מודל הרב תרבותיות נכשל, וזה לא צריך להפתיע. רב תרבותיות היא בעיה מורכבת, ואסטרטגיית הרב תרבותיות היא פיתרון ליניארי, ילדותי משהו. זוהי טעות מוכרת שקרל פופר, אחד הפילוסופים המשפיעים ביותר במאה ה-20, הזהיר מפניה, עוד ב- 1945, וכינה אותה 'פרדוקס הסובלנות': סובלנות בלתי מוגבלת פותחת את הדלת לדומיננטיות של חסרי סובלנות...
ניכוס תרבותי (Cultural Appropriation) משמעו: ש'התרבות ההגמונית, הלבנה השולטת' לוקחת אלמנטים של 'תרבויות נשלטות' (אפריקאית, ערבית, מזרחית) ומשתמשת בהם, תוך חוסר רגישות וכבוד לאותה תרבות. כמו מושגים אחרים מבית היוצר של הרב תרבותיות; גם הוא הגיוני וספוג כוונות טובות, אולם הידרדר גם הוא למחוזות הזויים...
בחברה המערבית הפכה 'אשמה' למושג רווח בדיונים על עושר, זכויות יתר ופערים. הדיכוטומיה בין השפע של האליטה למצוקת מה שמכונה בעגה הפרוגרסיבית 'מודרים', מוסברת לעתים קרובות דרך עדשת ה'אשמה'. 'תרבות האשמה' המערבית (Guilt culture) משמעה, נטילת אחריות על בעיות מוסריות מהעבר ועל אוכלוסיות מודרות. בימינו, הפכה נטילת אחריות, לכאורה, זו הפכה ל'הטרלה'… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'תרבות האשמה' המערבית והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
הרב תרבותיות נכשלה, לדברי מתכנניה ומבצעיה; אבל, אבל, הכישלון הזה איננו אומר שכל עקרונות הרב תרבותיות שגויים; וגם אצלנו, מפקדי משטרה חכמים יכולים להרוויח משילוב חלקים מהאמנה ומהתוכניות שמיושמות במשטרות אחרות גם אצלם!
ביולי 2023, כשהתפשט הקרע בן חילות העילית לחיילי צבא היבשה, למד צה"ל על בשרו ובשרנו, את מחירה של אי הקפדה על מגוון תעסוקתי או גיוון בתעסוקה (Workforce Diversity; Diversity Hiring). זו מדיניות של יצירת מגוון מכוון בכוח האדם של הארגון, על ידי שילוב עובדים ממגזרים שונים. גיוון בתעסוקה מייצר הזדמנויות לגיוס אנשים איכותיים ממקורות שטרם מוצו, ובכך מייצר סביבת עבודה מגוונת ועשירה יותר עם פוטנציאל גבוה לחדשנות וליצירתיות; אבל, הכל במידה. מגוון-יתר עלול לדרדר ארגון לכאוס…
רעיון הרב תרבותיות התכוון לאחד אנשים תחת מטרייה לאומית אחת. אולם, הוא השיג את ההיפך הגמור: במקום להוביל לזהות מאוחדת, הובילה הרב תרבותיות לפיצול זהויות! בתוך המציאות ההפוכה הזו מסתתר היגיון פרדוקסלי נוסף: ככל שמדינה ליברלית יותר להגירה, כך היא תואשם יותר בגזענות!
בחברות רב-תרבותיות - המורכבות, בדרך כלל, מקבוצת רוב דומיננטית ומקבוצות מיעוט - שוררת מתיחות בין קבוצות המיעוט לבין המדינה. קבוצות המיעוט חשות אי אמון כלפי המשטרה, הנתפסת על ידם כמייצגת את המשטר. קבוצות אלה נמצאות, לעתים, בתחתית הסולם החברתי-כלכלי, סובלות מאפליה ומגיבות בהפרת חוק. תופעה זו נתפסת על ידי השוטרים כמאפיין של הקבוצה והם מקשיחים את התנהגותם מולה. יחסי גומלין אלה יוצרים תופעה של שיטור יתר, המחריף את תחושת הניכור בקרב קבוצות המיעוט...
ב- 21 במאי 2017 יצא האתר 'מידה' בהאשמה מעניינת כלפי משטרת ישראל. לטענתם, היא מתחמקת מלספק נתונים על מה שמכונה, עבירות מין לאומניות. משמע: עברות מין של גברים ערבים נגד נשים יהודיות, בנימוק של "הימנעות מקטלוג אוכלוסיות" ו"פגיעה בפרטיות הקרבנות". המשטרה מצידה עמדה בסירובה לפרסם נתונים. האם צדקה?
כשארגון מאבד קשר עם המציאות נפתח מה שמכונה "פער רלוונטיות": הבנת המציאות של אנשי הארגון נפגמת, והתרבות הארגונית שלו אינה רלוונטית למציאות העכשווית. ואז, כשהתרבות נפגשת עם המציאות עפים ניצוצות, והנפגעים - משני הצדדים - אינם תמיד אלה שמגיע להם...
