האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
פרשת המגורים בארץ זרה, שהחלה עם ירידת יעקב לארם, חוזרת עם ירידתו של יעקב למצרים. האין היא דומה לירידה מהארץ גם בימינו? בירידתו של יעקב וכל משפחתו (למעשה, כל עמו) מהארץ – הם זנחוה, וצאצאיהם ייאלצו להילחם כדי לחזור לחיות בה ולהשיג בה עצמאות. הירידה הכללית של יעקב ובני ישראל הייתה ירידה מרצון. בעתיד יוגלו מארצם, ואז יהיה עליהם להילחם כדי לחזור ולהתגורר בה ולחיות חיים עצמאיים.
בפרשת ויגש מספר המקרא כי יוסף לאחר חשיפתו לאחיו, והבאתו של יעקב אביו למצרים, מושבם בחבל ארץ הנקרא ארץ גושן. במחקר הארכיאולוגי היו מספר הצעות לזיהוי המקום, ולאחר דין ודברים ממושך הוחלט, נכון לעכשיו, כי יש לחפש את ארץ גושן בקצה דרך שור, שהיא הדרך הנוחה ביותר מבחינה טופוגרפית, למעבר בין ארץ כנען לארץ מצרים.
המונח 'פופוליזם' הוא רַב-מַשְׁמָעִי. בעוד שחלק מהציבור יראה בו תווית מזלזלת, שנועדה לתאר את האיומים על הדמוקרטיות שלנו המגיעות מהימין הקיצוני; אחרים ימצאו בו סגולות פוליטיות, הפותחות שדה של אפשרויות, במונחים של שיתוף אזרחים. זהו אחד מאותם "אלמנטים של שפה" שצריך לנתח ועומקם, וגם לבקר, אם ברצוננו להבין לעומק את הסוגיות המוסריות, החברתיות והפוליטיות שעימן אנו מתמודדים.
"הפוך גוטה, הפוך"… תמיד לפני בחירות אני נוהג להציע לתלמידי לנהוג אחרת: להצביע הפוך! אם אתה ימני תצביע לשמאל ולהיפך. מדוע? כי בעולם פוליטי רדוד ופופוליסטי, מפלגות משיגות את ההפך ממה שהן מבטיחות לבוחר… ראו למשל מה קורה ל'קואליציית השינוי הימנית' שהחליפה את קואליציית השינוי משמאל: עוד בטרם הוקמה הממשלה, חבריה מקיימים בדבקות את הכלל, שניצחונות פוליטיים מדיפים, בדרך כלל, צחנה…
המנורה הייתה אחד ממרכיבי המשכן אשר נעשו, לפי דגם אלוהי; וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה: בְּתַבְנִיתָם-אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר. האם מנורת הקנים המוכרת לנו – והמונצחת כסמל מדינת ישראל – היא אכן דגם המנורה הנכון, ביחס למפרט הטכני שמספקים לנו המקורות?
בשיר 'אני אוהב אותך לאה, מנסה אהוד מנור 'לסדר' סוף אוהב ומפויס למערכת היחסים המקולקלת, הרעה, המיוסרת, שבין אבי האומה לאם רוב בניו: מערכת שתחילתה ברמייה; והמשכה בהתעללות נפשית ובאפליה גלויה – של לאה ובניה על פני רחל ובניה אחריה – שתימשך גם אחרי מות יעקב. אבל, אין זו אהבה שמחה…
בשיר הנצח הנפלא הזה, איסלנד, מלמד אותנו שלמה ארצי על שלימות הניגודים של האהבה: לא נשיקה מתמשכת בשקיעה – כמו בשורות הסיום של רומנים רומנטיים – אלא עליות וירידות, סבלנות, יכולת להכיל את האהוב ברגעים הקשים, ולהתגבר על הסערות ביחד, בידיעה שאחרי הסערה מפשירים, ושוב זורחת השמש…
לאחר המערכה הראשונה של הדרמה בה אנו עוסקים – תולדות יוסף – מגיעה המערכה השנייה, שזמנה כעבור שנתיים מתום הראשונה. במערכה זו פתיחה ושתי תמונות – עלייתו של יוסף לגדולה ומסעות אחי יוסף למצרים.
משטרת ישראל אימצה את פקודת המשטרה המנדטורית, בחריג אחד: שר המשטרה לא ירש את סמכויות הנציב העליון; והמפכ"ל יחזקאל סהר – מנאמניו של דוד בן גוריון – קיבל סמכויות מוחלטות על פני השר. מדוע? מינויו של בן ראש הממשלה, עמוס בן גוריון, כסגן המפכ"ל וכמחליפו העתידי של סהר, עשויה לרמז על הסיבה: כמו שליטים מזרח אירופאיים, ביקש בן גוריון להשאיר את המשטרה קרוב אליו…
הסיפור של משפט שלמה, נבחר להיות ההפטרה של פרשת מקץ. האם הבחירה הזו נבעה רק מהדמיון הלשוני שהובא בתחילת דברינו – " ויקץ פרעה והנה חלום", לבין "ויקץ שלמה והנה חלום"? יתכן. אולם יש גם קשר רעיוני בין פתרון החלומות של יוסף לבין פסק דינו המנומק של שלמה והוא חכמת האלוהים אשר קיימת בשניהם.
