העמותה הישראלית ללימודים בינלאומיים (להלן, עיל"ב) יצאה נגד קצין מכהן, תא"ל ערן אורטל, מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, בטענה שצה"ל מנסה להשתיק את השיח האקדמי בתחומים העוסקים בצה"ל. זאת, אחרי שאורטל שפרסם מאמר תגובה למאמריו של פרופ' יגיל לוי. האם הם צודקים?

מה הדמיון שבין פעולות התגמול שביצע צה"ל בעבר, למערכה שבין המלחמות (מב"ם)? מה השוני? ואיך ההשוואה הזו קשורה לתופעת הרקטות והטילים שמאיימים על עורף ישראל? ומה בין כל אלה לבין אסטרטגיה ישראלית אפשרית בעימות נגד איראן?

ב- 2022, התרחש אירוע מרתק בתחום החשיבה הצבאית בישראל: תת-אלוף ערן אורטל, קצין מכהן, מפקד מרכז דדו לחשיבה צבאית בינתחומית, פרסם ספר למכירה חופשית בהוצאת משרד הביטחון, שבו הוא חושף באומץ ראוי לציון, את המבוכה והמצוקה התפיסתית, שאליה נקלע צה"ל, עקב השתנות שדה הקרב. מצוקה, שקודם לכן העדיפו בכירי צה"ל לא לתת לה פומבי. רק מי שבילה שנים רבות במדים מבין, כמה אומץ צריך כדי להעלות דברים כאלה על הכתב באופן פומבי, וכמה פתיחות גילה הרמטכ"ל שברך על הפרסום!

נראה כי "פרס האיתולות לביטחון לאומי" יצטרך להמתין למועמד אחר: מאמריו של תא"ל ערן אורטל, וכתבי מכון דדו מלמדים כי הם אינם מנסים "לשתק ולשבש את החשיבה הצבאית בצה"ל". הם מנסים לעורר אותה.

20 שנה אחרי דבריו של חלוץ על הצורך להכריע, מכון דדו הצליח, לטעמי, לשתק ולשבש את החשיבה הצבאית בצה"ל, עד כדי עיוורון לתופעות שכל עין בלתי מזוינת רואה. הם עוד יזכו לפרס האייתולות לביטחון לאומי.