אבי הראל: פרשת ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין

תקציר: זהו סיפורם העגום של למעלה מ- 1200 ילדים יהודים, שיצאו מגטו ביאליסטוק שחוסל לגטו טרזין, על מנת להיות קלף מיקוח ביד הגרמנים. אלה האחרונים רצו לבצע עסקת חילופי שבויים גרמניים בילדים יהודיים, אולם התנאים שהציבו לכך לא היו יכולים להתקבל על ידי בעלות הברית. אשר על כן, ילדי ביאליסטוק הם עדות נוספת לציניות הרצחנית של הגרמנים, שעבורם יהודים בכלל ובעיקר ילדיהם נחשבו לאבק ואפר.

[בתמונה: לוח זיכרון המוצב בקרבת המקום בו נאספו ונשלחו המשלוחים של אסירי גטו טרזין למזרח. הלוח הוכן בתקופת השלטון הקומוניסטי, על ידי האמן הצ'כי בנדה. השלטונות לא רצו להציבו בפראג ולכן מצא את מקומו בטרזין ליד המסילה. ליד לוח זה מתקיימות עצרות זיכרון לנספים מהגטו כולל ילדי ביאליסטוק. צילום: ד"ר אבי הראל]
[בתמונה: לוח זיכרון המוצב בקרבת המקום בו נאספו ונשלחו המשלוחים של אסירי גטו טרזין למזרח. הלוח הוכן בתקופת השלטון הקומוניסטי, על ידי האמן הצ'כי בנדה. השלטונות לא רצו להציבו בפראג ולכן מצא את מקומו בטרזין ליד המסילה. ליד לוח זה מתקיימות עצרות זיכרון לנספים מהגטו כולל ילדי ביאליסטוק. צילום: ד"ר אבי הראל]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

עודכן ב- 14 באפריל 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר חמישי מתוך חמישה על גטו טרזין. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

* * *

רקע

[תמונתה של מריה תרזה משמאל היא נחלת הכלל]

טרזין הינה עיירה הסמוכה לצומת הנהרות אלבה ואגר, כ – 60 ק"מ צפונית לפראג. ראשיתה של העיר בשלהי המאה ה- 18. בחודש אוקטובר, 1780 הניח הקיסר יוסף השני אבן פינה למבצר שימנע את חדירת צבאות פרוסיה לתוך צ'כיה בדרך דרזדן – לובוביצה – פראג. הקיסר העניק למבצר את שמה של אימו, מריה טרזה (ראו תמונה משמאל).

[תמונתה של מריה תרזה משמאל היא נחלת הכלל]

בנייתו של המבצר נמשכה עשור שנים, והוא הכיל בסיום הבנייה מבצר ראשי ומבצר קטן שישמש כעמדה קדמית.

למרות שבניית המבצר הייתה שיא השכלול בהנדסת ביצורים באותה תקופה, הרי שעד מהרה הוא איבד את חשיבותו האסטרטגית. אשר על כן, המבצר הפך לבית כלא צבאי.

אחד האסירים המפורסמים שנכלאו בו, היה גברילו פרינציפ (ראו תמונה למטה), האיש שהתנקש ביורש העצר האוסטרי בסרייבו בשנת 1914, והיה העילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה [1].

[בתמונה: פרינציפ שלישי משמאל עם חבריו בפני בית הדין בסרייבו. התמונה היא נחלת הכלל]
[בתמונה: פרינציפ שלישי משמאל עם חבריו בפני בית הדין בסרייבו. התמונה היא נחלת הכלל]

הפיכת טרזין לגטו

לאחר כיבוש צ’כוסלובקיה על ידי הגרמנים, במרץ 1938, נהפך המבצר הקטן לכלא לאסירים פוליטיים, ובשלהי נובמבר 1941, החלה הפיכתה של העיירה טרזין למחנה ריכוז ליהודים. הפיכתה של טרזין לגטו יהודי גדול, הושלמה במחצית שנת 1942, עת גורשו מהמקום התושבים הצ'כים, ובמקומם שוכנו אסירים יהודים, מרחבי צ'כיה, גרמניה, אוסטריה, דנמרק, הולנד סלובקיה והונגריה.

בגטו טרזין, הוקם מינהל עצמי יהודי על פי הוראת הגרמנים. למרות שראשי המנהל קיוו כי יצליחו להפוך את טרזין למחנה עבודה יצרני, אולם כבר ב – 9 בינואר 1942, נשלח המשלוח הראשון, מתוך 63 משלוחים נוספים, למחנות המוות במזרח.

בראש המינהל העצמי עמד זקן היהודים, ולצידו פעלה מועצת הזקנים שחבריה היו ראשי המחלקות של המינהל העצמי. אחד העקרונות החשובים שהנחה את המינהל העצמי היה הטיפול והדאגה לילדים.

המשפחה הגרעינית פורקה בגטו טרזין. מייד עם הגיעם למקום, הופרדו הגברים מהנשים למגורים נפרדים. הילדים עד גיל 12 הושארו עם אמותיהם ואילו הנערים הבוגרים גרו עם האבות. פירוק התא המשפחתי לא היה צפוי וגרם לזעזוע קשה. הצפיפות הרבה הכבידה על כולם ובמיוחד על הילדים, ולכן עד מהרה הוקמו פינות מיוחדות לנוער בתוך המבנים שבהם הם התגוררו.

[ישיבת המועצה היהודית. צילום מסך מתוך סרט התעמולה שהפיקו הנאצים על גטו טרזין, ושצולם בטרזין בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1944. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[ישיבת המועצה היהודית. צילום מסך מתוך סרט התעמולה שהפיקו הנאצים על גטו טרזין, ושצולם בטרזין בחודשים אוגוסט-ספטמבר 1944. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מעונות הילדים והמחלקה לטיפול בנוער

לאחר פינוי האזרחים הצ'כיים מטרזין באמצע שנת 1942, כלל הגטו מבנים נוספים, דבר שהביא את מעצבי המדיניות של מערכת החינוך של הגטו, בהסכמת הגרמנים, להקצות מגורים מיוחדים לילדים ולנוער ולהקים מסגרות מיוחדות לילדים – שנקרא מעונות הילדים [2] [להרחבה על מעונות הילדים בגטו טרזין, לחצו כאן].

כאמור, כבר בימיו הראשונים של המינהל העצמי של הגטו, הוקמה מחלקה לטיפול בנוער ששני אגפיה העיקריים היו: טיפול בצרכים הגופניים של הילדים וחינוך והוראה. המחלקה דאגה על פיקוח בהעסקת הצעירים, הקמת ספריות, חינוך שנעשה בתחילה במחתרת, הקצאת מזון נוספת לילדים, מתן עזרה בביגוד חם, כביסה ועוד. בדברינו הבאים נתאר את גורלם של ילדי ביאליסטוק שהדגימה את הציניות הרצחנית הגרמנית שלא ידע שובע.

[בתמונה: מבנים ששימשו כבתים לילדים בגטו טרזיינשטט. צילומים שמופיעים בספר  Therein, a guide' vitalis, Prague , 2005; וצולמו באישור ההוצאה]
[בתמונה: מבנים ששימשו כבתים לילדים בגטו טרזיינשטט. צילומים שמופיעים בספר  Therein, a guide' vitalis, Prague , 2005; וצולמו באישור ההוצאה]

ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין

בשלהי אוגוסט 1943, התקבלה הוראה על הטלת סגר על כל השטח לאורך מסילת הרכבת החדשה, שחיברה בין העיירה בוהושוביצ'ה וגטו טרזין. לקראת צהריי היום, נכנסה רכבת אולם גם לאחר עצירתה דלתותיה נשארו חתומות. לפי הוראת מפקד המחנה הובא אוכל מהגטו ל- 1500 איש, ורק לאחר שמובילי המזון עזבו את המקום נפתחו דלתות הרכבת ומהם יצאו שלדי ילדים, שהתנפלו על האוכל בטירוף דעת.

לאחר הארוחה החפוזה, חזרו הילדים לתוך הרכבת, דלתותיה הוגפו והוצבה שמירה חסרת תקדים סביבה. רק בשעות הלילה הובאה שיירת ילדים שגופם פעוט אך פניהם היו פני זקנים, יחפים או נעולים נעלי עץ, ולגופם בגדים בלויים וקרועים. הילדים הובאו אל מכון החיטוי ואז הם פתחו בצעקות אימים – גז! [3].

[בתמונה: מקלחות גז... הפעם לשם שינוי, היה מדובר במקלחות אמיתיות... התמונה באדיבות ארכיון בית לוחמי הגיטאות. הצלם: קובי צילום. הצילום אושר לפרסום ע"י הצלם. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: מקלחות גז... הפעם לשם שינוי, היה מדובר במקלחות אמיתיות... התמונה באדיבות ארכיון בית לוחמי הגיטאות. הצלם: קובי צילום. הצילום אושר לפרסום ע"י הצלם. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הילדים היו מבועתים...

היה זה משלוח יוצא דופן שהגיע מגטו ביאליסטוק, וכלל למעלה מ- 1200 ילדים (המספר המדויק לא ידוע), מרביתם בגיל שש עד שלוש עשרה ומלווים בעשרים מבוגרים ובראשם הדסה לבקוביץ, מזכירתו של אפרים בארש, ראש היודנרט בגטו ביאליסטוק. עליהם הוצבה שמירה של עשרה אנשי ס"ס. אלה האחרונים הפרידו בין הילדים למלוויהם עם הגעתם לטרזין והמבוגרים נשלחו ישרות למחנה ההשמדה אושוויץ. 

לבקוביץ - ששרדה את התופת - העידה כי באוגוסט 1943, סמוך לחיסול גטו ביאליסטוק, דרש הגסטפו לרכז כ- 1200 ילדים מהגטו, כדי להחליפם בעסקת חליפין בשבויי מלחמה גרמניים, ולהעביר את הילדים בסופו של דבר לארץ ישראל [4]. חלק מהילדים נלקחו משני בתי היתומים בגטו, והאחרים נמסרו בידי הוריהם שקיוו שבדרך זו ינצלו ממוות.

[בתמונה משמאל: סמל משטרת הביטחון שהגסטאפו נכלל בתוכה. התמונה היא נחלת הכלל]

בשעת לילה מאוחרת, הובאו הילדים למכון החיטוי בטרזין, בליווי משמר אנשי ס"ס. הילדים שידעו על מעשיהם של הגרמנים, היו מבועתים, ונדרש היה כי גם המלווים עמדו מתחת המקלחות בכדי להזים את חששם שהמדובר בהמתה בגז, בהיותם עדי ראייה לרצח המוני שביצעו הגרמנים. למרות שנאסר כל מגע עם הילדים, אחד מעובדי תחנת הרכבת הצליח לדובב את אחד הנערים הבוגרים, וזה סיפר לעובד ביידיש שהם הגיעו מגטו ביאליסטוק שחוסל, ושמשפחותיהם נורו בידי הגרמנים. אלה ששרדו את הירי הובלו למבנה שעליו התנוסס שלט – בית המרחץ, ושם הומתו בגז. העובד לא מיהר למסור את מה ששמע פן יתגלה כי יצר קשר עם הילדים למרות האיסור הגרמני החמור, אולם השמועות בטרזין נפוצו חיש מהר וכולם ציפו בחרדה לגורלם.

[בתמונה: הילדים הובאו אל מכון החיטוי ואז הם פתחו בצעקות אימים – גז!... מבנה מכון החיטוי שהוקם בגטו טרזין, בתחומו של מבשלת בירה. מערכת הבריאות בטרזין עשתה רבות על מנת לבער את הכינים שסכנתן בכך שהיו מעבירות את מחלת הטיפוס. כאן התחיל סיפורם הטרגי של ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין. כיום עומד המקום בשיממונו. צילם: ד"ר אבי הראל]
[בתמונה: הילדים הובאו אל מכון החיטוי ואז הם פתחו בצעקות אימים – גז!... מבנה מכון החיטוי שהוקם בגטו טרזין, בתחומו של מבשלת בירה. מערכת הבריאות בטרזין עשתה רבות על מנת לבער את הכינים שסכנתן בכך שהיו מעבירות את מחלת הטיפוס. כאן התחיל סיפורם הטרגי של ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין. כיום עומד המקום בשיממונו. צילם: ד"ר אבי הראל]

אמצעי בידוד חמורים

לאחר הרחצה קיבלו הילדים בגדים חדשים ושוכנו במחנה צריפים מיוחד וחדש שנבנה מחוץ לגטו, שנקרא קרטה (כריתים). מספר ילדים שסבלו ממחלות מידבקות, הופרדו משאר הקבוצה, והובלו ל"טיפול" רפואי, אולם בפועל הם נשלחו למבצר הקטן ונרצחו [5].

הדעה הרווחת בטרזין הייתה, שאם שלחו אותם הנה לא הביאו אותם בכדי להורגם, וכנראה שיש סיבה מיוחדת לכך. הנחה זו הייתה מהגורמים המרכזיים להתנדב לשמור עליהם מקרב אסירי טרזין. לאלה שהתנדבו הבטיחו הגרמנים, וקיימו באופן חריג את הבטחתם שקרובי משפחות המלווים לא יגורשו מטרזין למזרח. בראש הצוות שטיפל בילדים עמד רופא הילדים המפורסם ד"ר ליאו בלומנטל מברלין, ואחת האחיות הייתה אוטילה דוד -קפקא, אחותו של הסופר המפורסם פרנץ קפקא. בסך הכל התנדבו לשמור על ילדי ביאליסטוק 53 מאסירי טרזין.

הגרמנים הטילו אמצעי בידוד חמורים על מנת לבודד את הילדים ומטפליהם, ואפילו לראש היודנרט וסגניו נאסר להגיע למקום. אסירי המחנה שהתנדבו להיות עם הילדים נותקו ממשפחותיהם, ומי שניסה להתקרב למקום המצאם של הילדים נאסר ונשלח לאושוויץ במשלוח שיצא לשם בספטמבר 1943, כמו שעלה בגורלו של פרדי הירש [6] [להרחבה בנושא פרדי הירש, לחצו כאן].

[בתמונה: פרדי (סרגי) הירש. הוא התגנב בחשאי אל הצריפים בו שכנו הילדים, כי האמין שבגלל קשריו הטובים עם הגרמנים, לא ייענש; אך הוא נתפס על ידי שומר צ'כי, נעצר ונכלל במשלוח העתידי ל"מזרח". צילום מסך מסרטון היו טיוב The story of Siegi Hirsch]

ישר לתאי הגז בבירקנאו

במשך שישה שבועות קיבלו הילדים אוכל משופר והם עלו במשקלם וחזרו אט אט להתנהג כרגיל [למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'ילדים יוצרים בגטו טרזין', לחצו כאן]. ב- 5 באוקטובר 1943, יצאו הילדים עם מלוויהם מטרזין ברכבת עם קרונות נוסעים רגילים, לכאורה אל החופש. זמן קצר קודם צאתם החתימו הגרמנים את הצוות המטפל על הצהרה, שלא יספרו על המתרחש בגטו טרזין.

התחושה שהמדובר ביציאה אל החופש התחזקה, מאחר שאף לא אחד מנוסעי הקבוצה ענד את הטלאי הצהוב. בין המדריכים - שהיו אמורים לצאת אל החופש - היה גם לייזר מולדבן, איש הקשר בין פראג ובין בודפשט וקושטא, ולידו נמסר מכתב מוצפן כדי לדווח להנהגת החלוץ אודות המתרחש בטרזין. לאחר יציאת הרכבת ליעדה, נקרא אחד מנהגת גטו טרזין בגין המכתב שנמסר, וכך נודע כי המכתב לא הגיע ליעדו המקורי.

בתום המלחמה נודעה האמת המרה – ילדי ביאליסטוק ומלוויהם הובאו ישירות לתאי הגז בבירקנאו. איש לא שרד מכלל הקבוצה האמורה.

[בתמונה: בשנת 1943 נסללה מסילת ברזל על ידי אסירי גטו טרזין שהובילה למרכז הגטו. החל מיוני 1943, כל המשלוחים מהגטו הגיעו לכאן. גם המשלוחים למחנות ההשמדה יצאו מנקודה זו. ילדי ביאליסטוק הובאו לכאן באוגוסט 1943, ומכאן נשלחו לבירקנאו. צילם: ד"ר אבי הראל]
[בתמונה: בשנת 1943 נסללה מסילת ברזל על ידי אסירי גטו טרזין שהובילה למרכז הגטו. החל מיוני 1943, כל המשלוחים מהגטו הגיעו לכאן. גם המשלוחים למחנות ההשמדה יצאו מנקודה זו. ילדי ביאליסטוק הובאו לכאן באוגוסט 1943, ומכאן נשלחו לבירקנאו. צילם: ד"ר אבי הראל]

האם היה סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שעסקת החילופין של שבויים גרמניים תמורת הילדים הייתה אפשרית?

[בתמונה משמאל: האם היה סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שעסקת החילופין של שבויים גרמניים תמורת הילדים הייתה אפשרית? חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay] 

כל הפרשה הייתה בעצם ספיח למשא ומתן בין משרד החוץ הגרמני וגורמים שונים במערב, על רשות ליציאת הילדים לארץ ישראל.

[בתמונה משמאל: האם היה סיכוי, ולו הקלוש ביותר, שעסקת החילופין של שבויים גרמניים תמורת הילדים הייתה אפשרית? חלק מתמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay] 

במרץ 1943, הכשיל אדולף אייכמן ניסיון להוציא 1000 ילדים יהודים מרומניה, אולם הייתה נכונות לדון על הצעה בריטית להגירת 5000 לא אריים משטחי המזרח הכבושים, בתנאי שהגרמנים יקבלו לידיהם 20000 גברים כשירים ללחימה העצורים במדינות בעלות הברית. אייכמן טען בעסקה זו שעל היהודים לצאת להגירה בבריטניה ולא לארץ ישראל המיושבת בערבים, ושנחשבו על ידי אייכמן כבעלי בריתם.

תוכנית זו נכשלה בסופו של דבר משום שהתנאים שהציבו הגרמנים לא יכלו להתקבל על ידי הבריטים, וכך ילדי ביאליסטוק שהושארו בחיים כל זמן שהמשא ומתן נמשך, נרצחו ברגע שלא היה בהם עוד צורך.

זהו סיפורם העגום של למעלה מ- 1200 ילדים יהודים, שיצאו מגטו ביאליסטוק שחוסל לגטו טרזין, על מנת להיות קלף מיקוח ביד הגרמנים. אלה האחרונים רצו לבצע עסקת חילופי שבויים גרמניים בילדים יהודיים, אולם התנאים שהציבו לכך לא היו יכולים להתקבל על ידי בעלות הברית. אשר על כן, ילדי ביאליסטוק הם עדות נוספת לציניות הרצחנית של הגרמנים, שעבורם יהודים בכלל ובעיקר ילדיהם נחשבו לאבק ואפר.

[בתמונה: ארנסט מורגן - ילדי ביאליסטוק בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: ארנסט מורגן - ילדי ביאליסטוק בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] הרקע ההיסטורי לקוח מתוך: Theresienstadt, a guide, Yehuda Huppert and hana drori, vitalis,prague, 2005 pp.33 – 37, scientific editor – Dr avi harel

[2] אבי הראל, תולדות מעונות הילדים בגטו טרזין, ייצור ידע, אפריל 2018.

[3] החלק הזה מבוסס על:

רות בונדי, אדלשטיין נגד הזמן, זמורה ביתן, ת"א, 1981, עמודים: 403 – 400.

ד"ר מרגלית שלאין, ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין - %D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%98-2017.pdf (google.com)

[4] עדות הדסה לבקוביץ – שפרונג, ארכיון יד ושם, 0.3/3809.

[5] עדות דב לבקוביץ, ארכיון יד ושם, 0.3/8527.

[6] אבי הראל, וחי אחיך עמך – לדמותו של פרדי הירש, ייצור ידע, אפריל 2018.

2 thoughts on “אבי הראל: פרשת ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין

  1. שלום רב
    במאמרו של אבי הראל: פרשת ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין, מוזכר שמו של לייזר מולדובן,"בין המדריכים – שהיו אמורים לצאת אל החופש – היה גם לייזר מולדבן, איש הקשר בין פראג ובין בודפשט וקושטא, ולידו נמסר מכתב מוצפן כדי לדווח להנהגת החלוץ אודות המתרחש בטרזין.
    לייזר מולדובן היה דודי, אח אימי, ועל שמו אני נקרא, אבקש לברר באם יש לכם חומר נוסף עליו, וכיצד אוכל ליצור קשר עם כותב המאמר אבי הראל.ב
    תודה מראש
    אליעזר זיכרמן

    • אליעזר,
      הנה תשובתו של ד"ר אבי הראל: לילה טוב המאמר מתבסס על המדריך לגטו טרזין שכתבנו ויצא לאור בשנת 2000 באירופה. חומרים יש אולי במוזיאון בית טרזין בארץ, אנחנו גם ישבנו בארכיון מוזיאון טרזין בצ'כיה
      אין לי חומר נוסף אבל אשמח לדבר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *