האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
תקציר: למפכ"ל הראשון, יחזקאל סהר, זכות רבה בהיסטוריה של ארגון משטרת ישראל, בהקמת ארגון חדש במדינה צעירה וחדשה; בבניית הארגון, באיוש בעלי תפקידים, בפקודות ובנהלים, במבנים ובאפסנייה. חבל, שהקריירה הארוכה שלו הסתיימה באקורד צורם, בהרשעתו בעדות שקר בפרשת שורת המתנדבים…
אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק: איציק סבן מצטט ב'ישראל היום' בכירים במשטרה: "תפסיקו לגרור אותנו למגרש הפוליטי"… אז מי, באמת, גרר את המשטרה למגרש הפוליטי?
"חג האורים" אינו שמו הישראלי המקורי של החג, מה גם שהוא משנה את משמעות החנוכה ומפחית מערכה…
סמכות ואחריות הם שני מושגים שאמורים לשכון יחד, ככלים שלובים; אבל פקודת המשטרה יצרה מצב שבו יש לשר אחריות, אך אין לו, לכאורה, סמכות. בעיניי, הוויכוח כאן הוא לא על התיקונים, אלא מצוי במחוזות הפוליטיים. כל אחד על פי תפיסת האיש בן גביר, ולא לגופו של עניין. לצורך שיפור הביטחון האישי במדינה, כל אזרח צריך לאחל להצלחתו של בן גביר!
תקציר: המונחים 'להתקיים' ו'לחיות' נראים, במבט ראשון, שווי ערך. לפי ההגדרה במילונים, 'להתקיים' זה 'לחיות', ולחיות זה להתקיים. לחיות או להתקיים זה לצאת מהאין, זה לקבל מציאות בעולם. עם זאת, יש לקבוע ניואנסים מסוימים…
הגעתו של יוסף אל דותן, תניע את ההבטחה האלוהית שניתנה לאברהם בברית בין הבתרים: שיעבוד מצרים, יציאת מצרים, מתן תורה וכיבוש ארץ כנען. דותן מזוהה עם תל דות'אן, שמונה ק"מ דרומית מזרחית לג'נין, עשרים ק"מ לערך צפונית לסבסטיה. במלחמת ששת הימים, בשנת 1967, נערך במקום קרב עיקש מול הלגיון הירדני…
בפרשת וישב אנו לומדים על שתי דרמות: תחילתה של דרמה בה שלוש מערכות, הראשונה בפרשה זו ושתי האחרות משתרעות על שתי הפרשות שתבואנה, כעין 'רומן' בהמשכים. אך בין המערכות הראשונה והשנייה, אנו קוראים על דרמה אחרת, בה שלוש תמונות שכולה כונסה לפרשת וישב.
על החוט המקשר בין מותו בטרם עת של ניצב משה מזרחי ז"ל, להדחתו על ידי השר הממונה, גדעון עזרא, שעתיים לפי כינוס מרכז הליכוד. הכתבה הזו נכתבה לזכרו…
אנו, האמונים היום על "שלטון החוק" מתקשים להבין, מדוע הדגיש בן גוריון את הניגודיות שבין החוק למעשה; אולם בן גוריון הבין כי מדינה כישות דינאמית, המדינה היהודית, תתנהל תמיד בין מתחים, ויקשה מאוד עלינו להישאר ממלכתיים בעולם של משפטנים. במושג הממלכתיות הוא ביקש פתח מילוט מקיבעון החוק והנהלים, תוך הדגשת הצורך לזכור תמיד, כי החוק אמור לשרת את האינטרסים הלאומיים. לא להיפך!
מידור השר מפעולות המשטרה הפר איזון נדרש וחיוני, ולא מנע מהמשטרה לשקוע ולאבד אמון ציבורי. את המחיר כולנו משלמים היום בהתערערות סדר החיים, אבדן הריבונות בפריפריה והיעדר משילות. המסקנה המתחייבת היא כפולה: מחד גיסא, לתת בידי השר הממונה את הסמכות; ומאידך גיסא, לחייב הן את השר והן את המפכ"ל בשקיפות מוחלטת, ובמתן דין וחשבון רצוף לציבור על היעדים, על השגתם, ועל התקלות שבדרך.
