פנחס יחזקאלי: מה גרם להנהגת היישוב לפתוח ב'סזון' נגד האצ"ל?
מה הוביל את הנהגת היישוב המאורגן – בראשות דוד בן-גוריון ומוסדות הסוכנות היהודית – לצעד חריף וחסר תקדים זה של הסגרת יהודים לידי הבריטים?
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מה הוביל את הנהגת היישוב המאורגן – בראשות דוד בן-גוריון ומוסדות הסוכנות היהודית – לצעד חריף וחסר תקדים זה של הסגרת יהודים לידי הבריטים?
סוציולוגיה בנויה על איסוף סיזיפי של חומרים בהקשר מסוים, שערכם המצרפי גדול בהרבה מערכו של כל פריט בתוכם. זו תרומתי הצנועה למחקר על שנאת השמאל את בנימין נתניהו, המאגדת חלק מזערי מהתופעה של שנאת נתניהו מיולי 2025 ואילך. מתנצל שלא אספתי יותר, אבל באמת נמאס… אתם מוזמנים להוסיף!
תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה ומצפון השומרון נותרה אחד הפצעים הפתוחים והמדממים ביותר בהיסטוריה הישראלית, עדות חיה למחיר הכבד של הכרעות לאומיות דרמטיות, בהיעדר קונצנזוס רחב ותוך חוסר לימוד מופגן מניסיון הלאומי מאז הסכמי אוסלו. זהו אוסף ראשון של ממים אינטרנטיים על ההתנתקות והשלכותיה. אתם מוזמנים להוסיף עליהם.
לאחר כמעט שישים שנות התיישבות בגולן, מדינת ישראל צריכה ללמוד כיצד להציע הצעת שלום, בהיפרדות גואלת מנוסחת החורבן "שטחים תמורת שלום".
לרל"ביסטים אין זהות "חיובית" ואין רצף אידאולוגי המחבר בין ליברמן ליאיר גולן. אבל יש להם זהות "שלילית": הם לא בהכרח יודעים במה הם תומכים, אבל הם יודעים היטב את מי הם שונאים.
היסטוריונים רבים רואים בגוסטב אדולף השני לא רק מצביא מבריק, אלא את אחד ממעצבי אירופה המודרנית. ללא התערבותו, ייתכן שהמאזן הדתי, הפוליטי והאסטרטגי של היבשת היה מתפתח באופן שונה לחלוטין…
הטיפשות הקולקטיבית שהחדיר הווק באנשיו – בעזרת תרבות הדקלום וחסימת שיח לעומתי – עושה שמות גם בחסידיו הישראלים ומדרדרת מאוד את רמת האוריינות הפוליטית שלהם, לכדי טפשת גמורה. במאמר זה קיבצנו עבורכם מספר דוגמאות… אתם מוזמנים להוסיף עליהן.
'אפקט מצנן' או 'אפקט צינון' (Chilling Effect) הוא, הגדר הווירטואלית שהכוח הממסדי מציב בתוך התודעה של הפרט. זהו מנגנון של צנזורה עצמית מונעת, שבו "תג המחיר" על השמעת ביקורת או הובלת שינוי. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע' על 'אפקט הצינון' / 'האפקט המצנן' ככלי שליטה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
המושג "אפקט צינון" או "אפקט מצנן" (Chilling Effect) הוא מצב שבו איום משפטי – ממשי או פוטנציאלי – גורם לפרטים או לבעלי תפקידים להימנע מפעולות חוקיות ולגיטימיות, מחשש להשלכות עתידיות. הוא אינו מחייב הפעלת סנקציה בפועל; די בקיומה של אפשרות ענישה כדי להשפיע. כך מצליח כוח מוסדי, שלטוני או חברתי, להשפיע, להרתיע, להשתיק ביקורת ולדכא פעולה אזרחית. זאת, מבלי להשתמש בהכרח באלימות פיזית או בצנזורה ישירה.
הקרימינולוגיה הביקורתית מניחה כי החוק והמשפט הפלילי אינם אובייקטיביים, אלא סוג של הגדרה פוליטית ו'כלי נשק' במאבקי כוח. לכן, מערכות האכיפה והמשפט פועלות בראש ובראשונה כדי לשמר את ההגמוניה של האליטות ובעלי הכוח, ולנטרל באופן מוסדי פיונים או גורמים, המאיימים על הסטטוס קוו הקיים.