה ממושכת הדורשת אורך רוח, התמדה ותיאום ציפיות עם הציבור.

כאשר קבוצה תופסת את אובדן כוחה כהיסטורי – דווקא כשהסיכון לקריסה גדל – גדלה במקביל הנכונות לבצע מהלכים שמעצימים אותו, ו'שבירת כלים' הופכת לאסטרטגיה: ההסלמה מייצרת עומס מערכתי, מסיטה את היריב לכיבוי שריפות, ולעיתים – אם מצליחים לשרוד די זמן – מתהווה 'סדר חדש' מתוך הכאוס, שבו 'נפתחות' גם הזדמנויות חדשות, במקביל לאיומים, שניתן אולי לנצלן, כדי לשרוד.

אחרי כל אשר עוללה לנו מערכת האכיפה מאז תחילת המלחמה, נותר רק לשאול: "אתם של ישראל"?

בזמן שקפלן רואים את המלחמה דרך פריזמה של סקרי מנדטים, ההיסטוריה רואה את בנימין נתניהו מעצב מזרח תיכון חדש בו ישראל היא מעצמה מדינית, כלכלית וביטחונית.

ביקורו של ראש ממשלת הודו בירושלים השתלב היטב בהקשר  האזורי המתוח, הנתון בהמתנה למהלכי ארה"ב מול איראן. במערבולת האזורית שהתהוותה בשנה האחרונה, במיוחד לאחר התקיפה הישראלית והאמריקאית באיראן, האזור הולך ומתארגן בבריתות חדשות…

בזמן שישראל מבצרת את מעמדה כמעצמה אזורית, "אליטת ההון" שלנו ממשיכה את מלחמתה בפרויקט הציוני, ושוגה, שוב ושוב ושוב…