פנחס יחזקאלי: מדינה פלסטינית ביו"ש היא המחולל של מדינת כל אזרחיה

תקציר: בתורת השלבים הפלסטינית, הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון היא שלב מקדים ומחולל ("שלב א'") להפיכת ישראל שבתוך הקו הירוק למדינת כל אזרחיה ("שלב ב'"), בדרך לאיחוד בין המדינות ("שלב ג'"). ניתוח מערכתי זה נשען על הבנת הדינמיקה של מערכות מורכבות ומאזני עוצמה. כשבאים אלינו עם החזון של שתי מדינות לשני עמים ראוי לדרוש הסבר, כיצד יימנע התרחיש המתואר כאן.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בתורת השלבים הפלסטינית, הקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון היא שלב מקדים ומחולל ("שלב א'") להפיכת ישראל שבתוך הקו הירוק למדינת כל אזרחיה ("שלב ב'"), בדרך לאיחוד בין המדינות (השלב השלישי).

הניתוח המערכתי של רעיון זה נשען על הבנת הדינמיקה של מערכות מורכבות ומאזני עוצמה.

על פי תפיסה זו, שתי הישויות אינן מנותקות, אלא מהוות מערכת של כלים שלובים. לכן, הקמת המדינה הפלסטינית משנה באופן דרסטי, הן את האנרגיה והמבנה של המערכת הישראלית, והן את יכולת ההגנה הצבאית עליה, ומאיצה את הפיכתה למדינת כל אזרחיה דרך מספר וקטורים מרכזיים, המפורטים להלן.

ניצחון הנרטיב ויצירת "דמוגרפיה מוסרית" לביטול הציונות

בעולם המושגים של השמאל הרדיקלי והתנועה הלאומית הפלסטינית, הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש נתפסת כמימוש זכות הגדרה עצמית של חלק מהעם הפלסטיני, אך היא אינה פותרת את מה שהם מכנים "בעיית 1948".

• אפקט הדומינו של הלגיטימציה: ברגע שישראל נסוגה ומכירה בזכות הגדרה עצמית פלסטינית ביו"ש, יופנה הטיעון הליברלי-בינלאומי מיד פנימה. יופעל לחץ כבד לומר: "כעת, כשיש ליהודים מדינה ולפלסטינים מדינה, אין עוד הצדקה להפליה מבנית של המיעוט הערבי בתוך ישראל".
• התביעה לשוויון לאומי פנימי: השלב הבא בתורת השלבים האידאולוגית הוא דרישה לבטל את עליונות הנרטיב היהודי בתוך הקו הירוק (חוק השבות, סמלים), משום שההגדרה העצמית היהודית כבר אינה יכולה להצטדק ב"חוסר ברירה" או במניעת שליטה עם אחר. תביעה זו תיתמך ע"י מיליון היהודים בגבולות הקו הירוק שכבר היום מרגישים ניכור לציונות, ושהקמת המדינה הפלסטינית תהווה עבורם זרז לדרישה של הקמת 'מדינת כל אזרחיה' בגבולות הקו הירוק. יתרה מכך. התביעה הזו תתקבל בעין טובה ע"י מערכת האכיפה החותרת לשם כבר היום.

שינוי מאזן העוצמה הפוליטי והרוחבי

הקמת מדינה ריבונית מעבר לקו הירוק מעניקה עורף אסטרטגי, פוליטי ומורלי חסר תקדים למיעוט הערבי בתוך ישראל:

• משענת ריבונית קרובה: המיעוט הערבי בישראל לא יפעל עוד כקבוצה מבודדת מול מנגנון מדינתי חזק, אלא כזרוע פוליטית ותרבותית שיש לה "מדינת אם" במרחק קילומטרים ספורים.
• רשתות השפעה חוצות גבולות: ייווצר תיאום פוליטי מובנה בין ההנהגה ברומאללה/מזרח ירושלים לבין ההנהגה הפוליטית בכנסת. המדינה הפלסטינית תשתמש בכלים דיפלומטיים בינלאומיים כדי להגן על זכויות המיעוט הפלסטיני בישראל ולדחוף לשינוי חוקתי שיבטל את אופייה היהודי של המדינה.

"שיבה זוחלת" וערעור הגבולות האזרחיים

במערכת של "כל אזרחיה", הגבולות הופכים חדירים (פורוזיביים) ואזרחיים בלבד, ללא הגנה לאומית:

• לחץ לאיחוד משפחות, שיתקבל באהדה במערכת אכיפת החוק הישראלית: המדינה הפלסטינית החדשה תהיה צפופה ועשויה לסבול מקשיים כלכליים. הלחץ הטבעי של האוכלוסייה יהיה להגר אל המרכז הכלכלי העשיר יותר – ישראל שבתוך הקו הירוק.
• שחיקת הגבול הפנימי: תחת המטרייה של "מדינת כל אזרחיה", תביעות לאיחוד משפחות או להגירה מרחבי העולם הערבי והמדינה הפלסטינית החדשה לא יישפטו תחת קריטריונים של ביטחון לאומי יהודי, אלא תחת אמות מידה של זכויות אדם ליברליות. הדבר יוביל לשינוי דמוגרפי מהיר שיבטיח רוב ערבי-מוסלמי בתוך תחומי הקו הירוק.
• וגם חידוש ההגירה של מסתננים / 'מבקשי מקלט' ממדינות שונות, בתמיכת מדינות המערב שהולכות והופכות מוסלמיות. גם תופעה זו תתקבל בעין טובה על ידי מערכת האכיפה הישראלית.

דמורליזציה של האליטה הציונית והאצת המעבר

בראייה מערכתית, התהליך אינו רק תוצר של לחץ מבחוץ, אלא של אבדן האנרגיה הפנימית של המערכת הישראלית-ציונית:

• אשליית ה"נורמליזציה": חלקים נרחבים מהציבור היהודי-חילוני עשויים לראות בהקמת המדינה הפלסטינית את "סוף הסכסוך". אשליה זו תוביל להורדת מגננות, לפירוק מנגנוני חוסן והגנה קהילתיים ולאומיים, ולהסכמה לוויתורים חוקתיים פנימיים בשם הליברליזם והשתלבות במרחב.
• נקודת המפנה (Tipping Point): כאשר האליטה הכלכלית והביטחונית היהודית תבין שהמאבק עבר לתוך הבית ושהמודל הציוני מתפרק מבפנים, תחל "בריחת מוחות" והגירה של הון ואנשים למערב. התרוקנות המערכת מאלמנטים אלו תשאיר חלל ריק שיתמלא במהירות על ידי הכוחות האיסלאמיים והלאומיים החדשים, ובכך יושלם השלב השני של התהליך.

כמו בצ'כוסלובקיה, אחרי הסכם מינכן

ההקבלה ההיסטורית – בין ישראל אחרי הקמת מדינה פלסטינית לצ'כוסלובקיה אחרי אבדן חבל הסודטים – מחדדת היטב את המכניקה הסיסטמית של קריסת מערכות הגנה. מקרה הבוחן של צ'כוסלובקיה שלאחר הסכם מינכן (1938) הוא דוגמה קלאסית למה שקורה למדינה כאשר מפרקים את קווי ההגנה הגאוגרפיים והטבעיים שלה בשם "שלום זמני" או אשליה של איזון. ישראל בתוך הקו הירוק – לאחר הקמת מדינה פלסטינית ביו"ש – תמצא את עצמה בדינמיקה כמעט זהה לזו של הרפובליקה הצ'כוסלובקית השנייה:

אבדן העומק האסטרטגי והביצורים הטבעיים

• בצ'כוסלובקיה: חבל הסודטים לא היה רק שטח אדמה; הוא הכיל את שרשרת ההרים שהגנה על ליבה של המדינה, וחשוב מכך, את מערך הביצורים המודרני והמתקדם ביותר שהקימו הצ'כים כדי לבלום פלישה גרמנית. עם מסירתו, המדינה נותרה חשופה לחלוטין גאוגרפית וצבאית.
• בישראל: יהודה ושומרון מהווים את השדרת ההררית השולטת באופן מוחלט על מישור החוף הצר (ה"מותניים הצרות" של המדינה). העברת השטח הזה לריבונות פלסטינית מנטרלת את העומק האסטרטגי המינימלי של ישראל והופכת את מרכזי האוכלוסייה, התשתית ונמל התעופה הבינלאומי למטרות נייחות וחשופות לחלוטין, ללא קווי הגנה טבעיים.

אבדן האנרגיה הפנימית והדמורליזציה (התמוטטות מבפנים)

• בצ'כוסלובקיה: הסכם מינכן לא רק החליש את הצבא הצ'כי מבחינה חומרית, הוא שבר את רוח הלחימה של האוכלוסייה והאליטה הנהיגה (הנשיא אדוshared בנש התפטר ועזב). המדינה איבדה את האמונה ביכולתה להגן על עצמה, מה שהוביל לאובדן ריבונות מואץ, להתגברות הלחצים הלאומניים מצד המיעוט הסלובקי (שדרש וקיבל אוטונומיה ואז עצמאות בחסות נאצית), ועד לחיסולה המלא של המדינה במרץ 1939.
• בישראל: כפי שציינת קודם, אשיליית ה"נורמליזציה" שאחרי הקמת המדינה הפלסטינית עלולה להוביל לפירוק מנגנוני חוסן קהילתיים ולאומיים. הדמורליזציה שתנבע מההבנה שהמדינה נותרה פגיעה וחשופה, יחד עם הלחץ הפוליטי הפנימי של הרוב או המיעוט הערבי-מוסלמי הגדול, יאיצו את המעבר ל"מדינת כל אזרחיה" כסוג של הרמת ידיים חוקתית.

שינוי מאזן העוצמה והפיכת הגבולות לחדירים (פורוזיביים)

• בצ'כוסלובקיה: לאחר מינכן, המדינה הפכה למעשה לגרורה פוליטית וכלכלית של גרמניה הנאצית, ללא יכולת לנהל מדיניות חוץ או ביטחון עצמאית.
• בישראל: ישראל מכווצת, חסרת הגנה בגבולות הקו הירוק, תתקשה לעמוד מול הלחץ המשולב של מדינה פלסטינית ריבונית ועוינת מעבר לגבול, הפועלת בתיאום מלא עם המיעוט הלאומי בתוך ישראל. מאזן העוצמה משתנה לחלוטין – המרחב הציבורי והמערכת הפוליטית בישראל נאלצים "להתעדכן" במציאות הדינמית החדשה, שבה הכוח כבר אינו בידי האליטה הציונית הישנה.

בסיכומו של דבר, המודל של צ'כוסלובקיה ממחיש כי שלב א' (אבדן הטריטוריה המגינה) מוביל בהכרח ובמהירות לשלב ב' (קריסת המבנה המדינתי הפנימי). בשני המקרים, המדינה הנותרת הופכת לישות זמנית, נטולת כושר הרתעה, הממתינה לשלב המעבר הסופי של פירוקה המלא.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

[לאוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' – ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: תבנית / דפוס חוזר.
• אוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה'.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' – ה'דיפ סטייט'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), תבנית – דפוס חוזר, ייצור ידע, 12/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/11/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2019), 'דיפ סטייט' – 'מדינת עומק' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 22/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.